פילוסופים: אל תקראו פילוסופים עכשוויים..

נתנאל קראוס, ז' באדר תשע"ו,

יש פילוסופים שהם כבר מספיק בכירים כדי לומר שהפילוסופיה היום זה לא מה שהיה פעם. לא מישהו פעוט שמקטר, לא מישהו בעל תפיסה סותרת שמקנטר. פילוסוף עכשווי מן השורה, מי שעשה דרך ארוכה באקדמיה ולאחר מבט לאחור, אל הדרך שעשה, ומבט מקיף לחברה הסובבת, הוא מסוגל לומר שהמצב די בקאנטים. יש פילוסופים שאומרים שהערכים אינם, שהרלטיביזם חוגג והדביק את האקדמיה, ושמפוזר גם לא מעט ניהליזם מסביב. שום דבר מזה לא טוב. רלטיביזם אומר שהכל יחסי, הכל בסדר מבחינה מסוימת. ניהליזם זה משהו שאפשר לדלג מעליו כי אין שום סיבה להסביר אפילו מה זה, תשאלו כל ניהליסט מתחיל. כשהפילוסופים הללו מפנים אצבע מאשימה הם לא מאשימים טכנולוגיה, את הכיבוש או מתווי גז. הם טוענים שכל הרידוד התרבותי הזה נובע בשל שני גורמים. מסחור ותקשורת המונים. פרסומות, שיווק, מכירות. מסחור זה כל המסגרת השכנועית שנועדה להביא אותנו לצרוך את המיותר, להעריץ את המדומה ולשאוף אל הריק. תקשורת המונים היא היכן שאתם קוראים את הנאמר. אתרים, ערוצים, דפי עיתון, רשת חברתית וכל מה שמדלג מעל הרשת האנושית שפעם הקיפה באופן בלעדי את בן ובת האדם.


עמנואל קאנט. גם היה חושב שהמצב בקאנטים?

יש פילוסופים שרואים קצה אור ביכולת לחנך את דור העתיד. לפעמים היכולת לתקן מדלגת דור, לפעמים היא נגוזה. תמיד אפשר לנסות, טוב לשמור על אופטימיות. יש פילוסופים שתולים תקווה בשיבה לחינוך לפי מסורת הפילוסופים היוונים - לחנך למידות טובות. היום החינוך עוסק בדיונים תיאורטים על מוסריות המעשה. בשאלה "האם זה בסדר?" במקום "יו, זה בסדר" ו"זה לא בסדר".
קשה לתלות תקווה רבה בפילוסופים. אנשים שמפתחים מאוד מהר רתיעה מן המציאות. העיסוק המתמיד באידיאלים רק מחדד את המרחק בינם לבין המציאות. מאמרים לא סותמים חורים, ספרים אקדמאיים לא באמת נקראים. היום בקושי קוראים אבסטראקטים של מאמרים, אותם תקצירים המופיעים לפני המאמר.

חינוך לא מתרחש רק בכיתות. גם בייביסיטינג לא מתרחש רק בכיתות. חינוך מתרחש בכל רגע נתון. אייקונים באפליקציות מחנכות לא פחות, אם לא יותר, על הראוי והמוקצה. ערוצים מעמידים בפנינו מודלים לחיקוי. המילה הכתובה מקנה לנו מינוחים ותפיסות. התמונה מספקת לנו זוית. אם כל אותם השקפות, זויות, אייקונים ומודלים יגידו על משהו "לא בסדר" שהוא דווקא "כן בסדר" אנו נאמין להם. גם אם נדע שהם טועים אנו נאמין להם. אנו נניח ששוב נתפסנו לאיזה דעה כמו בפעם ההיא שהיינו משוכנעים שצומת זה נקבה, שנעלנו את הדלת, שאמרנו לכולם שנפגשים בסוף בתשע במקום בשמונה. זה לא קסם, אנו לא אהבלים. הפעולה הייחודית של המסחור ותקשורת ההמונים נובעת מהעובדה הפשוטה שאנו נותנים אמון. מתן אמון העדיף רבות מונים על חוסר אמון, אמון אשר ממילא מתפוגג בגיל מאוחר מידי בשל חשיפה ממושכת לקולות המסחור והתקשורת. כשנציגי תקשורת המונים דנים באפליקציה בעייתית היו סמוכים ובטוחים שגם אם האפליקציה בעייתית הרי שעצם זה שאנו צופים בנציגים דנים בנושא היא הבעיה האמיתית. אם נבחנת מידת מוסריותו של מעשה מסוים הרי שמדובר באיבוד זמן בו יכלנו לעסוק בלמידת מידות טובות. לאו דווקא של יוונים, יש לנו משלנו.


ניהליסט מצוי מתבודד בכדי לגבש את התודעה הניהיליסטית שלא מכירה בשום ודאות אנושית.

היום יותר מתמיד קשה לנו למדוד ולהעריך את העיקר מפני הטפל. לברור את החשוב מפסולת המידע הנשפכת מכל עבר. זה לא כל כך נורא אם לא חושבים על זה. אם מזפזפים, גוללים, משנים תדרים הלאה. אל האפשרות הלא ממומשת הבאה, למה שאולי עשוי לספק אותנו. יש פילוסופים שצריכים לעבור מסלול ארוך מאוד כדי להיות בטוחים בציון חששם. מנגד, יש אנשים שקמים מידי בוקר ומאמצים חיוך בשעה שהם מתכוננים לתקן עולם.