פסטיבל רבין. עבר, הווה, עתיד...

משה למפרט, י"ב בחשון תשע"ו,

מתי ידברו על המחדל של הביטחוניסטים שתמכו באוסלו? רבין, קלינטון וערפאת, לפני 22 שנה
מתי ידברו על המחדל של הביטחוניסטים שתמכו באוסלו? רבין, קלינטון וערפאת, לפני 22 שנה
צילום ארכיון: Gary Hershorn, רויטרס

הפעם הראשונה הייתה בשנת תשס"ב.
בנות שרות נצטוו להכין את הטקס וחיפשו מתנדבים להקראה. להפתעת רבים התנדבתי לעניין.
את הטקסט שקיבלתי לא אהבתי כלל וכלל, מה שגרם לי לשפץ אותו בבית ולעקר אותו מתוכנו המקורי. ממרחק השנים אני לא זוכר הכל אבל במקום "דרך השלום של רבין" גמגמתי משהו בסגנון ה"תהליך מדיני".

למיטב זכרוני לא ידעו את זה מראש, ולא יודע אם לא הקשיבו או שהקשיבו ולא היה אכפת להם.
 

בשנה שאחרי איחרתי בלי סוף ללימודים, וכך (בין השאר) החמצתי עוד מהדרעק הזה.
אולם, זה לא מנע מהפסטיבל לרדוף אחריי:
בעמוד הפורומים של "עזרא", המלצתי על שרשור שעסק בפסטיבל רבין של אותה שנה.
יהודה פרוידיגר המזכ"ל, נפגש כנראה עם אישיות רשמית במשרד החינוך. האחרונה נכנסה לאתר וגילתה בדף הבית שלו את השרשור והיחס המזלזל.
מסכן. הוא לא אשם.

 

עברו שנים, הגעתי על ירוק לבית ליד, וגם שם היה טקסים. שניים ! (אחד במסדר בוקר ואחד בערב באודיטוריום).
מהראשון חמקתי, אולם נסיוני להתחמק מהאחרון עלה בתוהו, וכך מצאתי את עצמי מול קצין ביחידה שניסה להיות נחמד ולהציג את העניין. במצגת שלו היו כל מיני סטיקרים, פלאיירים ודברים תמימים ולגיטימיים לחלוטין.
הפעם בחרתי "להיקרע" מצחוק בקול למראה אחד השלטים הכשרוניים, מה שגרר לא מעט חיילים אחריי והוציא את העוקץ מהעניין.

 

בשנה שאחרי, גם כן על מדים, הייתי במרפאה בדיוק בזמן של הטקס וביקשתי מהם אקמול,
ואישור שהלכתי לשם.
בכל השרות הצבאי שלי (למעט הטירונות וקצת לפני) הלכתי למרפאה שלוש פעמים: על קלקול קיבה, על טופס ירוק, ועל הפסטיבל המאוס.
לטקס הערב לא ביקשו ממני אפילו להגיע.

בשנה שאחרי לא הייתי בבסיס ביום הפסטיבל, אולם נאמר לי שהיו שני טקסים.

 

מאז אני אזרח חופשי.

 

תם הטקס.