מה העבודה הזאת לכם

נתנאל קראוס, כ"ה בתשרי תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

קשה לגרום להם לרצות ללמוד שפה חדשה. קשה להתמודד עם אדישות.
פתאום כמה מטרים ספורים בתוך שדה התעופה הם התחלה של שנה שלמה.
שנה כל כך... אחרת, בלתי צפויה.
היה קשה לעזוב.
כנראה ששום שליח לא יודע, באמת, למה לצפות לפני שהוא נוחת.
ארץ אחרת, שפה זרה, אנשים שונים.
ההתרגשות קיימת, למעשה אני כבר חודש וחצי פה והיא עדיין לא פחתה.
ועדיין, רק ברגע שהוצאת את הרגל שלך מהמטוס אתה מתחיל להרגיש אבוד.
פתאום אתה מרגיש ומעריך מה זה בית, מה זו משפחה.
יודע ומקווה שהכל מאחוריך מחכה. ששום דבר לא ישתנה, שהחדר יהיה מבולגן כמו שאתה אוהב.
 
וכל זה בשביל מה? מה זאת שליחות? קמים בבוקר ועושים מה? לקראת מה?
אני אתחיל בדבר שהכי קל – נתונים יבשים.
נשלחנו 10 שליחים מטעם הסוכנות היהודית, בני עקיבא העולמי ובת עמי ושות', המשלחת הכי גדולה כך נאמר לנו.
המשימה: הוראה. 
עכשיו, זה החלק הקשה , בדרך כלל שליחים פועלים כקומונרים בסניפים, רכזי פעילויות והכי הרבה מתפקדים ועוזרים בבתי ספר יהודיים  .
אבל פה בחלקת נכר זו- מדובר בפול טיימ ג'וב.
כל בוקר 0830  מגיעים לבית הספר עד 1530. פה ושם פגישות מורים, ימי הורים, פגישות בינינו לבין עצמנו, להכין שיעורים, מבחנים, לתת עונשים (טוב מזה אפשר קצת להנות). ואחרי כל זה גם להכין כל מיני פעילויות לבני עקיבא, חגים, זהות יהודית וכו...
מטורף, אפילו הזוי. בחיים לא חשבתי שאי פעם אעמוד מהצד השני של הכיתה.
 
עכשיו מגיע החלק היפה בכל הסיפור.
"HEBREW ACADEMY"  זהו שמו של בית ספר. ניצב על מקומו, בעיר סן פרנסיסקו, זו השנה ה-38.
שלא כשמו- רובם הכמעט מוחלט של התלמידים אינו דובר עיברית.
מילים בודדות ושברי משפטים, מי יותר מי פחות.
"רובם הכמעט מוחלט" ממשפחות לא דתיות. ודווקא בגלל זה מדהים לראות בכל בוקר מחדש, לקראת השעה שמונה וחצי, את אותם התלמידים עם כיפות/חצאיות נעים לכיוון השער.
 
וכל בוקר, מאבק חדש, לגרום להם להתעניין, שישאלו, שירצו להבין, לדעת.
וזה קשה, קשה לגרום לילד שלא יודע מילה בעיברית לשנן "מודה אני" ו"אדון עולם".
קשה לגרום להם לרצות ללמוד שפה חדשה.
קשה להתמודד עם אדישות.
 
אז מה באמת העבודה הזאת לכם? מה משיגים?
שאלה מצחיקה, נכון?
 
לא פעם או פעמיים שמעתי מהצד על אנשים שהיו כל כך רחוקים והיום, שמיים וארץ, לומדים בישיבות, בעלי זקנים, אפילו רבנים. אף פעם לא דמיינתי את המפעל האדיר שחורק שיניים מאחורי הקלעים, את כל האנשים שקמים בוקר בוקר לאותה מטרה. אם זה בדוכני חב"ד או בדפיקות על דלתות ב"פנים אל פנים". אם זה להעביר פעילות בני עקיבא בארץ אירופאית חשוכת יהדות או פה.
ניצוצות נחשפים, מתפרצים וגועשים.
 
כולנו פה שואפים להצלחה. לפעמים קל לפעמים קשה. לא נכנעים.
אני, אחד מ"כולנו",  נתנאל קראוס, בפינה קטנה זו, אנסה לשתף אותכם בחוויות שלנו, בתקווה שיהיו רק טובות.