סרט נע

נתנאל קראוס, י"ב בשבט תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

באמצע השנה אתה קולט פתאום שישכחו אותך, שתהפוך לאיזה זיכרון מעומעם. שנה שלמה היית, עשית, וגם אם אתה הבן אדם הכי אנוכי, במשך שנה שלמה השקעת כוחות בעשייה למען אחרים, כפשוטו. ועדיין אני אהפוך לעבר, לאחד שהיה, עוד שליח. לא משנה כמה חותם אני ארצה או אצליח להשאיר.
יוצאים לשליחות.
מניעים מהולים בכיף ואידיאולוגיה. סיבות.

בארץ הימים תקתקו באיטיות, נוזלים, מטפטפים, ובסופו של דבר היום הגיע.
יושבים עם המשפחה בשדה התעופה על גלידה, מסתובב עם אחי הקטן באולמות הגדולים, מתחבקים ומנשקים...נפרדים.
עוד רגע עפים למקום אחר, לעולם אחר, תרבות, אנשים, שפה, עוד רגע ותהיה זר לשנה או פחות.

לא חושבים על הסוף.
הכי הרבה מתכננים מה לעשות כשכבר נחזור לארץ, לימודים/פסיכומטרי/עבודה, אבל לא חושבים על הסוף. על איך שהוא יראה, אולי, פשוט, לא רוצים לחשוב עליו.
היום האחרון, השבוע האחרון. כשהכל נגמר, כשזהו. כאשר המזוודות שעכשיו נחות ריקות בארון יהיו שוב ארוזות. כאשר בגדים מקופלים לצד מתנות בתוכם. ארונות שוממים. השבוע האחרון, היום האחרון, איך הוא יראה?
איך עוזבים שנה שכזאת מאחורה? איך עוזבים חבר'ה שנקשרת אליהם כל כך חזק? איך מתייקים אותם בעבר?
הייתי, עשיתי וכעת ממשיך הלאה.
ונמשיך הלאה, רק בגלל שככה הדברים עובדים. כי הזמן לא ייתן לך את כל ההזדמנויות שתרצה.

לפעמים זה עולה, לא רוצים לחשוב על זה, אבל תלמידים מספרים - על הפרידה של שנה שעברה, על הבכי, על השליחים שהיו...

כך שלפעמים זה קורה... נסחפים, מדמיינים דרמות והתרפקות.
נבטיח שנתקשר, שלא נשכח אותם בחיים, דמעות יפרצו את דרכם, אמיתיות.
פרידה חזקה, נקשרנו לכל כך הרבה תלמידים ותלמידים אלינו, וכשזה יתנתק זה יכאב, כפר גלובלי כביכול, אבל לא...
לא אותו דבר.

שליחים הולכים שליחים באים וכשהם ילכו אז תורם של אחרים יגיע, שנה אחר שנה.
לפעמים יש הרגשה שבשליחות יש משהו כפוי טובה.
באמצע השנה אתה קולט פתאום שישכחו אותך, שתהפוך לאיזה זיכרון מעומעם. שנה שלמה היית, עשית, וגם אם אתה הבן אדם הכי אנוכי, במשך שנה שלמה השקעת כוחות בעשייה למען אחרים, כפשוטו.
ועדיין אני אהפוך לעבר, לאחד שהיה, עוד שליח. לא משנה כמה חותם אני ארצה או אצליח להשאיר.

נקודה כואבת, במיוחד מאחר ואנשים, ...אני, לא מוכנים לקבל את העובדה שאנחנו "פיסה" קטנה מפאזל ענק בארבעה מישורים. לא מוכן לקבל את העובדה שאֵשַכַּח, למרות שאני אֵשְכַּח בעצמי.

שנה הבאה יבואו שליחים, חבר'ה בגילנו, ויתחילו את הכל מחדש.
ילמדו ויילמדו, יארחו, יקשרו קשרים חדשים עם החבר'ה שהתאהבנו בהם במשך השנה הזאת, ידהימו, יהפכו בעל כורחם לדמות שמעריצים ובוחנים. שנה שלמה. וגם הם...
הזמן יחלוף והשבוע האחרון יגיע, היום האחרון, יבכו ויחבקו – יפרדו.
יפנו את מקומם לבאים.

סרט נע.

סרט נע של עשרות אלפי, מאות אלפי, מיליוני שליחים מכל הסוגים - כולם במטרה להשפיע.
בעבר, בהווה ובעתיד.
ואת רובם שכחו וישכחו

נקודה כואבת, במיוחד מאחר ואנשים, ...אני, לא מוכנים לקבל את העובדה שאנחנו "פיסה" קטנה מפאזל ענק בארבעה מישורים. לא מוכן לקבל את העובדה שאֵשַכַּח, למרות שאני אֵשְכַּח בעצמי.

אשכח ששכחו אותי.