THE END

נתנאל קראוס, א' בתמוז תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אז זהו...
בשמחה לצד עצב, געגוע ישן לצד געגוע מתחדש.
אני עוזב.
לא כותב מסודר עם כל הפסיקים והנקודות, לא עורך, פשוט שופך את זה החוצה עם דמעות... כן חחח... אני ודמעות.

קשה לומר אפילו שזה נגמר, מעדיפים לקרוא לזה התחלה חדשה, המשך.
מעכשיו סן פרנסיסקו זה לא סתם עוד נקודה על המפה, לא עוד עיר תיירות שצריך לסמן עליה וי באיזה טיול.
סן פרנסיסקו היא זכרונות.
אנשים ומקומות קשיים ונצחונות, מקום שאני מאמין שלעולם לא אשכח.

הם באו במשך השבת, מטפטפים, אומרים שלום. נפרדים מחבר'ה שבילינו לצידם את אחת השנים היותר מטורפות. הזוי לחלוטין.
אחרי 10 חודשים של געגועים לאמא... למשפחה... לאחר תקופה ארוכה של ספירה לאחור, פתאום קולטים כמה שכל כך קשה לחזור, לעזוב.
לחזור ולעזוב.

יש לי בית שני בסן פרנסיסקו, קהילה קטנה של חברים ותלמידים.
זה כבר משהו אחר, לא חברים שהכרתי מילדות, לא חברים מהתיכון, מהישיבה או מהטירונות, משהו הרבה מעבר.

הבטחתי להם שאשתדל...
שליחים תמיד אומרים שישמרו על קשר אבל כל אחד והעולם שלו. גם הקשר הכי חזק הופך לחוט טלפון דק. הזמן יעבור והשפעתו. כל אחד והמרוץ שלו, ומבלי משים תמיד הוא ישאיר אנשים מאחור.
אז הבטחתי להם שאשתדל... דיויד ביקש שאבטיח שאתקשר פעם בחודש, ג'יקוב אמר אי מייל לפחות פעם בחודש, פול פשוט הכריז שנשמור על קשר. ליאם מכיתה ד' אמרה שהיא רוצה לשמור על קשר. עוד ועוד... כל כך הרבה אנשים מולי, מודע לכך שגם אם ארצה זה עלול להיות גדול עליי... אז הבטחתי שאשתדל.


יש לי משפחה שניה מסן פרנסיסקו, וגם אם לא הראתי את זה להם מספיק, אם לא אמרתי או הכרזתי! – משפחה.
כן... רבנו והתווכחנו, צחקנו ושמחנו, סבלנו ביחד ואחד את השני, נהננו מחברתו של השני, עבדנו ביחד, חיינו ביחד, אכלנו, גרנו, שתקנו, טיילנו, שתינו סטארבאקס ביחד!
זה משפחה, שמות ופרצופים שגם אם ארצה לשכוח לא אוכל. את צורת ההליכה של כל אחד, את הבדיחות, את המבטים העצובים והשמחים הכל...

אז זהו אני עוזב...
מילים אחרונות מהמחשב בדירת שליחי בני עקיבא בסן פרנסיסקו.
בעוד שעה וחצי אני אהיה בדרכי לשדה התעופה, ובעוד שבוע נוסף בדרכי לארץ.

נשארו עוד מספר נושאים לא סגורים שאני רוצה להעלות...
ובתקווה שיתאפשר, להמשיך לכתוב.

בלוג אחרון מסן פרנסיסקו.
רות סוף.