שמיניסט יקר, לא עצרת אפילו לראות…

נתנאל קראוס, ד' בניסן תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הבעיה מתחילה כאשר אתה נתקל באדישות. בהתחלה אתה לא מוותר, מזמין לשבתות, רודף אחריו, מדבר איתו, מנסה "לפתוח אותו". דיבורים, פומפה או מקדחת BOSS יוּ נֵיים אִיט.
מכניסים בך רעל בארץ.
מדברים איתך על עליה. מראים לך תוכניות ופרוייקטים לבוגרי י"ב. תמונות מטיולים ופעילוית של בוגרים שבאו לארץ. מפרוייקט גדול ועד קטן.
מדברים איתך על השנה הבאה.
השנה הבאה…
שנה הבאה…
ש...נ...ה
ה…ב…א…ה……..!

זה מה שקורה באופן טבעי כשנלחמים.
יורים לטווח קצר. כשהאוייב שבאופק יגיע נטפל בו כבר, עכשיו יש את אלו שמסתערים מטרים מאיתנו.
אש אש אש.

שליח בא ומה הכי חשוב לו? מה המטרה העומדת לו מול עיניו? במי הוא הכי רוצה להשקיע, להשפיע, לדבר, להזמין... ה-ש-מ-י-נ-י-ס-ט.
אתם כבר חשים בציניות המפעפעת?
ציניות... כי נכוותי.

באתי עם תסריט.
אני בא ובמשך השנה מסתחבק עם הסִינְיוֹרִים (שמיניסטים בעגה המקומית), עושים צחוקים, יושבים על המרפסת שאין לנו וצופים הרחק אל הכוכבים תוך כדי דיונים על מהות החיים, עמוק אל תוך הלילה, מפתחים קשר עמוק, זכרון שיחרט, ובסוף השנה, הם, כולם כאחד ידחו את הקולג' ויעלו לארץ, ישתתפו בפרוייקטים או לפחות יבואו לבקר.

באתי עם תסריט. אני בא ובמשך השנה מסתחבק עם הסִינְיוֹרִים (שמיניסטים בעגה המקומית), עושים צחוקים, יושבים על המרפסת שאין לנו וצופים הרחק אל הכוכבים תוך כדי דיונים על מהות החיים, עמוק אל תוך הלילה, מפתחים קשר עמוק, זכרון שיחרט, ובסוף השנה, הם, כולם כאחד ידחו את הקולג' ויעלו לארץ, ישתתפו בפרוייקטים או לפחות יבואו לבקר.

עובדים לטווח קצר ורוצים תוצאות.
הבעיה מתחילה כאשר אתה נתקל באדישות. בהתחלה אתה לא מוותר, מזמין לשבתות, רודף אחריו, מדבר איתו, מנסה "לפתוח אותו". דיבורים, פומפה או מקדחת BOSS יוּ נֵיים אִיט.
עם אנשים מסויימים מצליחים מהר יותר אם אנשים מסויימים לא, בכלל לא.
אבל למה שזה יהיה קל? אם כל שנה מחדש נופל לפתע על הסיניור המצוי איזה יצור בשם שליח, משהו מעורפל ולא מוכר. פתאום הוא מזמין אותו לְשַבָּת, מחייך אליו, מנסה לפתוח איתו בשיחות עמוקות. לא פלא שהמאבק קשה. "מי אתה?".
זה לא כיף להזמין ילדים מכיתה ח' לשבת.
חבר'ה מכיתה ט' זה "אה" נעבור את זה.
ילדים מכיתה י' אממ... טוב, רק את הקולים.
חבר'ה מכיתה י"א, כן זה כבר יותר חשוב "אבל הזמנת את החבר'ה מי"ב? הם הכי חשובים. שנה הבאה הם כבר לא פה ולנו יש עוד סיכוי להשפיע על הזהות היהודית שלהם אולי אפילו לשכנע אותם להרשם לאיזה פרוייקט".

הזמן עובר, שאלות צפות.
למה ההוא כזה אדיש? למה זה לא חשוב לו? איך מוציאים אותם מהבועה שלהם?
לכל אחד יש נקודת זמן מסויימת שמשם ואילך הוא נסגר.
יש השנה ילדים בכיתה ז' שרק מלראות את האופי, על מה הוא מדבר, איך הוא מדבר, יש סיכוי טוב שאם עכשיו, כשהוא עוד מתעניין, הוא לא יבוא לשבתות- בכיתה ט' כבר לא יעניין אותו. בכיתה י' ישאלו אותו כמה פעמים אבל לאחר שהוא יסרב לא ממש ישנה לשליחים (כּוּלַה שִישִיסְט), הם ניסו. בכיתה י"א כבר טיפה יותר יציקו לו אבל יהיו לו דברים יותר טובים לעשות ובכיתה י"ב אתה כבר יכול לשכוח ממנו, הוא אמנם יבוא פעמיים-שלוש כדי לצאת ידי חובה וגם זה בגלל החבר'ה.

יש חבר'ה בי"ב ובכיתה י"א שהם לא רוצים, נרתעים, מזלזלים, ...לא מכירים. אולי זה מיקס אחד של הכל, לא יודע. אני חושב שכולנו בזמן מסויים השנה, גם אם לא מדברים על זה, שינינו את החשיבה, מעבירים כוחות מעט יותר למחזורים האחרים. יושבים איתם יותר, מדברים איתם יותר, מזמינים אותם יותר לשבתות, קולטים שבעוד שנתיים הם גם יהיו סיניורים.
ואם אלו יהיו השליחים בעוד שנתיים שיאספו את הקרדיטים, דיינו.

יושבים איתם יותר, מדברים איתם יותר, מזמינים אותם יותר לשבתות, קולטים שבעוד שנתיים הם גם יהיו סיניורים. ואם אלו יהיו השליחים בעוד שנתיים שיאספו את הקרדיטים, דיינו.

ילד חילוני לא הופך לדתי וגם לא יפתח לעולם הדתי בשניה, זה מאבק שלם. הוא שואל ומתווכח, הוא מרגיש מאויים, הוא מתרחק ומתקרב, הוא יצחק עליך, יתבשל, ויסתקרן. זה תהליך שלם, ואתה השליח, ההוא שמייצג בשבילו את העולם הזר הזה - לפעמים תפגע. 'למה הוא מתווכח? למה הוא לא מקשיב?', וקשה להקשיב.
בסופו של דבר השנה מסתיימת ואתה חוזר.
מפנה את מקומך לשליח הבא.

שליח מכין את הקרקע לשליח שלאחריו ואולי לעשור שלם של שליחים אחריו. אנחנו באנו השנה וחיכו לנו, רצו לדעת מי הם השליחים. השליחים בשנה שעברה עשו את המהפך אצל ילדים מסויימים. נאבקו איתם. משאירים אחריהם, בידינו, תוצר גולמי לשייף, לעגל פינות, ילד שלא מפחד לשאול שמסתקרן, שאם יאחר לְשַבַּת יבקש לעשות קידוש, שיכבד.

אבל יש חבר'ה שבפשטות אפשר לומר עליהם שהם פוספסו.