קורטוב ממלכתיות

נתנאל קראוס, כ' באלול תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

עמדות שמירה, פילבוקסים, יזומות, תרגילים, מארבים, פטרולים, סיורים, הקפצות, כניסות לבתים, מעצרים.
מזה מספר פעמים, ולשמחתי מעטות, עולות תגובות נגד השירות בצבא, עקב ההתנתקות, ועידוד הנהירה לישיבות. אינני מעוניין להיכנס לפוליטיקה אשר עדיין בוערת בקרב הציבור סְרוג הכיפות בכל הקשור להתנתקות, אבל מאז הבחנתי לראשונה באותו הסטיקר הכתמתם אשר התגלגל לו על תמרור העצור, צווח שאין מצב שהוא ישרת בצבא הגירוש... "צבא הגירוש" ב'ה' הידיעה, לא פחות ולא יותר.
היית זו מעיין מחווה אירונית וכפויית טובה לראות זאת במיוחד באותו הרגע, שכן בזמנו צעדתי בירוק, עמוס בתיק מדיף ניחוחות צורכי כביסה, בדרכי הביתה מגלי. עייף לאחר שעות של פלורוסנטים בבונקר ותרגולי דמה ואמת של רמות כוננויות כאלו ואחרות במרומי הר דב. תאג"ד מוצב גלדיולה, המקום בו שירתתי כאשר חלה ההתנתקות.

כל אימת שיצאתי הביתה, בתקופה בה שרתתי בהר דב, היית צפה אותה הרגשה מוזרה למראיה של הציוויליזציה. לצעוד ברחובות לאחר שהות של שבועיים בקובית בטון מבוצרת כאשר מסביבי אך ורק ירוק והבודדים שלא נעו בירוק היו החרוצים אשר חילצו מעט עצמותיהם במדסי"ם עצמאיים וכן אזרחים עובדי צה"ל מהנדסה.
פתאום מכוניות במקום נקפדונים, ילדים ומשפחות, ערים במקום כפרים לבנונים. עוד רגע בבית והנה איזה חכמולוג החליט לתלות סטיקר שמבחינתו היא מחאה לגיטימית אבל לחייל הקרבי זה עלבון צורב.

לשם ההמחשה - ממש ברגע זה, בו אתם קוראים שורות אלו, אלפי חיילים מסכנים את חייהם באלפי נקודות על מפת ארץ ישראל. חיילים לבושי פליזים כנגד הרוחות המטורפות במרומי הר דב, חיילים המזיעים את נשמתם בדרום. חיילים הנעים בכפרים ערביים, מונעים את הפיגוע הבא, את החדירה המתוכננת.
עמדות שמירה, פילבוקסים, יזומות, תרגילים, מארבים, פטרולים, סיורים, הקפצות, כניסות לבתים, מעצרים. בכל רגע הם יודעים שיש מצב שיפתיעו אותם, שצופים בהם, שמתכננים. חיים בעולם של שמונה שמונה בין משימות לשינה מקוטעת, רוצים הכל מלבד להשאר במדים, אבל כשהם יחזרו הביתה הם לעולם לא יגידו את זה, כי לא משנה כמה קשה לחייל הפועל בצבא, הוא יודע מה הוא עושה ומה היה קורה, חלילה, אם הוא לא היה עושה.

ניחא אם המגיב שירת בצבא, משום שיש לו ההבנה כולשהי על פועלו היומיומי של הצבא ובעת אומרו אותה המחאה, אני יכול לחלוק עליו אך לא יותר, הרי לאור ניסיונו וחווייתו זו היא דעתו. והיה אם המגיב הינו בחור מגלאי תיכון ועד שיעור ב', הכיצד מצווח ויוצא הוא כנגד המפעל האדיר בו נוער מגילאי 18 ומעלה מגן בגופו על העם?
מילא קריאות מכוונות כנגד יוזמי ההתנתקות, ראש ממשלה, שרים, מפלגות ופעילים אבל "צבא הגירוש"?! הלוואי והיה זה אבסורד בלבד, זה הרבה יותר גרוע.

