הזוג, הצעיר

נתנאל קראוס, ח' באדר תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לא יוצאים בהכרזות נמהרות אבל מודים שזה לא מה שחשבו. קשה ללמוד, לעבוד ולתפקד כזוג נשוי.
אני לא מרגיש אובייקטיבי בכדי לגעת בנושא, אבל לגבי האישו הזה אין בנמצא מישהו אובייקטיבי. 
"כל דרחמנא עביד לטב עביד", יאמרו שבסופו של דבר היה טוב. שניהם, אלו המתייצבים תחת החופה בסוף העשור השני לחייהם, ואלו שעשו זאת לאחר רכישת מקצוע וכבר מקיימים עצמם. הראשונים יאמרו שאמנם היה קשה תחילה אבל עכשיו, כשמביטים אחורה, זה היה שווה. השניים יאמרו גם הם דבר דומה. כל אחד יעדיף לחשוב שבסוף הדברים הסתדרו לאשורם. עושר ואושר.
אין גיל מוסכם לנישואין, ישנם בוגרים בני עשרים וילדים בני שלושים. ובכל זאת, שיחות קלפתות לעולם יעלו ביקורות כנגד זוג צעירים אשר נבהלו להתחתן.

"בן שמונה עשרה לחופה". עדיין לא פגשתי מקום שמציין את הגיל של הבת, אבל היחס אל הבנים די ברור. מאזהרות של 'שרוי בצער', 'בלא תורה' ועד תיפח רוחו או עצמותיו (גמרא שם, שם).
לעומת זאת יש מקורות אשר נשמעים פחות מצד אלו שנשאו מוקדם. הרמב"ם, למשל, מבקר את הנישאים לפני שרכשו מקצוע. הוא מכיר את הגמרא, אבל בכל זאת ציין סדר בדרך להקמת בית אב ואם.

בקרב חברים אני שומע את הזוגות הצעירים מדברים על הקשיים בצורה אופטימית כלפי חוץ. אני, חלילה, לא מכוון לכך שהם לא רוצים להודות בטעות, אבל המשחק מורגש. הם יודעים שהביקורת קיימת ורוצים להיראות וורוד, לא מדשדשים.
מחברים קרובים יותר ניתן לשמוע צד אחר, הם מרפים מההצגה. לא יוצאים בהכרזות נמהרות אבל מודים שזה לא מה שחשבו. קשה ללמוד, לעבוד ולתפקד כזוג נשוי. ההורים משחקים תפקיד לא קטן, אבל מהתלותיות הזו הם מעדיפים להתחמק.
יש ויש.

זה מה שקורה כאשר מוכרים לנו חלום הוליוודי. ה-"הפלי אוור אפטר" הלזה, כאשר הזוג רץ אל המכונית. שם גז, פחיות מקרקשות על הכביש ועם השמשה האחורית מתרחק הכיתוב "הרגע נישאו".
המסך משחיר, הכתוביות עולות, הטִישוּיִים מתכלים סופית בעודנו מתמוגגים מסוף הרומנס.
אתם יכולים לשכוח מסרט ההמשך. טיטולים, משכורות מינימום ווִיכוחים צפויים רק יהרסו את הרגע. את זה ניתן יהיה למצוא במחלקת הדרמה בעוד כמה שנים, כאשר נשווע לצפות בצרות של אחרים.

אני לא מנסה להתחכם ודעות, כמובן, יש לכאן ולכאן. סביבי יש יותר זוגות צעירים אשר מסתדרים לא רע עד התואר, למרות הקושי. כמו כן ביקורות לא צריכות לשחק תפקיד ראשי בבחירת מסלול חיים, בעיקר משום שהן תמיד יגיעו לא משנה מה נעשה.


שניהם אמנם מבוססים במשכורות ותנאים אבל אלו רק תנאי מעבדה.

שלשום שמעתי רעיון אשר שכנע אותי בכּדַאִיוּת הנישואים בגיל צעיר.
שיחת טלפון בין שתי גברות, עיקרי הדברים נסבו זוג טרי. תענוג לשמוע בעלי ניסיון המתייחסים לחדשים בתחום. אנשים נהנים לדעת מה צפוי לאלו אשר אין להם מושג, אחת משיתין בנבואה מַמֵש.
"עדיף כך", נטענה הטענה, "להתחתן כשעוד צעירים ולהתעצב ביחד, ולא בגיל שלושים כשלכל אחד יש כבר את השטיקים שלו".

שטיקים.
יתרון משמעותי, סוף כל סוף. הניחו את הקושי בצד (טוב נו... לפחות חלק) ותחשבו על זה. צעיר/ה שמתחתן/ת, כמה ביקורת כבר תהיה לו/ה כלפי הצד השני. שניהם חצי מעופפים מכל ההתרגשות הטמונה בתחילת ניהול החיים העצמאיים. להסתדר ו'לשחק אותה' מאושרים ליד החברים. זה חתיכת יום סיירות רציני. זוג אשר חווה כך את צעדיו הראשונים לא במהרה ינתק.
מנגד, זוג שחונך את החופה בגיל נישואים יותר מתקדם יתקל במכשולים מסוג שונה. שניהם אמנם מבוססים במשכורות ותנאים אבל אלו רק תנאי מעבדה. לא לחינם אנשיי שידוך מדברים על וויתורים כאשר מתקרבים לעשור הרביעי, כל אחד מבני הזוג התקבע בשיגעונות משלו. כעת לאחר שהאופי שלהם התעצב כפרט ידרשו קיצוצים בדרישות בכדי להפוך לבשר אחד.

יהיה לי קשה להיפטר מקריאות התדהמה -"למה? את/ה נורמלי/ת? כמה זמן אתם בכלל מכירים?"- אך הרעיון ניער איזה תא אפרפר. אם רק בשביל הגיבוש הזה, נראה שווה להתמודד עם קשיים שכאלו.