ה-"יהדות"

נתנאל קראוס, י"א בשבט תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

למה היהדות נשארת מאחור? מדוע גורו זקן צריך לנער איזה גולנצי'ק תועה ולהורות לו לעשות אחורה פנה? "חתיכת פראייר, מה טסת עד אליי? לך לבית המדרש ברחוב סוקולוב, יש שם אחלה שיעור".
אני ומתניה צועדים על הכביש במושב בני-ראם בדרכינו למנחה של שבת. אני בפליז ה"שְלַמְפִּי", כדבריו, והוא במדי ליטא, כובע וחליפה, אשר סיגל לעצמו בתחילת השנה. מעבר לבגדים אנחנו אותם החבר'ה שנפגשו לפני שנה בסן פרנסיסקו. ללא צו אופנתי כזה או אחר שיחצוץ בנינו.
מתניה, בכל הנוגע לדברי תורה ושאר פרפראות מישיבתו בארץ, הוא ממש 'טייפ מנהלים מהלך'. מסע בקצב שבת, מדברים. מתניה החל לספר סיפור כפי ששמע בישיבה.

ישראלי שנסע לחפש את עצמו במזרח הרחוק מגיע לדלאי לאמה, משתקע ומתחיל לספוג מעט מהבודהיזם הטיבטי. בחלוף הזמן מגיע יומו, ככל התלמידים, לפגישה אישית עם המנהיג הרוחני עצמו. בשיחה, הבחור נשאל למוצאו. "יהודי?" תמה הדלאי לאמה "אתה לא צריך להיות פה". הדלאי לאמה הורה לו לחזור ארצה, מסביר לו שהדתות האחרות הן בבואה של היהדות. בסוף המפגש הדלאי לאמה ביקש ממנו לכתוב את שמו על פתק ולהשאירו אצלו. הבחור מגיע ארצה ומתעניין ביהדות. מוצא ישיבה, לומד וחוזר בתשובה.
ובחזרה לטיבט. ישראלית שנסעה לחפש את עצמה במזרח הרחוק מגיעה לדלאי לאמה משתקעת ומתחילה לספוג מעט מהבודהיזם הטיבטי. הזמן עובר וגם היא בתורה מגיעה למפגשה האישי עם הדלאי לאמה, הסיפור חוזר על עצמו. היא נשאלת למוצאה וגם היא מקבלת את אותה התגובה. בסוף המפגש הדלאי לאמה מוסר לה את הפתק עם שמו של הבחור, "תמצאי אותו" אומר. היא שבה לארץ ולאחר מסלול דומה חוזרת, גם היא, בתשובה. בשלב זה או אחר (ייתכן שאני הורס את הרגע הרומנטי, סליחה) היא מחפשת ומוצאת את הבחור. הם מתחתנים וחיים עד עצם היום הזה באושר ואושר.

מוסר ההשכל מוכר, אבל הסיפור הזה גמר אותי שם. לא אמרתי מילה למתניה לגבי השאלה שהבהבה באדום בראשי. הוא ניגש לסיפור מהזווית הרגילה. אצלי פשוט ישבו מספר נושאים אשר, בלשון המעטה, שיגעו אותי(!) בזמן האחרון.
העלילה שסיפר לי בדרכינו הקפיצה לקדמת תודעתי סיפורים נושנים על גורואים שלא הצליחו ל"טפל" ביהודים. ישראלים שגילו מנטורים אשר השתמשו במזוזות כקמיעות. חבר'ה שחטפו על הראש לפשר בואם למזרח הרחוק מלכתחילה, מה יש להם לחפש במזרח שאין להם פה, בבית? נשאלו.
והנה שוב סיפור, לא ממקור שני ומן הסתם גם לא ממקור שלישי. אבל הרעיון אותו רעיון, ההבדל הוא שכאן מככב הדלאי לאמה. ונניח, כמובן, שהסיפור הינו אמת לאמיתה.

תזרמו איתי לרגע. אני מקדים ומבקש מפני שאת השאלה אשר עלתה לי בראש, אני בעצמי בקושי בלעתי.

למה הדלאי לאמה אמר את זה?
מה הוא ראה ביהדות שגרם לו, איש בן דת אחרת המנהיג המוני מאמינים, לומר לבחור צעיר, ממדינה שכתם קפה יסתיר אותה באטלס, שאין לו מה לחפש שם?
למה הוא לא חייך והציע לו להישאר ולהתעלות במרומי הבודהיזם?
אולי אני מפספס משהו?
אני לא מצליח לראות את מה שהוא רואה. אני לא חושב שמדובר בסממן של ירידה רוחנית. מאז ומתמיד היו כל מיני דתות עם פן מיסטי כזה או אחר אשר סיקרנו אותי. פילוסופיות ומסורות זרות העוסקות בהארה, אמת מוחלטת, ואושר. אבל מעבר לרעיונות שבוודאי ניתן למצוא גם כן ביהדות, שם הרחק, נִיסַכַת אווירת מסתורין. משהו מאגי המושך את החבר'ה הצעירים.
למה היהדות נשארת מאחור? מדוע גורו זקן צריך לנער איזה גולנצי'ק תועה ולהורות לו לעשות אחורה פנה? "חתיכת פראייר, מה טסת עד אליי? לך לבית המדרש ברחוב סוקולוב, יש שם אחלה שיעור".

