"מכתבים לטליה" גרסת הפילוסוף החילוני

נתנאל קראוס, ג' בחשון תשע"ו,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
 

על פילוסופיה בת זמננו. משמעותו השלילית של הסטטוס קוו. ומה אנשי שיווק מנוסים יודעים על אידאלים?

קראתי באחרונה ספר שעוסק ביחסי דת ומדינה. את הספר כתב פרופסור חילוני לפילוסופיה. האמת, בקלות רבה היה אפשר לקרוא למישהו שעוסק בתכנים פילוסופיים פילוסוף אך מתבקשת תהיה על מה הופך פילוסוף לפילוסוף. האם מעצם עיסוקו, עצם החידוש, או הכתרות מצד ציבור מלומד יותר או פחות. קרוב לוודאי שהדרישות לתואר משתנות עם הזמן וגם שהאפיון של כל פילוסוף, בין אם ותיק או עכשווי, שונה מאוד. לפעמים קשת עיסוקו רחבה ולפעמים מצומצמת. לפעמים הוא מובן ועוסק בנושאים הקרובים ללבם של אנשים ופעמים שהפילוסוף כלל לא ברור ומאריך בנושאים שאין בהם לא עניין ולא מחצית תועלת  ברורה. ובכלל האם יש ערך להכתרה כפילוסוף - זו אף היא שאלה. ישנה עקיצה משובחת שמיוחסת לפילוסוף אמריקני בשם ויליאם ג'יימס: "הפילוסופיה מאפשרת לעשיר לומר שאין זה נורא להיות עני". ויש עוד ציטוטים רבים המייחסים לפילוסופיה המאוחרת חשיבות נמוכה עד לכדי המלצה להתרחק ממנה. תרגום המילה "פילוסופיה" מיוונית הוא בפשטות "אהבת חכמה". ניתן להניח שהכינוי הוצמד לאנשים שבאמת אהבו להחכים או למי שרצו להיתפס כחכמים. סופר ישראלי שהתפפלר יפה בעולם, ואף קיבל בית ברוחב של מטר וחצי בפולין, סיפר שהוא לא קורא לעצמו סופר אלא קוראים לו סופר. כמו שמנהיג צריך אנשים אשר יראו בו מנהיג או רב שצריך תלמידים כדי להיות רב או מנהל שצריך עובדים.


לפעול למען עולם טוב יותר או לשמר את המצב הקיים.

אז התחלתי לספר על הספר הפילוסופי בנושא דת ומדינה. ובכן, באופן מפתיע הספר מזכיר מאוד את הספר היותר מוכר לנו -"מכתבים לטליה". בחור דתי המייצג ספקטרום רחב של דתיים וחרדים ובחורה חילונית שמייצגת את האמת. אופס, איזה קטע.. כמעט יצא לי פילוסוף חילוני שבא לדון על דת וחילוניות :). בעצם העלמה החילוניה באה לייצג את האמת, כלומר האמת האקדמי-חילונית, כלומר אולי של הכותב. יודעים מה, בואו נגיד שהיא באה לייצג את האמת שלה, של ההיגיון.. נו הכוונה של החילוניות. ושהבחור הדתי מייצג ספקטרום רחב שגם חולק על עצמו. היי.. זה די נראה פיירי. רק בתור פתיחה זה נראה מממממש פיירי. הנקודה המעניינת היא שהספר הזה יצא כחמש שנים לפני "מכתבים לטליה". מצד שני, חלופת המכתבים המקורית בין דב וטליה מוקדמת יותר מתאריך עריכת והוצאת הספר. נראה לי. זה לא באמת משנה, סתם סמנטיקה.

אכן מעניין אם ישנו קשר בין הספרים, אך בכל אופן ההקבלה מתבקשת. שתי דמויות בכל אחד מהם. בחור דתי ובחורה חילונית. ההבדל העיקרי מתבטא במהירות ההירדמות המושגת על ידי קריאת כתיבה אקדמאית ובין קריאת כתיבה אותנטית. השוויון העיקרי הוא המחסור בהסכמה. במבחן התוצאה היא לא חוזרת בתשובה באף ספר והוא לא חוזר בשאלה באף ספר, מה שמעיד על קשר למציאות, וכנראה לא במקרה. 
בדרך כלל דתי/ה המפשפש/ת בתכני האקדמיה מוצא/ת את עצמו/ה מתוסכל/ת מביטוי חלקי של דרכו/ה. ממש בדומה לקריאה של טקסט עם מלא סלאשים של זכר ונקבה. מתסכל אותנו כיצד חילונים כותבים בריחוק על עולם המחשבה הדתי. בקיצור, הבחור הדתי-פיקציונאלי בספר לא היה משהו. תשובותיו, גם אם בגרעינם היו טובות, לא סיפקו ייצוג הולם. כמו דוברים ישראלים שמתראיינים באנגלית ואומרים הרבה "אאאהההההההה...". " אההה...". "אעעעעהההההההההה...".

ככל שקוראים בנושא דת ומדינה מוצאים אט-אט פילוסופים דתיים ותאולוגיים בני זמננו שמגיבים, אם לא בחריפות אז לפחות בשפה האקדמאית, לאקדמאים שאינם נמנים על הציבור הדתי. דבר שלא מעורר התרגשות גדולה. אילו חילוני היה תואם חשיבה דתית, ולהפך, זה היה יותר מרגש, אך גם אז אלו היו בעיקר מילים שהדרך מהן לעבר יישום מעשי עודנו ארוך. תכל'ס השאלה הגדולה היא איך אפשר לרצות את כולם ולחיות בצוותא. 
זו שאלה טריקית כמובן. השאלה הזו גם אם נדמה שהיא יפה וחכמה הרי שהיא שאלה תכסיסית מאוד. במידה רבה אפשר לשאול כך: איך נתעלם מבירור האמת מבלי לנסות להגיע למציאות חיים אידאלית כדי לשמר את המצב הקיים בו כל אחד עושה מה שהוא רוצה כך שכל צד יהיה מוכן להעלים עין. משהו כזה. עם סימן שאלה בסוף מן הסתם.

בקרב הרבה מאוד מתפלספים, גם דתיים, עולה בפירוש או כדרך אגב שהמכנה המשותף הוא חילוני. אף אחד לא אומר שזה המכנה המשותף-הנמוך ביותר אך בכיתה ד' כשלומדים שברים מלמדים שבדרך כלל המכנה המשותף הוא לכל הפחות הנמוך מבין השניים. המעניין הוא שהמדד הינו דתי, מכנה יותר דתי או מכנה פחות דתי, ולא מדובר בשני גורמים חסרי קשר - וזו סיבה לאופטימיות. ככלל, מכנה משותף ושימור מצב קיים אינם מתכון לחיים טובים. ישנה אימרה חכמה של אנשי שיווק מנוסים לפיה עסק חייב תמיד להתקדם ולגדול מכיוון שעמידה במקום (או גידול מינורי) מנבאת נפילה.

- -
אולי בפעם הבאה נכתוב על ויכוח מעניין בין שני רבנים על יחסי דת ומדינה במדינה היהודית לכשתקום - ויכוח שהתקיים בתקופת מלחמת העולם השניה בערך, לפני קום המדינה.
ספוילר: יש רבנים שאינם בעד מדינת הלכה כפי שאנו תופסים מדינת הלכה - זאת למרות המצג לפיו מדינת הלכה היא אידיאל גורף.