Babysitter.Ed

נתנאל קראוס, ח' בכסלו תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אמנם לא כחולים אבל מול דרדסים שכאלו ישנם מצבים בהם אפשר לחוש הזדהות מוחלטת עם גרגמל.
ובכן, אני לא חושב שאגזים במידה ואטען שיש לי מעט רקע בהוראה. טיפי טיפין פעולות בבני עקיבא, פעילויות מטעם הישיבה התיכונית, בישיבת ההסדר, ועשרה חודשי שליחות כמורה במשרה מלאה, בבית ספר בסן פרנסיסקו הקרירה.
העברת שיעורים, הכנתם מבעוד מועד, אלתורים, מבחנים ובחנים, חלוקת ציונים, חוצפה של תלמידים, הורים מתלוננים וכדומה. לא אכלתי את העוגה כולה אבל טעמתי יותר מביס אחד.

ויקיפדיה העברית פספסה את המינוח בייביסיטר כך שנאלצתי להיעזר בויקיפדיאתינו האמריקנית.
המינוח החל את דרכו כשם עצם בשנת 1937 (baby sit) והתחדש בשנים 1937 ו-66' לשם המוכר. הגדרת המקצוע בתמציתיות - שמירת הילד מטעם ההורים. המקצוע, הנחשב למוזר, סטריאוטיפית מיוחס לבנות. מתקיים על בסיס יומי ולא קבוע, שלא כמו האומנת. מיועד למעט תוספת מזומנים.
לא מזכיר מורים בחברה הישראלית? אוקיי, תנו לי דקותיים.


ניתנה בידי האפשרות לשמש כמורה מחליף בבית ספר בעיר. כסטודנט, ללא פריבילגיה לברור הצעות עבודה, קפצתי על האפשרות להרוויח מספר שעות ביומיים החופשיים במערכת. כסף שיעזור לכסות את ההוצאות על חומרים, אוכל ונסיעות.
מבעוד מועד הוּכַנתִי מראש והוּבְאו לידי מספר כללי יסוד לכיתה הממלכתית-דתית בעיר הקודש נתניה. אחד הטיפים היה - לא לגעת בתלמיד ויהי מה, מכיוון שהתלמיד עשוי להעליל שהרבצת לו.
באחד הימים נכנסתי לכיתה ג', שם התגלו מספר דרדקים חביבים למראה (עם דגש ענקי על מראה). כל שהיה עליי לעשות הוא להנחותם בהשלמת משימה אשר הושארה להם ע"י מחנכתם, מורתם. אמנם לא כחולים אבל מול דרדסים שכאלו ישנם מצבים בהם אפשר לחוש הזדהות מוחלטת עם גרגמל. לאחר מאבקי משמעת קצרצרים רוב הילדים שקעו בעבודה. בנוסף, הצלחתי להרגיע במשימת שקר כלשהי את הנצים שבחבורה.
לא עבר זמן רב ואחד הצוציקים, בלונדיני עם עניים מלאכיות אשר הסווה תחת עורו הבוהק שד אימתני, התחיל שוב להתפרע. שלפתי דף רנדומאלי לחלוטין ובקול סמכותי רשמתי את שמו, מודיע חגיגית שאם ימשיך כך שמו יעבור למחנכת. הוא הביט בי לרגע בפה פעור ואז אמר "אם לא תמחק את השם שלי אני אגיד שנתת לי בוקס", ממש התפתחות אבולוציונית של גנגסטר לעתיד.
עמדת המורה אינה חדשה לי אבל הינוקא הלז הצליח להפתיע אותי.

חסים על הפוצי-גנגסטר-מוצי שלהם, מוכנים לאיים ולהטריד מורים ע"י תלונות חוזרות ונשנות מול מפקחים ומשרד החינוך. הם יראו למורה מהיכן נושם הדג.

