ארוחת יום השואה

נתנאל קראוס, ה' באייר תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

תמיד מעניין לראות כיצד חבר'ה צעירים, כאלו שלא חייבים לאף אחד כלום, מגיבים.
מבקש בסימנים שקית מאחד היושבים, מתוכה שלף מעיל דק אשר נחצה ע"י פסים אפורים וכחולים לאורכו. מעיל ממחנה עבודה אשר ניצול אחד שמר.

את ההגדרה האנגלית למדתי באותו ערב, YOUNG ADULTS-  ("מבוגרים צעירים") גילאי עשרים עד שלושים, שנה יותר, שנה פחות.

צעירים, חכמים, הם לא יקנו הכל. לומדים או שכבר התחילו לעבוד. דירות שכורות, סביבה קלילה, צעירה.

שום מסורת או חינוך מילדות לא כופה אותם לחשיבה מסויימת.

לא-חייבים-לאף-אחד-כלום.

תהיה אמיתי, תהיה מעניין, הם יקשבו.

תצא מהגבולות, תגזים, תכפה או תכריח והם ינפנפו.

מי אתה ש...

 

יום השואה צויין לפני שלושה ימים.

אתמול ארוחה אורגנה בבית הכנסת "עדת ישראל".

שולחנות עגולים, שמונה כסאות להם סביב. מתפללים קבועים לצד "יודעים שהם יהודים".

עגול, אמנם, ועדיין בכל שולחן שני צדדים. שבעה מאזינים ומולם ניצול שואה.

אוכלים יחד ארוחת ערב, מסתכלים בקרעי העיתונים, מדברים, מקשיבים לסיפור ממקור ראשון. חלקם בפעם הראשונה בחייהם.

המכובדים החלו לדבר, נציג הישיבה יונברסיטי דיבר על קרן המשפחה התומכת, על רצונה להפיץ את הידיעה. בחור, מעונב, כבן שלושים, דיבר על משמעות המעמד השני במספר, בשבילו, ועל החותם שהמפגש הראשון, בשנה שעברה, השאיר בו.

 

הרב סטרולוביץ', רב בית הכנסת, חזר אל הסטנדר, מבקש בסימנים שקית מאחד היושבים, מתוכה שלף מעיל דק אשר נחצה ע"י פסים אפורים וכחולים לאורכו. מעיל ממחנה עבודה אשר ניצול אחד שמר.

מירה, גברת כפופה, נגשה לדבר, קמטים סביב עניים ממוקדות, לוחמת פרטיזנים לשעבר. לרגע הרגשתי כמו בגן, היא הרצתה באיטיות, אנגלית מדוייקת במבטא פולני כבד, בעוד אנחנו שקטים, מקשיבים. שעת סיפור.

 

האם זה בגלל שהם יודעים שדור ניצולי השואה הולך ואובד, הניצוץ היהודי שהבהב או אם היה זה המעמד שכבדו, והזקנים שמולם. הם ישבו שם בשקט והקשיבו, אפילו לא שיחקו עם השאריות בצלחת, עד כדי כך שלי לא היה נעים לגעת בצלחתי אשר רק לפני דקות התמלאה.

לא אבוש מלומר שהיה מגניב(!) להעביר מבט על  האנשים. כל זוגות העניים הופנו למירה, חלקם נמתחו בכסאותיהם, צופים מעבר לראשו של אחד האורחים.
שיתוף שמחזיק גם מעבר ליבשות. שיתוף שמקשר, ביום זה במיוחד, גם מעבר לדורות.

 

לא יודע איך הרב סטרולוביץ' הגיע לכולם, הוא עצמו אמר שלא יכל לעשות זאת לבד אלא נעזר באנשים שהכיר מהפעם הקודמת, ובכלל, שיעזרו לגייס אחרים. בחור בשם אלק, אשר ישב לידי אמר שבחיים לא היה פה והוא וחבריו באו בגלל חברה שסיפרה להם על המאורע.

כפול משנה שעברה, נאמר, ובהחלט היה מספר מכובד.

 

הרב סלוביצ'יק במאמר 'קול דודי דופק' כתב שכאשר יהודי בקצה העולם סובל היהודי בקצה השני חש זאת גם כן, כאומה. אחיך נפגע. דמות שאתה כלל לא מכיר אבל רק בגלל שאתה יודע שהוא יהודי.

שיתוף שמחזיק גם מעבר ליבשות. שיתוף שמקשר, ביום זה במיוחד, גם מעבר לדורות.

שואה זה משהו מאגד.

דור צעיר ורחוק ישוב סביב נציג של דור אובד.

מקשיב, מקרב כיסאות, רוכן, שומע. מזדהה... יזכור.