הכי יפה בעולם

נתנאל קראוס, כ"ב בטבת תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הוא שאל את השאלה שאף משדך או "מתיימר ל-" לא מפספס. האם משנה לי היופי? אם אני יודע מה אני רוצה.
חופת החבר ברקע. שנינו התרחקנו לאולם הכניסה. מגשרים ב-15 דקות על שנתיים ארוכות. יש אנשים מסוימים שגם אחרי שנים של חוסר התראות אפשר להגיע לנושאים כל כך רגישים תוך דקות. ובכן, הוא לא סתם עוד חבר טוב, הוא זה שלימד אותי ללמוד גמרא. מן המילים הבודדות ועד לסיום-מסכת הראשון שלי.

עומדים בצד ומדברים. נגיעה קלה בנושא החם, כזו המאפשרת התחמקות. אני זורם, זה מכבר עברתי גמילה מהסודיות הנטבעת בבייניש"ים בנוגע לדייטים. נשמרים מעייניהם הבוחנות של יושבי בית המדרש התרים אחר אלו המרבים להיעדר מסדרי הערב, גומעי זמן האויר ופותחי הוופלים.
הוא שואל אם אני בעסק, היצע וביקוש בשוק קִישְרֵי הנישואים. שיחה עדינה בהשוואה לחקירה צולבת שעברתי לא מזמן. סמול טוק בתהליך המביך הקרוי דייט בצל הברכות שהדהדו מן החופה.

הוא שאל את השאלה שאף משדך או "מתיימר ל-" לא מפספס. האם משנה לי היופי? אם אני יודע מה אני רוצה. שוב לקח לי יותר מרגע להשיב.
בשנים האחרונות הכרתי לא מעט אנשים מן השורה שהתגלו כיפיפיים ומנגד אנשים יפיפיים אשר בחלוף הזמן נחשף כיעורם. ובני'הם' גם מעט מן ה-'הן'.
מה עונים? עונים שלא, עם הסתייגות קלה. לכוון שאינך מהמחמירים לדעת הרבּצן הוֹלִיווּד, אך בכל זאת...

מובילי דעות ורבנים רוחשין בקולמוסיהם הלוך ושוב בכל הנוגע לבחירת בן/בת הזוג. מידות טובות ויראת שמיים, יופי של אופי. לאחר קריאה, בכל הנוגע ליחסם ליופי החיצוני, אני נותר עם מסר הרומז להתפשרות.
אני לא חושב שיהא זה מגונה להודות שעמוק פנימה, בּנִבְכֵי חדרי נשמתי חפץ אנוכי ביהלום שבכתר, בצימוק שבעוגה, בסוכר שבדובדבן שבקצפת. ועדיין, כאחד השואף לראליזם ומחוּיַבֵי המציאות, מנסה אני להיצמד לאיזון הראוי, לדעתם של הרבנים, בין אופי ליופי.

"התפשרות" טוען ידידי בבילון - הגעה לפשרה, מיצוע הדין, הגעה לעמק השווה, ויתורים הדדיים.
ויתורים? מה?!
צרם לי הרעיון, אותו הערב. לפתע לא ניסיתי להיות נחמד או כזה המפגין את התעלותו השמֵיְמִית על שקר החן והבל היופי.
התפשרות? האם בכלל ניתן וראוי לומר דבר שכזה? לא זאת ועוד אלא גם להידמות לאיזה פילוסוף-על שכל מעייניו בַּרוּחְנִי ואילו הגשמי ממנו והלאה.
תפיסה מתערערת, הרהור המשווע לצידוק. בוחש, טורף, מתסיס ומוצא את האישור להוויתו בסיפור.

הרב אבינר עונה טלפונית. מעברו השני של הקו מציג עצמו בחור נואש, הוא מעוניין באישה הכי יפה בעולם. מן הסתם לא דרישה מופרזת, לדעתו. הרב אבינר עונה לו שהדבר אינו אפשרי, הוא אחר את המועד. לאחר שהבחור מתאונן רגעים מספר ושואל מדוע, הרב מסביר לו שהאישה הכי יפה בעולם כבר תפוסה. היא אשתו.

סיפור שרץ לפני מספר שנים בין כותלי הישיבה. המסר מובן מאליו, כך לפחות חשבתי בזמנו.
"הכי יפה בעולם" מלמלתי סביב השולחן, מעל המנה העיקרית. משחק עם המזלג באוויר, מנופף בהחלטיות בפיסת הסטייק העסיסית. "הכי יפה בעולם...".

"שמעי למען האמת אני רוצה משהו אחר אבל אני מוכן להתפשר בךְ" (!?). מה פתאום.

תכל'ס.
זה פשוט עוול לומר שאני מוכן להתפשר. "שמעי למען האמת אני רוצה משהו אחר אבל אני מוכן להתפשר בךְ" (!?). מה פתאום.
טעיתי. לא יודע אם אני מסוגל, ובכלל איך זה ישמע, אך ללא ספק (נכון לעכשיו) הייתי צריך להשיב לו שאני ממש לא מוכן להתפשר.

"אתה יודע מה אתה מחפש?" הוא שאל.
"אם אני יודע מה אני מחפש?" אשאל בחזרה, "בטח שאני יודע מה אני מחפש בשבילי. אני רוצה את האישה ה-כ-י  י-פ-ה  ב-ע-ו-ל-ם!".