קלקלת עשירים

נתנאל קראוס, כ"ח בטבת תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


מהפיכה? אפשר לחשוב שאנחנו בעידן המוסקטרים ובעוד רגע נשלוף את הגיליוטינות מהמחסן.

מקצוען מהתחום. איש שיווק עם ניסיון עולמי של שנים אשר החליט, פעמיים בשבוע, להתיישב וללמד סטודנטים. איי.בי.אמ קלאסי לפניו, מריץ מצגות וסיפורי שטח מפה ועד ז'נבה.
"פרסום ויחסי ציבור" קורס סמסטריאלי. לומדים כיצד לגרום לאנשים לקנות. מערכת שיטתית המבוססת על מחקרים פסיכולוגיים, מתמטיקה ועוד. מה משפיע עליך, מה לא, ואיך לנצל זאת. להסב את תשומת לבך ולגרום לך "להחליט בעצמך" מה שאנחנו רוצים.
למכור, למכור, למכור.

השבוע הוא עצבן אותי. סיפר לי שהוא בקבוצה שעושה סיעורי מוחות מפעם לפעם על מנת לנתח עניינים בשיווק. בכיתה, הוא הרכיב מולנו פאזל מדברים ידועים.
משום מה כאשר שומעים נבואות זעם מאיש מקצוע הנתונים מטרידים יותר. אנשים כמוהו קשה לפטור כלאחר יד. ללגלג "מה הוא מבין" או "בטח... טוב שהוא לא הגזים".
התוכן שלו, המילים שלי.
תיאוריה.


מדינה שאין לה עסקים קטנים מתמוטטת, פתח בהסברו. אדם בעל עסק קטן, נאמר, מרוויח 16 אלף בחודש. מה הוא עושה עם הכסף? חלק הוא חוסך ואת השאר הוא מבזבז בעסקים קטנים אחרים. כך, למעשה, נוצר פיזור של כסף באופן די סדיר בחברה.
הבעיה מתחילה בְּהַגִיע קונצרנים לאיזור. העסקים הקטנים פושטים את הרגל, וכפועל יוצא- אותם בעלי עסקים שהרוויחו 16 אלף נאלצים לעבוד במשכורת של 6 אלף בחודש. מועסקים ע"י אלו שהביאו לסגירת העסק שלהם או במקומות אחרים.
לאן נעלמו אותם 10 אלף שקל (מ-16 ל-6)? לחברה הגדולה, לכיס של אדם אחד.
הזמן עובר, הכסף זורם, והתוצר לתופעה הוא כ-30 טייקונים. בעלי החברות הגדולות, אשר מחזיקים בנתח נכבד מההון במדינה.

הוא הבחין בכתבה בעיתון, השבוע. הובאה פרשנות לנתונים שהציגה הממשלה לגבי "צמיחת" הכלכלה בארץ. הממשלה פרסמה צמיחה כלכלית בשיעור של 5%. למעשה, נכתב בעיתון, שהנתונים הם כדלהלן:
עשירים 15%+
מעמד הביניים 0%
עניים 4%-
(לא פספסתם את המינוס והפלוס, נכון?)

כעת, כאשר לעסק הקטן ישנו סיכוי קלוש מול החברות הגדולות, הסיכויים שהאדם הפשוט יתעשר הם קטנים מאוד משום שאפשריות שלו יצטמצמו למשרות של 25-20 ₪ לשעה.
הוא ציין שבאירופה ישנם מקומות המונעים מחברות גדולות או קניונים להגיע, וזאת בשביל לשמור על העסקים הקטנים. בעוד שבארץ קניונים הם מחלת מדינה.
לפי הנתונים, ביאר, העניים במגמת ירידה, מעמד-הביניים כעת על 0% אך גם הוא במגמת ירידה, ומנגד העשירים בצמיחה של 15 אחוז.


הזמן עובר, הכסף זורם, והתוצר לתופעה הוא כ-30 טייקונים. בעלי החברות הגדולות, אשר מחזיקים בנתח נכבד מההון במדינה.

