ייעוד האקדמיה - לא להוביל

נתנאל קראוס, כ"ז בכסלו תשע"ו,

לראש הממשלה לוי אשכול הייתה דעה ברורה לגבי מומחים. הוא לא סימפט את מי שהסביר לו למה אין באפשרותו להשיג את שהוא רוצה. לכן, במקום להציב שאלה בדבר אפשרות המעשה הוא שאל כיצד ניתן לממש את המעשה. כך מומחים הפעילו את מומחיותם באופן הרצוי לו.

מובן שאפשר להתלונן על החופש האקדמי ולהתריע מפני השתקת קול ההיגיון. תנו לאקדמיה להביע את דעתה האקדמית החפה מכל רבב - אך זו יותר שאלה מאשר קביעה.
האם אנשי האקדמיה מייצגים את מגוון קשת האזרחים או שמא הם טייפ מסויים? ז'אנר בפני עצמו. למדנים מכונסים בחדרם ופחות אנשי שטח. אולי חשים את השטח בעת קיום ראיונות סטריליים ופיזור שאלונים. אולי.
האם חופש אקדמי משמעו להביע דעה אישית על סמך מחקר שביצע בעל דעה. האם הכוונת מנהיג משמעה השתקה או הכוונה. האם אקדמיה הינה כלי או הנהגה.

ייתכן וישנה בעיית היררכיה מהותית. יכול מאוד להיות שהאקדמיה חשה שעליה להוביל ועל הכנסת ושות' ליישם. כלומר האקדמיה היא הראש והשאר הם כלים. יהיו מי שיימצא לנכון לסמוך זאת על תיאוריהם של פילוסופים נושנים בדבר המנהיג והשלטון האידיאלי. על השילוב של "מלך-פילוסוף" של אפלטון, והמלך המלומד מבית מדרשנו כדוגמת שלמה.
אפשר לראות זאת, ניתן להבין. ראוי אף לתהות אם "המלך-פילוסוף" הוא קודם כל מלך או קודם כל פילוסוף. מה הופך מנהיג למנהיג? תכונת פילוסופיותו? או שמא תכונה אחרת מצד מלכיותו. מהי התכונה המהותית? - זו שאלה פילוסופית. אם נבחר להמשיך לחפור נוכל לשאול האם הפילוסוף דאז הוא הפילוסוף דהיום? למה פילוסופים דהיום ממליצים שלא לקרוא פילוסופים עכשוויים או מבכים על אובדנה.

עד לא מזמן העולם האקדמי סימל את הגבוה. בראיון ששמעתי על 'האקדמיה מלפני כיובל' נאמר שאם היה לך תואר היה לך ביקוש רב. לעומת זאת היום נו.. אז אתה עוד אחד עם תואר. ושלא נבין לא נכון, זה נחמד מאוד שיש תואר, אך לא מעורר את הביקוש כבעבר. אם כן מהי אקדמיה? 
אקדמיה מאז ומעולם נועדה להכשיר, אולי לא בעיני היישות האקדמית, אולם בעיני הנכנסים בשעריה הצפיה היא לקבל הכשרה. ללמוד להיות משהו, רופא, מהנדס, עורך דין. תשאלו כל אם פולניה. להיות מחנך, חוקר, כלכלן. אף, לא עלינו, צייר, מוסיקאי, שחקן וכן הלאה. בשנים האחרונות רואים גם שהאקדמיה מנסה לצייר עצמה כפס ייצור למנהיגים.

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"  (דברים ח, ח-י). צריך לדעת איך לגדל, איך לעשות לחם, איך לדאוג לכך שלא יהיה חסר, לזהות ברזל ונחושת ולהפיק אותם, לדעת איך לאכול, איך לשבוע וגם לדעת להכיר תודה. חוץ מלהכיר תודה הכל ניתן ללמוד באקדמיה. למעשה לא חייבים ללמוד דווקא באקדמיה בכדי להשיג ידע זה. יותר מכך, בדרך כלל כאשר אומרים "אקדמיה" אין הכוונה למדעים מדוייקים אשר מצדיקים עצמם מתוקף פרקטיקיותם. לרוב, בעת בה המילה "אקדמיה" צפה, הדברים עולים בהקשר חברתי המלווה מחלוקת אקטואלית מצד חוגי החברה והרוח. המילה "אקדמיה" באה לאחד מגוון קולות מלומדים לכדי שורה סמכותית-לכאורה אחת.

לוי אשכול, כאיש מעשה, ראה את הדברים אחרת. ייתכן ואילו היה הוא איש אקדמיה היה רואה את הדברים באופן שונה מהאופן השונה בו הוא ראה את הדברים. מי שפעל כקיבוצניק עם רקע מסורתי מבוסס, אדם שפעל במסגרות ארגוניות עד לראש ההיררכיה כראש ממשלה - אז הוא חשב אחרת. הוא היה בעל חזון והעצה שביקש הייתה עבור מימוש החזון ולא בדבר היתכנותו. ישנו הבדל מהותי בין אנשי תיאוריה ומעשה. בין אנשים המלמדים תיאורטית איך יש לעבוד ובין אנשים עובדים המלמדים איך יש לעבוד. מי שמצטרף לעולם הפרקטיקה נדרש לנפות הכוונה תיאורטית. משפט מוכר הוא "תשכחו מה שלמדתם". תעשו כך. כי זה יותר יעיל, כי זה מספיק, כי אין צורך. תהא הסיבה אשר תהא מלאכת היישום מעניקה הכוונה נוספת לפן האקדמי.

האקדמיה התיאורטית לא נועדה להוביל, הדעה האקדמית לא היא שתקבע, האקדמיה בוודאי לא תלך ותיישם. היא יכולה גם, כלומר למה לא, אך לא באופן בלעדי. היועץ מייעץ את העצה שלדעתו יש לתת או את העצה אשר הוא מתבקש לה. מצד שני מובן מאליו שלאקדמיה מקום של כבוד. יועץ שאין מקומו מוערך הרי שדעתו גם אם תהיה הנכונה ביותר לא תקבל את היחס הראוי. הציבור הפועל מתקן את דרכו לפי טעויות, הצלחות והצבעה מחוץ על כגון אלו. אורח לרגע רואה כל פגע. אף שביקורת היא דבר מזיק ברובה המוחלט-מאוד יש לה מקום. מנגד, אל מול הביקורת חשוב לפתח עמוד שדרה - יסודות וערכים שיוכלו להכיל את הביקורת. לפעול מולה, בצידה ואף כשהיא נושפת בעורף. לדעת להתוות קווים מנחים ואף לומר  "וואו ביקורת, צ'יל.. את נסחפת".