חשדות היושבים בכיתה

נתנאל קראוס, י"ד בחשון תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

סוף סוף קצת שקט.
אמנם די מאוחר, דקות אחרונות לפני ששת שעות שינה מתקתקות, לקראת יום לימודים חדש. הדקות יספיקו, לפחות, בשביל התחלה.  ובכן אני סטודנט, מי האמין?!

לא, זה לא הולך להיות בלוג בנוסח 'סטודנט עייף הנושא בעול קפקאי זה או אחר'.

"תקשורת חזותית, כיתה א2". תחת כותר זה, לקראת סוף רשימת השמות, מופיע שמי.
לא כיתה גדולה מידי, בסביבות השלושים. סטטוס-קוו מאוזן של דתיים וחילונים, אם כי נוטה קמעא לכיוון המגזר. בכל זאת אני לומד ב-"מרכז אוניברסיטאי (?!)" אריאל.
למעט הלימודים, חוסר השינה, ופיגוע שהתרחש בטרמפיאדה בצמוד לאריאל הבוקר!(נכון לכתיבת השורה), אחת משיני הטוחנות אותתה בחדות על הזנחה, אם כי לא פושעת, והושיבה אותי לטיפול שורש די מכאיב תחת מקדחתו המג'ג'טת- מלשון הג'יייייט הצורמני המלוּוה על דרך כלל בכאב חד וכיווצי גבות מיוסרים, של רופא השיניים.
כך שלא משעמם, ולא, זה לא הולך להיות בלוג בנוסח 'סטודנט עייף הנושא בעול קפקאי זה או אחר'.
אני מקווה.

למרות האופי ה-'אומנותי-חילוני' של המקצוע, הוא נלמד כאן, באריאל.
כבר בשיעור הראשון, המרצה לפלאש הודיע שלאור הכיפות והתחשבותו בציבור הדתי, הממלא אחוזים די נכבדים בכיתה- "אם יהיו דברים פוגעים נא להגיד לי" ביקש.
הכיפה היחידה, למען האמת, נחה על ראשי (אם לא נכליל כיסויי ראש מטפחתיים). מלבדי, בחור נוסף בכיתה, והשאר בנות. התפלגות של כ-50% בין דת ומסורת.

יושבים, לומדים, כותבים.
הימים הראשונים די קרירים. הבנים - אני והשני, יוצרים קשר ראשוני עוד לפני תחילת השיעור הראשון לשנה על בסיס גורם משותף - 'הבנים היחידים בכיתה'. הבנות, מצד שני, מתחלקות לשני מחנות – דת ומסורת. דתיות יושבות לצד הדתיות, מסורתיות גם הן בוחרות את מקומן לצד מסורתיות.
תגובה טבעית אני משער, להצמד למוכר. מהלך אשר איננו מציין, דווקא, את הניגוד המשתמע – 'התרחקות מהזר' אלא בפשוט להתחבר לדומה. גורם משותף כפי שהזכרתי.

ימים ראשונים ככיתה מתגבשת.
בדיחות בכיתה. חומקים נפשית, לרגעים קצרים, מהשיעור אשר נמתח, ללא רחם, לאורך שעה ומחצה.
קליק... תמונה.

האם באמת כאשר הדתית מתבדחת וצוחקת, החילונית לא תצחק?