אני יושב בשורה השניה ומאזין כיצד הוא מצייר בפשטות את התיאוריה שלהם, חותם בכך שהוא רואה שחורות. אני, עם החינוך הקפיטלסטי שבו אנו חיים, זה שמנסה לחשוב בצורה מעט חיובית על אנשים שהצליחו לאחר מאמץ, שומע על סוג חדש של קפיטליזם - קפיטליזם מוּקצן, אקרא לו. התנהלות שלא מותירה זכר דל לחוק הג'ונגל, כפי שתוּאר למוֹגלי, אלא חוטפת ומנכסת לעצמה הון בכמויות כה אדירות ללא הצדקה אמיתית. נחמד שיש מליארדים בחשבון הבנק אך אף אדם לא צריך זאת. בהחלט לא בזמן שנוצר כזה פער בחברה.

כפרטים, כאן ועכשיו, עדיף לנו ללכת לחברות הגדולות. השירות, האחריות, ומעל הכל – המחירים יותר טובים שם. לעומת זאת, בטווח הארוך כדאי לקנות, לדבריו, בעסקים הקטנים. "תוספת של עוד ששה אחוזים במחיר" אמר לי כאשר שאלתי אותו באופן אישי.
אולי זה קשור, אולי לא אך נדמה שכולם מעלים מחירים בשקט. הלחם, האוטובוסים, אפילו מוניות השירות. שקל פה, שקל שם.
הוא צחק על היחס לדולר. הרי כאשר הדולר עלה - העלו מחירים. מדוע, אם כן, כאשר הדולר ירד לא הורידו מחירים? לא קשה לנחש מה יעשו כאשר הדולר שוב יעלה.
בסופו של דבר הראש היהודי דופק את עצמו בקיר.

קשה לי לבחון נתונים ותיאוריות שכאלו. עוד יותר קשה כאשר הם מגיעות מפי מי שכה קל לי להאמין לו.
בעוד אנו לועסים עיסקית, רפי אמר לי לא לקבל את הדברים מיד "מן הסתם ישנם אחרים עם פרשנות שונה". אוקיי..., זו ממש לא אמירה מנחמת, גם אם נכונה.
אישית, מבין כל המִספרים וההשערות, ביצבץ מולי מושג אחד שהופר - אמון. מילא ההנהגה לא הייתה שמה לב לנתונים הללו, דבר שהיה חמור כשלעצמו. אבל אותה "הנהגה" כן שמה לב לנתונים ובכל זאת בחרה לשחק בעובדות ולהשתיק את העניין. להציגם בדרך שאינה משקפת כלל וכלל את המציאות. 5% במקום פער של כ-20%.
הנהגה, כן...

"ישנו פתרון", סיים בנגיעה קלה של ציניות.
"מהפיכה".
וואלה, מהפיכה. הגיע תורי להיות ציני. מי יוביל בדיוק את המהפיכה? אותם פוליטקאים שהכריזו שיעשו זאת לפני 4 שנים או אלא שאמרו זאת לפני 8 שנים? הרי אנחנו מדברים על אותם אנשים שמסתירים מאתנו כיום את הנתונים האמיתיים.
אפשר לחשוב שאנחנו בעידן המוסקטרים ובעוד רגע נשלוף את הגיליוטינות מהמחסן. היום במאה ה-21, כאשר בכל אמצעֵי החִיבְרוּת מחנכים אותנו למרדף אחר כסף ורכישת מקצוע טוב בשביל להיות שכירים ולשלם מס. ממסגרים את שאיפת חיינו בטיול של 4 חודשים בהודו או "מחוף לחוף" בארה"ב. תקופה בה נימחק הקולקטיביזם למען האינדיבידואליזם, שיטה פילוסופית בה המדינה והחֵברה הִנם כלי שרת לפיתוח הפרט, לא יותר.
כיצד יצמח בתרבות המערבית מנהיג שיוביל לשינוי אמיתי? תרבות אשר מתכנתת את הפרטים שלה להצלחה אישית.
מי?
מי יהיה טוב מספיק בשביל לא להתעוור מהכוח שיינתן לו?
מי יהיה חזק מספיק בשביל שלא יאכלו אותו בלי מלח?


וואי הוא כל כך עצבן אותי. אפילו שתי עיסקיות עם החבר'ה, אותו ערב, לא הצליחו להוציא אותי מזה. מסכנים, בסך הכל רצו להתאוורר קצת ואני חפרתי להם כל כך חזק.