מהו מורה? מי הוא?
פעם מורה היה דמות שיראים ממנה. מהמבוגרים במשפחה שמעתי על מורים ברוסיה שהיו מענישים במכות סרגלים על אצבעות קמוצות. עיון בסיפורי ביאליק יכיר לנו את הפרופיל המרתיע של המלַּמד, אדם בעל סמכות ואמירה רבת השפעה שגם הורים היו מכבדים. איכשהו, בהמשך הדרך, הורים הפכו למגוננים מידי ושכחו שמדובר בחינוך ילדיהם.
ילדים, ואני מחשיב עצמי לחובב ילדים, מסוגלים לעיתים להתגלות כעם רע ואכזרי. ממררים את חייהם של ילדים אחרים, דוגמאות אין ספור של הדיקטטור-הכיתתי, חרמות ומה לא.
למה לצפות מילד המבין "שיש לו גב" מאימא ואבא?
בטח שהוא ינצל את זה.

ב"היברו אקדמי", סן פרנסיסקו, נחשפתי לחינוך מזן אחר. בית ספר פרטי-אמריקאי בעל ספר תקנון שופע כללים והוראות.
והיה וּמישהו התחצף למורה, וכבכל מקום היו מקרים שכאלו, התלמיד הוטס על כנפי נשרים לביתו, מושעה. מספיק שהמורה היה מגיע לרב, מנהל בית הספר, ושוטח לפניו את תלונתו או אז התלמיד היה מוזמן יחד עם קלמרו, דפדפותיו ותיקו המעוצב, ובו במקום הושעה ללא זמן מוגבל עד אשר יבוא עם הוריו או יכתוב מכתב התנצלות כראוי לכפרת עוונו. הורים, לא פעם, בכו לצד ילדיהם הבעייתיים, כאלו שהרב שקל לסלק מבית הספר בשל התנהגותם.
"מסגרת נוקשה" תאמרו? אולי, אך ההורים ידעו היטב שילדיהם, מגדול ועד טינאייג'ר, צריכים זאת.
מילה של מורה. התלמידים הבינו את המסר היטב, ובזמן שבבתי הספר הציבוריים בסן-פראן מורה אויים ברצח, בהיברו אקדמי כיבדו מורים.
התוצאה לא אחרה לבוא. בני נוער שיודעים ליהנות מהחיים ולעשות שטויות, בהחלט לא רובוטים, ומנגד מלח ארה"ב, חבר'ה מחונכים ולמדנים.

בארץ ישראל, לעומת זאת, שרשרת הפיקוד התהפכה. בראש הפירמידה עומדים ההורים, דורסניים בדרישותיהם. חסים על הפוצי-גנגסטר-מוצי שלהם, מוכנים לאיים ולהטריד מורים ע"י תלונות חוזרות ונשנות מול מפקחים ומשרד החינוך. הם יראו למורה מהיכן נושם הדג.
יודעים מה? לפעמים הם צודקים. ישנם כאלו שלא מתאימים להיות מורים אבל הטרנד החדש עבר את ה-100 בשטח עירוני. נכון להיום המורה שלול זכויות. הוא יכול לצרוח ולהוציא את גרונו ניחר בתקווה שזה יזיז לתלמיד וגם אז ההורה עלול להתלונן על כמה דציבלים מיותרים.
האבסורד הוא כל כך גדול כאשר רואים תלמיד ששם פס על המורה, מול העניים, בטענה שאמא/אבא שלו התירו לו את פעולותיו האנארכיות.
כמובן שלא כל ההורים פועלים כך וחלק גדול אף יכבד קשיחות מצד המורה, אבל די בהורה אחד שיטריד ויקרקר אחר מפקח, כזה שיתרוצץ למלא את שביעות רצון ההורה רק בשביל לקבל את תמיכתו.

התקוות היחידות להשפיע נמצאות במערכות הסגורות. בתי ספר פרטיים, כאלו היכולים לדרוש מהורים וצאצאיהם לעמוד ברף שנקבע מראש אחרת, באפַיים וחֵימה, הקשר המשולש במהרה ינתק.