ספרים נדירים שעוברים בין רב לתלמיד. אני זוכר שאמר לנו שבכל דור קיימת קבוצה קטנה של רבנים אשר מחזיקים בחכמת הקבלה ומעבירים אותה הלאה, בשקט.

למה אחינו לא רואים את היהדות? את ה-"יהדות"?
השלב הבא היה קיר עבה, מסך גס של הרגלים. יהדות?
מה זו בכלל יהדות? די הופתעתי מהשאלה.  בכל זאת עברו כמעט חמש שנים מאז שיעור א', בתור "בוגר" ישיבת הסדר אני לא אמור לשאול שאלות טיפשיות כל כך.

יהדות בעניים זרות.
הִלכות כן ולא, אסור ומותר. שבת. חגים. לנענע לולבים, שלוש תפילות ביום. כיפה על הראש. חצאית. כיסוי ראש. מסגרת. זקן. יש כאלו הנסחפים לשטריימל וקבצ'ה..... אה כן, אלוקים.
לא פעם אני שומע, לעיתים גם בקרב דתיים, על היהדות באחוזי לחות. אפס אחוז - יובש.
מערכת חוקים מסודרת עד כדי כך שגם מה שמותר לעשות זה "בעסה" וזאת אך ורק מפני שכתובה לך מראש ההרשאה לביצוע הפעולה.
אלפים על גבי טונות של ספרים אשר מכסים כל מציאות אפשרית בחיי היום יום. מותר, אסור, כן, לא, הרבה, קצת, עכשיו, אחר כך, תנאים, אישורים, חַוַות דעת ראשונה, שניה, שלישית, פסקים, ראשונים, אחרונים, קיצורים, שו"תים.
הצילו!
בראש רשימת היַבְשוּשִיוּת יעמוד לרוב אחד החיבורים האדירים ביותר - התלמוד.
דיוקים, ספקולציות ותוספותים על חצי דף באותיות רש"י מיניאטוריות על דיונים שבמבט ראשוני, וגם שני, נראים כל כך חסרי טעם. מפעם לפעם זה מגיע למצב שאמוראים "עוקצים" אחד את השני עקב דיון סופר-פרטני (בבא בתרא כג: "בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמישים אמה מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא", אל דאגה בפרק עשירי מחזירים אותו חכמים לבית המדרש לאחר שהוא עזר להם לפתור בעיה אחרת).

אני מוחה, הדברים אינם כך באמת. הדבר האחרון שאני יכול להגיד על הגמרא זה שהיא יבשה. למרות היכרותי המצומצמת עמה, פגשתי די והותר סוגיות אשר זִעזעו אותי. נושאים שבשום אופן לא דמיינתי שאתקל בהם בגמרא.
הגמרא אינה באמת יבשה היא רק נראית כך. כמו כן, אני חושב, לגבי היהדות. היא אינה יבשה אלא רק נראית כך.
נראית כך? אולי ניתן לומר - מוצגת כך.

אחד הרבנים בישיבתי מאוד מחובר לנושא הקבלה. הוא היה שוזר בפנינו סוגיות גמרא מהמבט הקבלי. מעניק לנו טעימות קטנות מרעיונות קבליים בשביל לפתוח אותנו, בוגרי החינוך האֵמְפִּירִי, לעולם מושגים של כוחות, ספירות, צינורות שפע ודומיהם. סיפורים כדוגמת מקובלים אשר מזגו מבקבוק עטוף במגבת משקה לעשרות אנשים. המהר"ל מפראג והגולם. ספרים נדירים שעוברים בין רב לתלמיד.
אני זוכר שאמר לנו שבכל דור קיימת קבוצה קטנה של רבנים אשר מחזיקים בחכמת הקבלה ומעבירים אותה הלאה, בשקט.
היינו יוצאים מוקסמים מהשיעורים הללו. נוברים בספרים כגון " דרך ה' ", מנסים ללמוד עוד על העולם הנסתר שהתחבא בין שורות התנ"ך והגמרא כפי שהרב שלנו הציג בפנינו.
נו... אז מהי ה-"יהדות"?

עולם מיסטי שמסתתר מאחורי הפרטים הקטנים, המכניקה היומיומית של דרכי הפעולה המוכתבים לנו. ניגלה אך ורק לאלו אשר השיגו בעמל כפיהם כלים להבחין בו.


נו... אז מהי ה-"יהדות"? האם השאלה הזו טיפשית כפי שנידמתה מלכתחילה?
על איזו "יהדות" דיבר הדלאי לאמה?