במשך שנתיים בישיבת ההסדר שמעתי על מחלקות ההסדר המצטיינות על הגיבוש והיושר, ללא גניבות, ההתחשבות. "שנה וחצי אומנם אבל אנו עושים המון" מרבה הבייני"ש לעודד את עצמו.
בשיחות בהכנה לצבא קיבלנו חוברת דקה לקראת הצבא. בחור יישב והשקיע מניסיונו במתן עצות למתגייסים העתידים, די נדהמתי מפסקה קטנה וחשובה שנועדה לאפס את הבייני"ש הגאה... אני. הוא ציין עובדות פשוטות, ובשורות הקצרות הציג את ההבדל הלא שווה בין המתגייס הרגיל לבין חייל ישיבות ההסדר - החייל הרגיל עושה פי שתיים מאתנו, הוא איננו מגיע לצבא עם הכנה מנטאלית של שנתיים, נכנס כאדם בודד למחלקה מגוונת ולא מגובשת.
לעומתו החייל הבייני"ש בעת גיוסו, כבר, רואה את הסוף. מגיע עם הכנה רוחנית, אלפי סיפורים והכוונה מניסיונם של הבוגרים. נקלט למחלקה אשר מתגבשת תוך ימים ספורים ולרוב אף מלווה ע"י חבריו לשיעור בישיבה.
אזי, אחיי יושבי ספסלי הישיבות, בהחלט יש מה להעריך.

באחת התגובות קרא בחור מאן דהו ללכת לישיבות בִמקום לצבא.
מעניין לראות כיצד החיידק הזה מתרבה לאיטו בחלל שמותירה אחריה האידיאולוגיה בה החזקנו בגאון. דוגר לאט וגדל, פוצע את החזית בקריאות צדקניות המושאלות מהאידיאולוגיה של הציבור החרדי-ישראלי.

החייל הרגיל עושה פי שתיים מאתנו, הוא איננו מגיע לצבא עם הכנה מנטאלית של שנתיים, נכנס כאדם בודד למחלקה מגוונת ולא מגובשת. לעומתו החייל הבייני"ש בעת גיוסו, כבר, רואה את הסוף. מגיע עם הכנה רוחנית, אלפי סיפורים והכוונה מניסיונם של הבוגרים. נקלט למחלקה אשר מתגבשת תוך ימים ספורים ולרוב אף מלווה ע"י חבריו לשיעור בישיבה.

בשבוע הקצר בו ביליתי בניו יורק לפני טיסתי ארצה, השתכנתי אצל קרובי משפחה 'חרדים-אמריקאים'. ארצות הברית לא תומכת במוסדות דת שכן, כידוע, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות דת ומדינה מופרדים המה. אינני בא לצדד ברעיון של הפרדת דת ומדינה אך העובדות בשטח הן שאנשי הקהילה- מבוגריה, רֶבֵּצֶנֵיְהַ, אברכיה ונשותיהם, עובדים ולומדים כאשר נדבנים תומכים ב"עילויים" למען דור המחנכים הבא.

תורה ועבודה.
לא, זו אינה פרופגנדה בני עקיבאית, חלילה, אלא המוסר הפשוט המצויין בגמרא.
חיפשתי את הסיפורים שפעם ראיתי ומצאתי חלקם, סיפורים ומקרים בהם לא מצוייר האידיאל כהסתגרות בד' אמות של תורה בישיבה אלא ללמוד ולעבוד... לעשות.
הישיבה כמוסד הינה 'מכינה' לחיים על פי התורה. אלו שכן נשארים ללמוד בישיבה הם אותם שנועדו למלא את מקומם של גדולי הדור הבא, המחנכים (או כאלו שיכולים להרשות לעצמם).

ולהלן הגמרות:
מוסר עבודה.
פסחים קי"ג. – "...אמר ליה רב לרב כהנא הפוך בניבלתא ולא תיפוך במילי פשוט ניבלתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא...".

