אוי מינחה, צענטער, צענטער!!!....

נתנאל קראוס, ד' בחשון תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
 
 
יש לנו מנחה כל יום אחרי בית ספר.
אם למישהו היה הוא אמינא שזה ברור שתהיה מנחה, אז שכבר עכשיו ידע שהוא טעה.
מה מנחה? מאיפה תשיג מניין?
עוד בהתחלה בכלל לא חשבתי שתהיה מנחה, אפילו לא הגעתי לשאלה מאיפה תשיג מניין.
ואז בשיחת הכרות (-הערכת מצב) הרב העיר שיש כל יום מניין אחרי הלימודים. מסביר שצריך לדאוג לאסוף את הילדים שיבואו לכיתה 207. שניזדרז ולא נאחר, הרי אנחנו צריכים להוות דוגמא וכו...
להפתעתי, די ניגנבתי בהתחלה. פעם ראשונה שאני נדהם מעצם הרעיון שיש מניין. כאילו – מניין. מה הביג דיל? אבל אחרי כל הסיפורים והתאורים ששמעתי על הבית
מדהים, עוד יותר, לראות בחורים שהיית משווה את הפתיחות שלהם לבלוק, אבל לא סתם בלוק, אלא ממש איטונג, ופתאום, הם כן משתפים פעולה ומתחילים לבוא, מידי פעם.
ספר והצורה בה חיים בביתם התלמידים ומשפחותיהם ממש לא ציפיתי לזה.
אבל כמו שעון, יום יום.
 
התהליך בחלקו, כמובן, הוא די מצחיק.
מנחה מתחילה בדיוק, או יותר נכון בתקווה, ממש בסוף הלימודים, על ה"מינוטה".
מה שאומר 1530 אפס אפס, כולם על ציוד מלא (סידור), בתזוזה ל- "אשרי יושבי ביתך"
אבל הדרך ארוכה ומפותלת.
 
ראשית, עד שלוש שלושים אני מלמד את כיתה ג' הנשמות.
[וואי אני חייב לשים את התמונה שלהם (אפילו טשטשתי אותה בצורה מקצועית)].
הרב הציע לסיים את השיעור עשר דקות יותר מוקדם, שיתארגנו עם התיקים ויצאו בזמן, צודק, רעיון טוב.
אבל מרפי עדיין מתעקש לבקר כמה פעמים בשבוע. בכל זאת, ילדים, הינם באשר הם, ילדים. כך שכל כמה זמן ילד/ה זה/ו או אחר/ת גורר/ת אותי חזרה לכיתה לתור אחר הז'קט האבוד 2.
לאחר שסיימנו עם כיתה ג' מגיע החלק הקשה. "תפוס את החבר'ה", רק אציין, שה-"קינדרלך" פה יודעים לרוץ די טוב.
בתחילה הם היו נעלמים בשניות. לא הייתי קולט מאיפה זה בא לך ותוך שלוש דקות זה רק אתה והצרצרים.
הבעיה היא שצרצרים, כידוע, לא יכולים להשלים מניין.
אך אל דאגה, תוך מספר ימים קיבלנו מידע מודיעיני לגבי המדרגות האחוריות שמובילות אל המסדרון של היסודי אשר מוביל ישירות אל הג'ים (אולם התעמלות) ומשם, לאחר התכוננות קצרצרה, הם פוצחים בריצה של שלוש שניות בשטח פתוח לעבר הכניסה של הבית ספר.
כבר למחרת ארבנו בנקודות שולטות ואספנו את החברה לפי העיקרון הגמרתי "כופין אותו עד שאומר רוצה אני".
כן כמובן, גם אני חושב ככה – זה לא יפה להכריח חברה לבוא למנחה, אבל אם המסל"ש (ועוד רבנים וטובים) אמר ש-"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" מי אני שאתווכח. מה גם שאנו עושים זאת עם חיוך על הפנים, וכן מעודי לא ראיתי מאן דהו שהוצרך לטוס לאן שהוא ולא נענה ב-"סבבה, אבל מחר!, כן?".
אממ... די חשוב להזכיר - זה עובד.
 
כבר כחודשיים לאחר תחילת השנה ויש מניין.
לפעמים יותר צפוף בכיתה, לפעמים פחות, אבל יש מניין. מה גם שהתגבשה מן קבוצה של חבר'ה אשר בעקביות מגיעים למנחה, וגם אם הם אינם יכולים ביום ספציפי זה או אחר לבוא, הם, באמת ובתמים, מגלים רצון.
מדהים, עוד יותר, לראות בחורים שהיית משווה את הפתיחות שלהם לבלוק, אבל לא סתם בלוק, אלא ממש איטונג, ופתאום, הם כן משתפים פעולה ומתחילים לבוא, מידי פעם.
או אז, סוף סוף, מתחילה התפילה, אחד מהשליחים, רוב הזמן, עולה להתחזן למרות שמספר פעמים תלמידים, שיודעים, עלו (עם קצת עזרה מצידנו).
 
סתם בשביל לתפוס את המחזה, דמיינו לכם תמונה של מספר חבר'ה עם חולצות טישירט וג'ינסים זרוקים, שימו להם סידורים בידיים, תוסיפו כיפות שחורות [תרומות של כיפות סרוגות יענו בצורה חיובית ;) ]
ולאחר שכל העסק מוכן, נדנדו אותם קלות – בכל זאת שמונה עשרה.
לאחר שהחזן מסיים ב-"ונאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" כולנו בצוותא ממלאים את חלל הכיתה בקריאות "שכוייח" ומעט צ'פחות.
ממש להחזיר עטרה ליושנה.
 
ואם במנחה עסקינן, סיפור קצרצר:
היום, ילד מכיתה ב' הפיל אותי לרצפה, מטאפורית כמובן. הייתי בדרך למנחה והקטנצ'יק עצר אותי, לרגע, לומר משהו. אמרתי לו שאני חייב ללכת למנחה. ואז מה הקטנצ'יק החמוד, שפשוט לבלוע אותו, אמר?! - שהוא גם רוצה לבוא למנחה!!! בהתחלה חשבתי שאולי אני מתבלבל, שאלתי לכוונתו והוא הסביר שהוא הלך כבר למנחה.
"אתה יודע עיברית?",שאלתי.
"לא, אני פשוט עומד שם"
 
ועל כך אומר:
"מ ---- טו ---- ר ---- ף"
 
 
נ.ב.
 
"אמר רב חלבו אמר רב הונא, לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה שהרי לא נענה אליהו אלא בתפילת המנחה ...והטעם שתפילת מנחה היא חשובה כל כך, מפני כי תפילת השחר זמנה ידוע. בבוקר בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהיה טרוד בעסקיו, וכן תפילת ערבית, בלילה. זמנה ידוע, בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו, אבל תפילת המנחה היא בעוד שהיום גדול והאדם טרוד בעסקיו והוא צריך לשום אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל, על כן שכרה הרבה מאוד" (גנצפריד סימן סט [לא מוגהה])