הגורם המשלים למחשבה ההלכתית

נתנאל קראוס, י"ז בשבט תשע"ז,

צילום: נתנאל קראוס

פעוט מחזיק בדימוי גס של טרקטור העשוי חלקים צבעוניים וגדולים. הוא אוחז בגלגל. לפתע, חלק מרכזי המקשר בין גוף הטרקטור לגלגל מתנתק. הטרקטור צונח ומתפרק לחלוטין במגע עם הרצפה.
האינסטינקסט הראשוני של הפעוט יהיה לאחוז בגלגל שנותר בידו, במה שנשאר מן הטרקטור. מהר מאוד הוא יבין כי מה שנותר בידו מהווה רק רמז לטרקטור. רמז שמאבד מאוד מהר את המשמעות הטרקטורית שהיית לו.
כמו הרבה דברים שאנו מנסים להאחז בהם רק בשל הרמז, ולאחר שכבר איבדו את מהותם. רק שאנו, בשונה מפעוטים, כבר לא בוכים על אובדן המהות. לא מביטים מעלה, סמוקי לחיים רטובות מדמעות, וקוראים "טא-טור!".

בחור חכם, אדם הנושק לגיל ה40 אך שמר על נערותו, אחד שבקלות ניתן לקרוא לו עדיין בחור. אולי בשל הקפדתו על שנ"צים, אולי בשל בחירתו החלקית להקים משפחה בשלב מאוד מאוחר. בכל אופן, אותו בחור חכם מקליט שיחות עם דמויות מרתקות ומפרסם אותם ברבים. באחת מן השיחות האחרונות עלה נושא נישואיו, הוא אמר כיצד שמח לגלות כי ניתן להתחתן ללא רב. הוא רצה להתחתן. הוא היה מתחתן עם רב אם לא היית לו ברירה. הוא גילה כי יכל להתחתן גם ללא רב. אמר מגניב ,או משהו דומה, ועשה זאת.

ישבנו בחופה, עם רב והכל, האמת היו כמה רבנים. אחד חיתן. אחד קרא כתובה. שניהם אנשים נהדרים. אחד יצא להכיר יותר. במהלך החופה שוחחנו בשקט עם דמות המשתכנת במרכז. בנחלת שבט דן. היא הייתה לאחרונה במספר חתונות, ואמרה כי נחמד להיות סוף סוף בחתונה מוכרת - עם רב והכל.

לפני שנים האזנתי למספר פאנלים בנושא עגונות. אחד הדוברים היה רב ותיק ומנוסה, והוא אמר, בהקשר מסויים, כי כיום אולי עדיף שמי שאיננו דתי לא יתחתן מראש ברבנות כי אח"כ יש שלא-מתגרשים דרך הרבנות. הטיעון הזה הוא טיעון שחוזר לא מעט במקומות שונים. הלכתית ברצונו לפתור מקרים של ממזרות. ובפועל? האם לגישה זו יהיו תוצאות לוואי חמורות יותר.

קשה לפעול בחשש מתמיד מפני תוצאות לוואי, אך אסור שלא לתת לכך את הדעת. חכמים בעבר הורו כי עם הארץ לא יחשב לזימון. בפועל זה הרחיק יותר את עם הארץ ואז חזרו בהם חכמים והורו להחשיב לזימון. מה זה אומר? שצריך להיות עם יד על הדופק. לאתר לתרחישים אפשריים, נלווים, ולשקול צעדים.

אם רב אומר שהלכתית אולי עדיף שלא יתחתנו ברבנות מחשש שלא יתגרשו ודבריו מסתמכים על סטטיסטיקות בשטח, אזי קשה לחלוק - מהבחינה ההלכתית. אך הבחינה ההלכתית אינה הגורם היחיד. פיצולים מעולם לא היטיבו עם עם ישראל, ומבחינת האחדות הרי שהכרעה הלכתית כזו עלולה להיות קטסטרופלית. לוותר מראש על אחת הנקודות המכריעות בחייו של אישה ואיש. האם זה עדיף? אולי כדי שזה יסתדר הלכתית בעולם נטול משתנים נוספים. ואולי גם הלכתית זה לא יסתדר. אם הרבנות יוצאת מהמשוואה אז אולי יהיו הרבה יותר נשואי תערובת. אולי אולי אולי. אולי העיסוק התיאורטי תוחם את הדעת ומרוב חשיפה לנושא עלולים ליטות לדעת קיצון שתנער מידי את המערכת.

זה קשור לתהליך הגאולה. מכיוון שאומרים כי אנו בתהליך, וקשה להצביע היכן בתהליך. גם אומרים שלא תהיה גלות נוספת. אך נאמר וחלילה תהיה גלות נוספת בנקל ימצא הסבר ויוכלו לומר שבעצם לא הסתיימה הגלות הקודמת לחלוטין, ולכן זה בעצם המשך. אולי. ושלא נדע. כך שגם "הלכתית" זה יסתדר. כי תהליך גאולה זה לא גאולה מוגמרת, זה תהליך.

אז איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?
מה ההשלכה המעשית?
באופן הכי פשוט - אם אנו לא נפעל גאולתית ואך נסתדר הלכתית. אם המחשבה לא תהיה כלל ישראלית אלא התכנסות לקהילה, פיצול ופירוד. אז כנראה נאכל אותה. תמיד אפשר להסתדר הלכתית. להתפשר באופן הלכתי. לוותר באופן הלכתי. פתאום מבלי לשים לב השימוש בהלכה מצמצם. וזה לא כל כך הגיוני. זה גם לא אומר שצריך לפגוע בהלכה כדי להשיג מטרות נוספות. דברים לא תמיד באים האחד על חשבונו של השני.

בקיצור צריך לקרב. באופן יומיומי. כמו ליטול ידיים וללבוש ציצית. לא רק בשעת ה-ש'. לחשוב אחדות, הלכתית.