יחסי דת ומדינה להלכה

נתנאל קראוס, ט"ו בחשון תשע"ו,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כיצד הזמן הופך צד במחלוקת לאמת מוחלטת. האם קיומה של הפרדה בין סמכות רוחנית וסמכות מדינית היא בדיעבד. ומה זה אומר בכלל "מדינת הלכה"?
 
בעיתות מחלוקת אנו ניטה להסתמך על דעות מומחים. יהיה מי שמראש נעדיף אך לרוב העדפה זו לא תתבטא בקבלה חסרת היסוס אלא בנכונות רבה יותר להסכית לדברים. בדרך כלל, בכל נושא וזמן, יש מצדדים לכל צד. בא אחד וטוען מדוע אותו הדבר טוב הוא, יבוא שני ויסביר מדוע זה רע ולאחר מכן יעלה השלישי ויאמר מדוע מה שחשבנו לרע הוא בעצם טוב ומה שהחשבנו לטוב הוא בעצם רע. אם נמתין עוד קצת יבואו נוספים ויחלקו חילוקים ויהפכו במחשבה שוב, כך שמה שנחשב לטוב ואז לרע הוא אכן טוב וכן הלאה. זה לא אומר שאין אמת, אלא מעיד על ריבוי אמיתות. הכל חשוב, אך לא תמיד אפשר להשיג הכל. כמו התנגשויות הערכים אשר נלמדים במקצוע האזרחות. חופש התנועה ותמרורים, חופש הביטוי שנמנע מאירועי קריוקי משפחתיים לאחר השעה 11 בבניין הסמוך. לעיתים קשה לשאול מה יותר חשוב, ברם, המציאות כופה עלינו להחליט. כמו ההחלטה כיצד לעשות שימוש בכספי משכורתנו. שהרי היקף האפשרויות הן בלתי מוגבלות לתודעה האנושית אך האמצעים דווקא כן. כך שהכל שאלה של פיתוי. כל החלטה וכל הסכמה וכל קבלת דברים הינה שאלה של ניסוח, מראה ודעת הסובבים. מערכת מאוד מורכבת של כללי אצבע (או "היוריסטיקה" כפי שבאקדמיה אוהבים לקרות). בדומה למצוי בפרסומות. האמת רחוקה מן האדם התמים שאינו מצוי בנושא וחייב הוא אדם חף פניות וחכם להסתמך עליו בעת בה הוא נדרש על ידי מצפונו להצביע ברגליו. 

האדם הסביר שעומד בשורה ואינו מתבלט באופן ניכר בתפיסתו ייטה להתרשם מטיעון בשל מספר גורמים. ניסוח הדברים, מראה הדובר, רזומה, דעת הסובבים, היכרות אישית עם הדובר ובעיקר טוב כוונותיו. כל האמור לעיל עוסק בזמן המחלוקת, אך מה לאחר זמן? כאשר המחלוקת שוקטת ודעה כולשהי נתפסה בדעת הציבור כאמת או, גם אם לא כאמת, כיישום פעיל בשטח. ייתכן מאוד שהדור הבא יחיה את התוצאה שבאה לאחר המחלוקת. מה שבעבר היה מוטל בספק ידמה כעת לאמת מוחלטת עבור החיים כיום. כך למעשה חברה מתקיימת. חייבים לבחור דרך, וספקות לעולם יעכבו. אפשר לקחת את כל ספרי הניהול ולסכמם למילה אחת - "להחליט". עדיף להחליט ולטעות מאשר להסס. עדיף לעשות משהו, להתקדם, על פני לא לעשות ולהישאר במקום. ההנחה היא שברוב הפעמים אדם חריף יצדק בהחלטתו. וכך מציאות במחלוקת מתנקזת בסופו של דבר לנתיב המקובל.