התפרנסות על חשבון הציבור.
שבת קי"ח. – "...רבי עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות...".
וברש"י שם ד"ה "אלא הא מני ר' עקיבא היא" – "...ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו".

ואחרון חביב – מדוע תלמוד גדול?
קידושין מ: - "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה".
ולמעמיקים בינינו לא לפספס את התוס' במקום ד"ה "תלמוד".

הישיבה לא יכולה להיות פתרון להשתמטות או לאמירות כגון: "שם 'העשיה' יותר גדולה" משום שזו איננה עשיה, זהו לימוד (שזוף עיניך בתוס' ד"ה "תלמוד" הנ"ל).
כמובן שהלימוד חשוב, שכן גדול הוא מפני שמביא למעשה, כאמור לעיל, אך התורה איננה נמצאת בישיבה באופן בלעדי אלא נמצאת גם כן בגמרות וספרי לכתך בדרך אשר היו נטועים בכיסי מדי ה-ב' של חבריי בזמן שירותינו הצבאי, בשיעורי דף היומי להם שותפים אנשים עייפים לאחר יום עבודה, אם זה במשרד הממוזג או במשאית הובלה.
כך הדברים פעלו מעולם - קבוצה קטנה של גדולי דור ותלמידיהם, לאחריהם למדנים- איש איש ברמתו הוא ועד לעם הארץ הפשוט.

כמובן, אין כאן הוכחה גורפת אך לא תמיד מדובר בהוכחות.
לא תקום לעולם מחלוקת על הדלקת אש סתמית בשבת, עם זאת במקרים בהם שמאי אוסר והלל מתיר, הוא פוסל וההוא מכשיר, ולעניינינו כיום כאשר מדובר מעבר להלכה של עיסוק פְּרַטִי במצוות אלא בעשייה כלל ישראלית, ישנם רבנים המעודדים וישנם המונעים, זו דעת תורה להשקפתו וזו דעת תורה להשקפת הרב מנגד.
הוא מוכיח בפסוקים והוא מוכיח בפסוקים, ומה היא האמת? מה צריך לעשות? טוב או רע? כן או לא? ישיבה או צבא לעניינינו?

בספר הכוזרי (מאמר ראשון, פסקאות סד-סז) ישנו קטע מעניין למידי לגבי הדרך בה ריה"ל מתאר את יסוד האמונה היהודית.
הוא מדבר על רעיון "ההוכחה" עצמו בהקשר למחלוקת העתיקה בין קדמות וחידוש העולם ואומר שאפשר ל-"הוכיח" לכאן ולכאן. לבסוף מעגן את אמונתנו, לשיטתו, במסורת. שכן לוגיקה, כלוגיקה, היא כלי הפכפך בו פילוסופים ואנשי רוח מאז ומעולם תעתעו בו.

התורה איננה נמצאת בישיבה באופן בלעדי אלא נמצאת גם כן בגמרות וספרי לכתך בדרך אשר היו נטועים בכיסי מדי ה-ב' של חבריי בזמן שירותינו הצבאי.

לעיתים הדברים פשוטים ביותר. לא נדרש פלפול מעמיק או נבירת ספרים אינטנסיבית, רק לעצור ולהביט אל מול האפשרויות. הצבא מאפשר לחייל הדתי מגוון מסגרות: ישיבות בהן קיים מסלול משולב בין ישיבה ושירות צבא מלא של שלוש שנים, ישיבות הסדר, נחל חרדי ועוד..., כתמיד ישנם קשיים אך מובטחני שגם בצבאו של דויד המלך היו בעיות לוגיסטיות לפני שבת או כלים שהוטרפו בטעות רק מפני שכך הדברים עובדים. צבא כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש.

מגיל קטן, אינני זוכר מי אמר לי זאת, הוסבר לי שכעת שומרים עליי החיילים וכשיגיע גילי יהיה זה תורי לעשות כן, ליטול בנטל. חובה בסיסית כהכרת הטוב על ביטחונכם באזרחות, להתגייס לצבא שזו עיקר עשייתו - שמירה על עם ישראל.