מבזקי חדשות


כ"א סיון תשס"ז, 07/06/2007

משנים כיוון לחומש???


שבוע שעבר נתקלתי במודעה סביר להניח שרובכם נתקלתם בה -משנים כיוון, חוזרים לחומש.

איזה יופי, נכון? אבל רגע, באמת?
קריאה שניה של המודעה מגלה שהאירוע באישור הצבא, במקום גרעין חומש שאירגן עד כה את העליות חומש מופיע הארגון האנונימי 'ארגון מגורשי חומש' ו...מועצת יש"ע. כמו כן האירגונים הרגילים לא מופעים אלא ארגונים "סולידרים" יותר, שלרוב אינם נוהגים לכריז על היותה של ארץ ישראל שלנו.
טוב, עכשיו משהו התחיל להראות לי מוזר. בסכ"ה מהכרות אישית שלי עם גרעין חומש הם עוד זוכרים טוב מאוד איך מועצת יש"ע מכרו אותם בקיץ תשס"ה, ולא כ"כ ממהרים לסלוח על כך. בדקתי שוב את המודעה הפעם בצורה מדוקדקת יותר. צירוף המילים 'ארץ ישראל' לא מופיע אפילו פעם אחת בכל המודעה. הטיעון לחזרה לחומש הוא ביטחוני - כדי שלא ירו קסאמים על תל אביב כמו שיורים על שדרות.
בררתי עוד קצת, אכן הוגשה בקשה לאישור מצה"ל. הסיבה לבקשה - כדי שיכולו לתפוס את ההנהגה ולמנוע מגורמים קיצוניים (כמו גרעין חומש) לתפוס את ההנהגה.
נו קלטתם?
מאז שגרעין חומש התחיל לפעול על מנת לחזור לחומש דיברו כל הזמן על היותם ההנהגה החלופית. בעליות הקודמות לחומש מועצת יש"ע נשארו בחוץ בבושת פנים. אז החברה במועצת יש"ע מפחדים לאבד את ההנהגה. כבודם במקומם מונח, אבל הם נכשלו בגוש קטיף, ועכשיו הם רוצים להכשיל את כולנו.

בטחון זה דבר חשוב, אבל מה על ארץ ישראל? אנחנו דור הגאולה, ובדור הגאולה הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל. הגמרא מדברת על זה, הרמב"ם מדבר על זה, הרב קוק מדבר על זה.
מישהו מאיתנו יודע מה זאת ארץ ישראל? כל כוחתינו צריכים להיות נתונים לה, ומארץ ישראל יבוא הכוח להכל, לתורה למוסר וגם לביטחון. אבל ארץ ישראל יש בה הכל, תורה ועם ישראל. ארץ הקודש.

אז מה, לא לבוא לחומש? אבל אם לא יבוא אף אחד זה יראה כאילו אנחנו לא רוצים את חומש.
לא יודעת אבל מועצת יש"ע מכרו אתנו פעם אחת בכפר מימון, ניסו למכור אתנו שוב בעמונה, שם הם הבינו שבעצם אף אחד לא ממש שם עליהם כבר, ועכשיו הם רוצים למכור אתנו שוב.
לזה אני לא מוכנה, כי אכפת לי מארץ ישראל.



כותרות היום ביטחוןמדיניות בארץ כלכלה פנאי

ארץ ישראל בלבי

מאת

יהודיה מארץ ישראל

תושבת גב ההר, ארץ ישראל בלבי, עם ישראל בנפשי ותורת ה' בדרכי. על מה שמחבר ומה שלא.
הירשם ל RSS של הבלוג



שבועת עזה/ מאת תדהר הירשפלד, עדי עד
אם אשכח דיר-אל-בלח תשכח ימיני
אם אשכח בית להיא תדבק לשוני
אם אשכח את חאן-יוניס בורייג' נוצירת
אם אשכח את כל אלה אפילו אחת
 
אם אשכח את עבסן אל-צעיא ואל-כיבר
אם אשכח את ג'בליה ועזה העיר
אם אשכח את רפיח, מורג, כפר דרום
אם אשכח גוש קטיף וחופי החלום
 
אם אשכח חבל עזה אדמת ישראל
אם תנוח נפשי בנצחון ישמעאל
אם אשכח את אחד הכפרים השוקטים
אם אשכח את אחרון מחנות הפליטים
 
אז תשכח ימיני וזרועי גם תקהה
ואור בוקר על עזה ראה לא אראה
אם יסור לבבי מאדמת אבותיי
אם ירעילו לבי הבוגדים באחי
 
השמחים לאיד עזה בפרוץ בה ערב
האומרים חבל עזה מאוס כעקרב
השוממים מחוזות ילדותי הטובים
ומשתפים זימרתם הצרחות-העורבים
 
אך אני לא כהם, וכהם  לא אהיה
חבל עזה לי הוא, ולי גם יהיה
לא קטיף וגדיד ישובון לחולות:
כי ג'בליה, חאן יוניס ושאר הגלילות
 
הן שלנו, שלנו, זיכרון בי נצור
ויחכו יום מחר, לעת אפס עצור
ואחזנו אז חרב ושיר ומזמור
ואשק חולות עזה, וזרח שוב האור
 
נצרים, בדולח, גן אור, וגדיד
גני טל, דוגית, תל-קטיפא ונווה דקלים
עצמונה, אלי סיני, כפר דרום
אלי סיני, נצר חזני, רפיח-ים
 
אף מורג, ניסנית ושירת הים
כפר-ים, פאת-שדה, שליו וקטיף
עימהם גם גנים, כדים, חומש ושא-נור
הן אשבע בשבועה עזה
נשוב לבנותכם בלא כל מורא



עוד בבלוגים