זה לא התרגיל זה הגיל

נתנאל קראוס, כ"ו באלול תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


כל הקירקסיאדה המקוטשת הזו, שאם ארצה או לא כולנו נעבור, איננה לחינם (הון תועפות ליתר דיוק, לציניקנים שבינינו).
יש לי סלידה מחתונות. לא מהשמחה והמיוּחדוּת שבאירוע, חלילה, אלא מהאירוע עצמו. הדבר החל במה שאני משער כל בייניש חובב חווה במהלך שנות ישיבתו, שבוע אינטנסיבי של חתונות. במקרה שלי- שלוש חתונות בשבוע, בשנת הד'.

מגיעים, פותחים עם איזה סיגר קטנטן בבאר, מזמרים עם החתן במהלך חתימת הכתובה, ערבית, מקפצים עם החתן לחופה,מקפצים עם הכלה לחופה, טי ניי ניי בין הברכות, מ(לוו/קפצ)ים ל-"חדר ייחוד", מנה ראשונה, מה-"חדר ייחוד" לרחבת הריקודים ולאחר שכל אחד השיל מעליו ליטר וחצי מתיישבים למנה השניה. שוב מעגלים ואם לא ממהרים להסעה אז נשארים גם לשבע ברכות.
אבולוציה שלמה בהתפתחות המעגל ומשך חייו, מגוון מופעי ג'אגלינג וברייק(איי!)דאנס מטעם החובבים, מוזיקה משמידת עורי תוף והשאר ידוע...

שלוש פעמים בשבוע זה שתיים יותר מידי, אותו הנוהל למעט בלתמי"ם כמצגות או שבירת שיניים עקב צעד לא במקום בריקוד נועז. חתונה...
עם זאת, כל הקירקסיאדה המקוטשת הזו, שאם ארצה או לא כולנו נעבור, איננה לחינם (הון תועפות ליתר דיוק, לציניקנים שבינינו).


מגיל עשרים פלוס אלו כבר לא החתונות של קרובי משפחה או שיעורים אין ספור מעליך בישיבה אלא של מעגל החברים הקרוב. זכורני באחת השבתות כאשר ספרנו אני וחבריי את מריעינו מהישיבה התיכונית אשר מצאו את עזרתם נוגדתם ומצינו שהשבח לאל המספרים במגמת עלייה חריפה.
כיום יש לי חברים מהמחזור המצויידים בעגלות, חיתולים ונעליים במידות 5 לערך. אם עד לא מזמן מיררנו עד מתי אוגוסט 06' וכהנה, כיום הקריאה הינה עד מתי שש בבוקר! (וגם זה במקרה הטוב).


מוצ"ש דנן, אשקלון.
פוסע את דרכי, לאחר הקפצה קצרצרה מהמלון מטעם ה- B4, אל תחנת הרכבת. תור לא מסודר השתרך מחוץ לתחנה, שומרי רכבת ישראל טרם התמקמו בכוּר משכוֹרתם אך אף לא אחד מיהר למזגן המזמזם בפנים, מרגישים שהקיץ בקיצו בא. עובר בסקירה מהירה על האנשים, מזוודות ותיקי גב, פלאפונים מזמרים לצד סיגריות שלופות. אנשים מתנשפים לא מעט כשהם מחכים.
פנים מוכרות על הספספל מצד ימין, השם עולה. בחור כמוהו אי אפשר לשכוח גם לא לאחר למעלה משנה, מתקרב וקורא בשם. 'חכה שניה' הוא מסמן בידו, הוא בטלפון. סיים, ניתק וקם להביא חיבוק סביר למישהו שלא ראה למעלה משנה וממילא לא ממש מכיר... בסך הכל חודשיים יחד בקו.
בדרכו לנתב"ג, אמר, טס לאומן לראש השנה. בנוסף זה עתה עשה וורט ולכשיחזור יקיים מסיבת אירוסים.
אומן?!, עדיין תוהה, או אז לכשלבשנו מדים קל היה לדמיין את הבחור הנ"ל על ברזלים מצוייד בפלאפון זועק ממיטב הדיכאון של הזמר המזרחי מאשר עם כרטיס טיסה לאומן וארוסה. "שלום-שלום" והתפצלנו לרכבת.


מסתכל על החבר'ה אשר נִידוֹגוּ ובפשטות ניתן לומר- 'הם לא אותו הדבר'. אחד שחושב שניים. רציניים יותר, מפוקסים יותר, מעכלים לאיטם את החוזה עליו שרבטו את חתימתם, ההתחייבות.

מתאפסים.
תקופה מוזרה, בתחילה אתה מתכחש לביעבוע שרוחש בפנים, צוחק על הלחוצים ומרעיף לכל מאן דבעי שלך יש עוד זמן, אתה לא ממהר לשום מקום. כן, כן... תיפח רוחי אבל זה מתחיל לנשוף בעורף.
בשקט מבלי שאף אחד יראה אני מביט בחתונות האחרונות על השולחנות הכבושים ע"י הזוגות, חבריי ונשותיהם.
מסתכל על החבר'ה אשר נִידוֹגוּ ובפשטות ניתן לומר- 'הם לא אותו הדבר'. השיחות התחלפו מהצחוקים בישיבה לעבודות מזדמנות בצל הלימודים, שכר דירה, תיאומים עם הגברת הראשונה לגבי שבתות אצל אחת מספינות האם, קניות, בישולים... אוי גוואלד!?
מה שזה עשה להם! אמנם אותו אחד אך בפאזה אחרת, לא חושב בצורה של זאב בודד שחייו סובבים אותו אלא אחד שחושב שניים. רציניים יותר, מפוקסים יותר, מעכלים לאיטם את החוזה עליו שרבטו את חתימתם, ההתחייבות.


שבת חתן באשקלון, אני ממעגל החברים. צופה במיזוג בין שתי המשפחות הנקשרות בעזרת שני צאצאיהם.
אמת, החתונה היית יפיפייה אך אותם מנות וריקודים, הרעש והצלצולים, אינם משתווים כאין וכאפס לאותה השבת. לא עוד חגיגה רועשת כי אם תפילות שבת משותפות, ארוחות המלוות בדיברי תורה, זמירות ואיחולים, פיצוחי גרעינים לצד משחקי הכירות בין המשפחות. יושבים ביחד, כאשר מול כולם ועם כולם החתן והכלה, המלך והמלכה. הוא כבר השתנה, תיקון טעות - הם.

גם אם לעיתים זה הלחץ של החֵברה, מאגר הרווקים המצטמצם והחתונות, עדיין, משהו חל בפנים. מבחין בשלב נוסף מלבד המעברים הצפויים של תיכון/צבא/אוניברסיטה והלאה..., מיחיד לזוגיות. כעת, בעוד מודלים מכל הגילאים ניצבים מולך, עולה לפתע איזה ניצוץ של קנאה, אותו יצר ילדותי וטהור של גם אני רוצה.
אבל אני ממש לא לחוץ, יש לי עוד זמן, אני לא ממהר לשום מקום...

ולאיחולים:
ישי ורעות, מי ייתן שאלוקים ייתן...

נ.ב.- 04:55 וגשם זלעפות שועט מלמעלה. לשלוף מטריות מהארון.