את הבדיחה שיננה אחת מבנות מגזרינו, מצחיקה למדי אני חייב להסכים. לא אספר את הבדיחה, אני נוהג שלא לסיים מליצות בהתנצלות הידועה כ- "הייתם צריכים להיות שם". על כל פנים, אם לא בשביל האנקדוטה, כן הייתם צריכים להיות שם רק בשביל המבט החטוף, אותה שניה.
פריים ובו בנות המגזר בחיוכים משתלחים, אך מנגד, מבטים אטומים מצד המסורתיות אשר בגוורדיה, אף לא קוצו של חיוכון. המהום קל בראש, מסתפק אם לפרש זאת כעוינות סטיגמטית, אי לאו.
התמונה חזרה על עצמה במספר וריאציות נוספות, בכל פעם תר בעיניי אחר הבעות הבנות. האם באמת כאשר הדתית מתבדחת וצוחקת, החילונית לא תצחק? כן, בימים הראשונים כך היה. אך ככל שעברו הימים, השיעורים יחד, ועל אף ההיכרות הדלה, הקיר נמס.
היום, כאשר אי אלו שנינויות התחדדו להן כ ו ל ם צחקו.
הא-הא-הא הא-הא הא? הא?!?!
למה?
מה ההבדל?

אין מדובר במפגש להפצת יהדות בלבבות תל אביב, כזה אשר התאסף לאחר עבודת שטח ושיחות עם בליינים מבושמים. מפגש כפוי של יחידים, סוג של כור היתוך אבל על אש קטנה.
מנסה לחשוב מהזווית החילונית..., חשדות.
הדתיות התחברו די מהר. רקע אולפניסטי, על פי רוב בנות-שירות במיל'. כעת הַכלילו את הרקע יחד עם המציאות הנוחה - הן למעשה מהוות את הרוב הכיתתי.
למעשה, כאשר בנות בכלל ודתיות בפרט יושבות יחד, נושאי שיחה פשוט שועטים עד בלי די. מרשות לעצמן ליהנות מבדיחות סתמיות מבלי להיחשב לטיפשות מצד האחרים, נו... הראש אותו ראש. הבנות החילוניות לעומת זאת הביטו בהן בחשד, אולי מחשבות לעצמן את מידת 'אהבליותן' של בנות-דת-משה.
בסך הכל רשימת שמות, כיתה א2. מפגש חד של עולמות שונים, ועוד במקצוע אומנותי הנתקל בברנז'ה האריאלית.

שבועיים אנו יחד. בסך הכל שמונה ימי לימוד, וכבר ביומיים האחרונים הצחוק מהבדיחות הפך לִמשותף. סממן, גם אם הפשוט ביותר. לא דוכן של מעייני הישועה ושיווק שיעורי תורה. שלום-שלום, עבודת צוות, עזרה, ובדיחות - פנים אל פנים על בסיס מפגש כפוי. אם לא 'יאמר רוצה אני' לפחות יכיר. ידע שעל הפלנטה, ברדיוס של מטרים נמצא עולם מעט אחר אך נגיש.

טוב..., אני זז לטובת שיעורי בית.


פנים אל פנים על בסיס מפגש כפוי. אם לא 'יאמר רוצה אני' לפחות יכיר. ידע שעל הפלנטה, ברדיוס של מטרים נמצא עולם מעט אחר אך נגיש.

נ.ב.

תופעה חדשה בארץ קודשינו תובב"א.
אם עד עתה זיפזפת מהספה את הפרסומות, כעת דור חדש עולה- הפרסומות מקפיצות אותך מהספה.
מאז שחזרתי, והשבוע זה העלה לי את הסימן (הרבה מעבר לסעיף), התוודעתי לסוג חדש של פרסומות - פרסומות בטלפון.
התהליך כדלהלן: עיסוק בדבר מה > צלצול טלפון > הרמת שפורפרת / האלחוטי > "הלו?" בתלות מצב הרוח > או אז, מהעבר השני... "שלום", פותח קול רדיופוני מוטעם, "רשת שקר-כזו-או-אחרת במבצע שקר-כזה-או-אחר..." > "אררר" קטנטן מצידי > ניתוק > צעידה עצבנית חזרה לספה/ספר/מחשב ושות'.

עורך דין יקר, טוקבק מכור וחביב, נודניק כזה או אחר, אני מאמין שתביעה ייצוגית כנגד המטרד החדש עשוי להניב רווח מסוים מלבד הביטול המיוחל של שיטת הפרסום הטורדנית הלזו.
אושר ואושר.