כעת מילה קטנה על יחסי דת ומדינה על פי היהדות. ניתן להכליל ולומר שכל מאמין אשר גדל בתוך מציאות המדינה תופס את האידאל המדיני כ"מדינת הלכה". הביטוי הזה הולך כמה שנים טובות אחורה והאמת היא שכנראה אף אחד לא יודע מה זה באמת אומר. תאורטית זה נשמע פשוט, מעשית זה יישאר ככל הנראה תאורטי. הרמב"ם, לפחות באקדמיה, מסמל תפיסה שלמותנית - שזו עוד מילה אקדמאית ל"שלמה". כלומר המסגרת המדינית צריכה לפעול כמערכת אחת - תורנית, מכל בחינה אפשרית. עד כאן זה עדיין לא אומר הרבה. אל דאגה גם אחר כך זה לא יגיד הרבה, אולם, ישנה מחלוקת מהתקופה בה המדינה הישראלית עוד הייתה שאיפה רחוקה אשר תבהיר לכל הפחות את הגישה בה ראוי לבחון את הנושא. שלא תטעו חלילה, אין בהמשך הדברים לערער על האידאל של מדינת הלכה. המחלוקת דנה, כך משתקף, במציאות של בדיעבד. ובתוך אותה מציאות בדיעבדית מנסים למצוא את הדרך הראויה שתוכל לשמר את הקיים, ואף לשפר.


הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. סבא של..

המחלוקת היא בין הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888-1959, הרב הראשי האשכנזי בארץ ישראל משנת 1936 ועד סוף ימיו) ובין הרב החרדי (האמת אז כולם היו חרדים...) הרב חיים עוזר גרודזינסקי (1863-1940, ראש מועצת גדולי התורה באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה). המחלוקת ביניהם עמדה בשאלת יחסי דת ומדינה האמורים לשרור במדינה היהודית לכשתוקם. דיון תאורטי בחלקו באותו הזמן. ר' הרצוג חשב על מדינה בעלת אופי דתי ולעומתו, ר' גרדזינסקי שהתנגד לציונות הציע הפרדה מלאה בין שתי מערכות סמכות ושני מסלולי שיפוט מקבילים - הרבנית והמדינית. עכשיו נשאל - רגע.. זה סותר את האידאל? והתשובה היא לא. שוב, מדובר במציאות של בדיעבד - כשעדיף משהו משום דבר. מצד שני יש באקדמיה מי שירצה לראות בכך תפיסה יהודית נוספת של יחסי דת-מדינה. חוקר אקדמאי כתב על כך ספר בו הוא מציג מספר מסגרות של חכמי ישראל מתקופת הביניים המשלבות בין דת ומדינה בניסיון להראות שאנשי אמונה מסוגלים לחיות במדינה שממזגת "דת" ו"ממשל". מסוגלים אך לא שואפים. אותו חוקר לא מתעלם מכך שהדגם הרמב"מי החותר למיזוג שלם הוא המקובל במחשבה היהודית, אך הכיוון הכללי הוא בסך הכל לעורר יותר ספקות מתשובות.

אז מדינת הלכה מה. בדרך כלל אנו מדמיינים קרבנות וסקילה ואז נרתעים מאוד מהר מן הרעיון. באמת? סקילה? קרבנות? זה קצת של פעם. תמיד יהיה מי שיקפוץ ויתלהב מן העניין אך במבט מן הצד אותו אחד תמיד יראה כמי שלא חשב על הדברים עד הסוף. מה גם שחכמים אומרים שלעתיד כל מיני דברים ישתנו. ככה זה כשהכל תאורטי. קשה לתאר מדינת הלכה בעיקר בשל אסוציאציות ממדינות שכנות וכל מיני טוענים לכתר. בפועל, כאשר נחל ליישם מדינת הלכה, ייתכן מאוד והמציאות לא תשתנה מידי. יהיו יותר חנויות כשרות, התחבורה הציבורית ומשחקי כדורגל לא יעלו כנושא בשבת. בתי כנסת יהיו קצת יותר מלאים. עדיין יהיו סמארטפונים. עדיין המדינה תצטרך להתנהל כמדינה עם מערכות חשמל, ביוב, מיסוי וארנונה. כל זה מחזיר אותנו לאותו ויכוח בדיעבדי ולהרהר שאולי הוא לא כל כך בדיעבדי, אולי הוא פשוט פרקטי. מערכת רוחנית לצד מערכת מדינית אינם סותרות. רב אינו מהנדס חשמל או בלש, ככל הנראה הוא לא מבין יותר מידי במערכות ניקוז עירוניות. אף באם הוא יכול לעשות זאת כאדם, אך כמערכת? כנראה שלא..

מבלי להיכנס לנושא הפיקנטי של ענישת החוטאים, באמת מעניין איך הדברים יראו בסופו של דבר. בימים של גאולה, כאשר מים בברזים, אוכל על מדפי הסופר, בגדים, חשמל, ייצור וייצוא עדיין ידרשו.