חיזוקים לא צפויים - מנחה טייק 2

נתנאל קראוס, ט"ז בחשון תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
זוכרים את הקטנצי'ק שכתבתי עליו לפני שבוע (26.10.06), לא ? אז אני מצטט:
אם אנחנו צריכים לתפוס חברה מהתיכון שיבואו למנחה ופתאום ילדון שבכלל לא חשבת לקרוא לו, רודף אחריך שתזכיר לו בסוף השיעור לבוא למנחה, אז מה בדיוק אמורים להרגיש?!

"ואם במנחה עסקינן, סיפור קצרצר:
היום, ילד מכיתה ב' הפיל אותי לרצפה, מטאפורית כמובן. הייתי בדרך למנחה והקטנצ'יק עצר אותי, לרגע, לומר משהו. אמרתי לו שאני חייב ללכת למנחה. ואז מה הקטנצ'יק החמוד, שפשוט לבלוע אותו, אמר?! - שהוא גם רוצה לבוא למנחה!!! בהתחלה חשבתי שאולי אני מתבלבל, שאלתי לכוונתו והוא הסביר שהוא הלך כבר למנחה.
"אתה יודע עיברית?", שאלתי.
"לא, אני פשוט עומד שם".

בכל אופן אותו קטנצ'יק לא פצה פיו לחינם ולא רק שהוא הגיע הוא גם הביא את חברתו לכיתה, לוסי, ילדה מתקתקה, לתפילה.
בפעם הראשונה שהוא נכנס לתפילה זה היה... זה היה פשוט משהו.
היינו באמצע לאסוף את החבר'ה למנחה כשהוא בא. שאר ה"סטודנטS’" לא ממש הבינו - מה ילד בכיתה ב' עושה איתם?
הם באוירה של צחוקים לאחר ש"רדפנו ושעטנו" אחריהם ולפתע עומד לידם ילד קטן, רציני, מחכה שיתחילו. לא, רציני זו לא המילה, נו... המבט הזה כאשר מצפים למשהו. מרימים גבות ברגע שמנסים להבין מה קורה, רוצה להבין.

הוא נעמד ליד אלעד בתפילה, רגליים צמודות, מנסה לקפוץ בקדושה כמו כולם, עונה אמן באיחור של שניה אחר כולם.
אין לי מושג מה גרם לו פתאום לבוא למנחה.
ילד בן שבע מזכיר לי היום, בהפסקה שלפני השיעור האחרון, כשאני עובר ליד כיתה ב', לקרוא לו למנחה. קולטים?
אולי אבסורד זו המילה.

כמה שחשוב לשליח… לנו, לעבוד עם התיכוניסטים, דווקא בגלל שהשנים הללו כל כך גורליות. ההבדל בין ההחלטות שהוא יקח בסוף השנה יכול להוביל לקצוות כל כך שונים.
אותו שמיניסט, יכול, שנה הבא לבוא לאיזה תוכנית בארץ או אפילו יפתח קשר חזק ליהדות שבגללו יתחתן עם יהודיה וישמור בביתו על זהות יהודית כולשהי ובאותה המידה הוא יכול פשוט לעזוב בלי כלום, ריק, כאשר אחרי שנה בקולג', או פחות, השנים שלו ב"היברו אקדמי" יהפכו לזיכרון עמום, יתפסו את מקומם תחת הכותרת היה נחמד לא יותר. וכמה שזה נורא להשתמש בסטטיסטיקה קרה, אבל- אפשר לשכוח ממנו.

אם אנחנו צריכים לתפוס חברה מהתיכון שיבואו למנחה ופתאום ילדון שבכלל לא חשבת לקרוא לו, רודף אחריך שתזכיר לו בסוף השיעור לבוא למנחה אז מה בדיוק אמורים להרגיש?!

בפעם הראשונה שדניאל, שמו של הילדון, בא למנחה, הרב לא היה בנמצא, הוא היה מחוץ לעיר.
אבל ביום למחרת הייתם צריכים לראות את הרב.
דניאל איחר למנחה והגיע כשהיינו באמצע שמונה עשרה. הוא נכנס, לאט ובשקט, נעמד בפנים. לאחר דקות מספר הרב סיים שמונה עשרה, מחכים שעוד כמה יסיימו. אז הרב הבחין, מבטו משתומם, בדניאל, כאילו אומר "מה הוא עושה פה". סיטואציה מצחיקה. אני זוכר איך הרב הביט בי.
הש"ץ התחיל קדיש לאחר שמונה עשרה, הרב חייך אל דניאל ודניאל, מלמטה, מישיר מבט חששני אל הרב, "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" הרב ענה אמן ודניאל אחריו- אמן.
ב"יהא שמיה רבא.. " דניאל קצת נתקע ואח"כ בשאר האמנים שוב, הרב עונה אמן ועם כל אמן שדניאל עונה אחריו חיוך נמתח על פני הרב.
הרב הסתכל סביב, שואל ללא מילים "מה זה?", נדהם לראות מולו ילד מכיתה ב' שמנסה להתפלל.
ובמנחה למחרת אתם יודעים מה קרה? גם דניס,חברו לכיתה, הגיע.
ולוסי גם היא הופיעה שוב, מתפללת מעבר למחיצה עם אחת הבנות (שליחות).
סוכר! דבש! שוקולד ! איזה מתוקים!!


-- דניאל ליד אלעד במנחה --


נ.ב
ב"יהא שמיה רבא.. " דניאל קצת נתקע ואח"כ בשאר האמנים שוב, הרב עונה אמן ועם כל אמן שדניאל עונה אחריו חיוך נמתח על פני הרב.

בשלושים ואחת לאוקטובר היה הלווין, כמו בסרטים – "תעלול או ממתק". פה באמריקה זה משהו ממש מטורף, צריך לראות את האור בעניים של הילדים (גם הגדולים) כשהם מתכננים לאן ילכו בערב, עם מי ולמה יתחפשו. אני חייב להודות שקצת הסתובבתי ברחובות, לראות על מה מדובר, המחזה פשוט מדהים, פורים ממש פיצפון ליד הלווין. הרחובות עמוסים בחבר'ה, מקטן ועד סטודנט, מחופשים כיד הדימיון, אבל כמשמעו- עמוסים !!
באותו ערב ממש, הגיע אלינו לני מבית שמש ולהקתו "שלוקרוק" אשר מופיעה מזה כ-20 שנה בארצות הנכר, לתת מעין אלטרנטיבה לתלמידים. קצת מוזיקה יהודית, ידישקייט - אבל עם גיטרה חשמלית, תופים ומקצבים מטוררררפים!!
האמת העגומה היא שלא הגיע הרבה קהל וחבל, אבל, ואני חייב להדגיש, שלני פשוט לא ויתר. הוא וחבריו הביאו הופעה פשוט פצצה לגוורדיה שכן באה (אני ממש נהניתי). ולא ויתרו עד הסוף, היה ממש יפיפה. מוזיקה, פשוט, טובה ומקורית שכיף לשמוע. לקינוח הוא גם הפגיז בכמה כוורים מקפיצים שהתיהדו בצורה דרסטית.
גו לני, גו לני!!!


-- לני ולהקתו מרעידים את אולם ההתעמלות--


-- הגוורדיה, ועוד כמה שלא נכנסו לתמונה, מתמוגגים מהנאה --