חויה שלא מן השורה - שניצל.

נתנאל קראוס, כ"ט בחשון תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
המאמר הבא אינו מאופיו הרגיל של בלוג זה והוא משמש פורקן לחויה החזקה שהכותב חווה בחמישי בלילה.
 
טוב, אממ... באמת שניסיתי להתאפק אבל הנה זה בא.
עשיתי שניצלים, ממש כך!
וו–ה-ו!!!!
כן, כן תרימו גבות, גלגלו עניים, תבלעו את הלשון, אפילו תזיזו את האוזניים, אבל אני, נתנאל קראוס, בפעם הראשונה בחיי עשיתי שניצלים ולא סתם שניצלים אלא "שניצלי חרדל", ולא סתם 'שניצלי חרדל מהספר'.
הוספתי עיצוב מקורי שלי. אני קורה לזה "שניצלי סמיילי". אני עוד לא בטוח איך לקרוא לזה כשזה בא ביחד עם החרדל, ברגע נתון זה אני מתלבט בין "שניצלי חרדל סמיילי" או "שניצלי סמיילי בטעם חרדל", אולי המילה "ניחוח" במקום "בטעם", אוי כל כך קשה להחליט.
 
הכל התחיל בהכנות לשבת – בישולים.
לי בכל אופן, מקרה או צד, אין שום בעיה בכלל עם התוצר הגמור של הבישולים, למעשה בכל הקשור לתוצר המוגמר אני די פרו-בישולים. הבעיה מתחילה בחלק שקודם ל"מטעם" המונח מולך בצלחת.
תהליכים, מיני מספר, פועלים בשצף החל מן התוצר הגולמי ועד לארוחת שישי בערב המיוחלת.

ראשית – "קנייוס" בלשון אשכנז ובעיברית צחה "קניות" : אחד מאיתנו, ברצון כמובן, לפי חלוקת העבודה, מפשיל שרוולים(שניה, מפשיל זה למעלה או למטה?), לובש מעיל,  כי "קר , קר שם בחוץ, מתי..." פוסע מטה למכונית מתניע ושועט, במהירות חוקית אל הסוחר הרצוי, לירקות, עופות, שתיה, תבלינים, ומיני טופינים.

לאחר הרכישה, אחד מאיתנו, שבמקרה זה הינו אותו אחד שבת בשבתו, חברינו ישי, שהוא, על אף הייתו בן, יודע לבשל, ואף יודע די טוב, מפשיל שרוולים וניגש למלאכת הבישול. הנותרים באים לעזור לפקודותיו, מי בקילופים ומי במירוק כלים. אבל אתמול, כנגד כל הסיכויים (מספיק דרמטי?), ישי לימד אותי לעשות שניצלים.
 
להלן המתכון(הבנות שבינינו יכולות לדלג על קטע זה. בנים, בכל אופן, הכינו מחברות ועטים):

הערת הכותב: המתכון כתוב בלשון זכר ומיועד גם כן.

1. חזה עוף באריזה ירוקה - יש שם שתי חתיכות שאפשר לחתוך אותם לשמונה חתיכות (אני הצלחתי לחתוך ל9 ווהו!! הידד!!).
2. ביצה.
3. תבלינים : פלפל מלח (אם תשאלו את גלעד הוא יגיד גם פפריקה ועוד כל מיני תבלינים שאני לא ממש מכיר).
4. קמח
5. פטיש
6. פרורי לחם
7. חרדל
8. שניצלים מוכנים לחימום (תוכנית ב').
9. קומפקט דיסק ומיטב שירי ארץ ישראל.
 
סדר העבודה הינו כדלהלן:
  1. הוצא את ניתחי העוף מהאריזה הירוקה.
  2. הנח אותם על קרש החיתוך.
  3. בעזרת סכין חתוך לאורך הפיסות וצור אממ... עוף בדמות שניצלים (?!?), נו הבנתם.
  4. הרם את השניצלים מקרש החיתוך.
  5. פזר, רק שניה יש לי את המילה, בזוק, הו בדיוק!, ביזקו קמח על קרש החיתוך.
  6. הניחו מחדש את השניצלים על קרש החיתוך, וביזקו עליהם גם כן קמח.
  7. החליפו לשיר ירושלים של זהב.
  8. קחו את הפטיש, לא מארגז הכלים הביתי, ישנו פטיש מיוחד לדפיקה על שניצלים, אכן מדהים.
  9. כעת לפי הקצב של ירושלים של זהב - הכו, חיבטו, דיפקו, קדימה תוציאו את זה, לפני 'רטשו' תעצרו.
  10. קחו את החרדל ומרחו משני צידי השניצלים החבוטים את 'הצהוב הצהוב הזה'.
  11. הכינו שתי צלחות מבעוד מועד(אופס, מאוחר מדי בשביל זה).
  12. קחו את הביצה שיברוה, את תכולתה רוקנו אל קערה, הוסיפו פלפל, מלח, פפריקה, ויש שיוסיפו "וכו...", כעת ערבלו הכל.
  13. רוקנו את המיקס הביצי אל הצלחת שהכינותם מבעוד מועד.
  14. את הצלחת השניה מלאו בארבעה כפות של פירורי לחם, יותר לא יזיק, אבל לא מתווכחים עם הספר.
 
מכאן התהליך די פשוט.
 
  1. קח שניצל (לעתיד) אחד, טבול אותו משני צדדיו במיקס הביצי.
  2. לאחר שספגת אותו היטב, הנח את השניצל אט אט בפירורי הלחם, כן כן אתה תופס את זה – משני צדדיו.
  3. שים את השניצל במקום כולשהו, מחבת או איזו תבנית מפח יעשו את העבודה, תשאל את אמא שלך איפה היא מחזיקה אותם.
  4. חזור על הפעולה עם כל שניצל ושניצל.
  5. השלב הסופי הוא השלב הקל – טיגון.
  6. תדליק ת'אש, שמן, אש בינונית ולהכניס את השניצלים.
 
ועכשיו השוס האמיתי.
 

תוך כדי הטיגון, בעזרת סכין, גרד בזהירות את הציפוי וצור שני עניים וחיוך – סמיילי.

תם ונשלם השבח לבורא עולם

שניצלי סמיילי בניחוח חרדל

 
תוכנית ב' : והיה אם נכשלת נחרצות באחד מן השלבים הנ"ל, קח את השניצלים המוכנים וחממם.
               חזור על סעיף 21 
 
--- המערכת, המחבת ושניצלי סמיילי בניחוח חרדל ---
 
--- שניצלי סמיילי בניחוח חרדל, קלואוז-אפ ---
 
--- המטבח בזמן הבישולים, אל דאגה אמא, בגמר הבישולים הוא מצוחצח לאלתר ---