מה המורה יעשה? הוא הרי צריך את הכסף. הוא מגיע, מנסה להשליט סדר בעזרת סמכות מדוללת, מלמד ובה בעת צריך לשמור על ערנות בכל רגע. להיזהר כאשר ילדים הולכים מכות שמא יחטוף סנוקרת או חמור מכך – ההורה עלול לסבור שהמורה הפריד בכוח מופרז ובכך פגע בנפשו העדינה של זרע הפורענות.
ביסודי סיימתי את לימודי בשתיים עשרה, אחת מקסימום, ואילו כעת הורים רוצים יום חינוך ארוך-פלוס, שהמורים יעשו את שיעורי הבית עם הילדים, במקומם. אני לתומי עדיין מחזיק בדעה הארכאית שילדים צריך גם לגדל ולא רק להאכיל ולהושיב מול המסך.
"נו... לא נורא, בסך הכל כמה שעות בשבוע", ימלמל לעצמו, "חינוך זה דבר חשוב".
אני חייב להודות, עשיתי עוול, לבייבי-סיטר יש תנאים טובים הרבה יותר.

זה הראש שרקוב. כולם רוצים להיות חברמנים ומגניבים, הכל בשביל אהדת הציבור. אתה לא באמת רוצה שהציבור יכעס עליך, חלילה-מלח-מים-טפו-טפו-טפו, המשרה עלולה להישלל ממך.
הפתרון די פשוט, משרד החינוך וראשי ארגוני/הסתדרותי המורים מדברים יפה-יפה על חשיבות החינוך, הערך והאידיאל שבדבר כאשר בפועל לא מעניקים תמיכה למורה.

"אידיאלים", מילה כה מקסימה. ממש מזכירה לי קיבוצניקים, מתיישבים וחיילים שזופים. חבל שבימינו המושג הופך למעיין הדוּרַסֵל של הפראיירים.
חברי לספסל המכללה אמר שיש לו B.Ed וכן שימש כמורה, אבל לאחר שנה פרש למען חינוך בלתי פורמאלי. הלא תשאלו - "מדוע?". מכיוון שהוא לא מאמין בחינוך הפורמאלי. אגב, הוא לא היחיד, כתבה שקראתי לפני מספר חודשים סיקרה מספר משפחות שהחליטו לחנך את ילדיהם בבית. לא היה מדובר בהורים מדרום ת"א או עיירות פיתוח אלא בהורים בעליי תארים מרובעים ומשולשים.

אני לא מעוניין לצאת בקריאות נמהרות ובכל זאת- אין טעם לאכול את האידיאלים ממרכולתם של המברברים נעימות. זלזול מצד הורים, חוסר תמיכה מצד גורמים ממעל כגון מפקחים ומנהלים שבעצמם נותנים דין וחשבון להורים זועמים, משכורת נמוכה, עבודה קשה שנמשכת גם בבית, ומעמד נמוך. יוצא שהאידיאלים, בכל הקשור להוראה, נשארים בגדר התיאורטיים, כמעט ולא ישִֹימים.

התקוות היחידות להשפיע נמצאות במערכות הסגורות. בתי ספר פרטיים, כאלו היכולים לדרוש מהורים וצאצאי
אף בשביתה הנידון הוא הכסף, בדיחה גרועה אשר למעשה עוסקת בדרישות לפיצויים. כמה מגיע למורים בשביל לשתוק ולהמשיך לסבול.
הם לעמוד ברף שנקבע מראש אחרת, באפַיים וחֵימה, הקשר המשולש במהרה ינתק.

היחס למורה לא עומד בסדר היום הציבורי. אף בשביתה הנידון הוא הכסף, בדיחה גרועה אשר למעשה עוסקת בדרישות לפיצויים. כמה מגיע למורים בשביל לשתוק ולהמשיך לסבול.
אין צורך לדבוק באידיאלים כעיוורים אם אין להם אפשרות לבוא לכלל ביצוע. אם זה אומר- לא ללכת ללמוד הוראה אז שב ואל תעשה עדיף.
הנך איתן בדעתך? שכוייח. לא אזלזל, חס ושלום, אלא אחזיק אצבעות לכך שתגיע למסגרת פרטית, כזו שתאפשר לך לממש את היכולות שלך.

ובנימה אופטימית זו, שבוע טוב.