דעת תורה

נתנאל קראוס, כ"ח באדר תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

דבורה, דמות מעט חריגה בסצינה המסוקסת של ספר שופטים, מוגדרת כאישה-נביאה. כן, כן, לא התבלבלת – אשה.

באחד מעלוני השבת נשאלו מספר רבנים לגבי יתרונות וחסרונות של שו"תי האס.אמ.מס המתוקתקים בימינו אנו. ביטוי שחזר על עצמו בין דעות הרבנים היה "דעת תורה". צמד המילים התיישב בראשי, נודד במחוזות תאיי האפורים.
א: דעת.       ב: תורה.
א: דעת.       ב: תורה.
  א ו- ב:  דעת תורה.

באמת, איך קוראים את זה? מה זאת אומרת דעת תורה?
כאשר רב אומר משהו ומגדירים זאת כדעת תורה אזי מהי הכוונה? האם מדובר בדעתה של התורה או בדעה של מישהו שלמד הרבה תורה ומביע את דעתו, ומשום שאנו מעריכים את דעתו כמי שמושפעת מהלך רוחה של התורה אנו מכנים את הדברים דעת תורה.
מעורפל?
אני אנסה להבהיר את עצמי אבל, במִטוּתַא, החזיקו חזק. הדוגמא שאני אביא עלולה להקפיץ כמה פתילים רגשיים אך נא לא לסטות מהנושא. הבא נפתח בחברותא קצרצרה.


"טעמי המנהגים ומקורי הדינים". ניערתי את האבק מעל הספר הישן שנתקע אחר כבוד בארון, עמוק פנימה. לאחר דפדוף קצר נפלתי בשבי הדפים אשר הצהיבו בשל השנים, מכילים את אסופתו של הרה"ג אברהם יצחק שפרלינג זצ"ל המאגדת את כל מנהגי ישראל ומקורותיהם, לפי הפתיחה. אחר כבוד והכרת הטוב שספר שכזה נפל לידיי ממרומי הארון, מיקַמְתִיו במדף המוקדש לִסְפַרַיי אשר בשימוש יומיומי. לומד על הסדר מפעם לפעם, רווה סיפוק מהצצה אל טעמים המסתתרים מאחוריי המעשים שבשגרה.

לא הרחק מן ההתחלה, הגעתי אל סימן "עניני ברכות".
ברכת "שעשני כרצונו" זכתה לשלושה הסברים. עם שניים מהם הסתדרתי מצוין, התברגו היטב בהגיון המערבי שלי, שלא כמו חברם. למעשה ההסבר שהעיק עליי לא נדחה אל הסוף אלא דווקא כיכב והופיע לפניהם.
סעיף ל"ד: "טעם שהאשה מברכת שעשני כרצונו, מפני שהיא כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו (אבודרהם)".
תודו שזה, הממ..., מעניין.
כעת השאלה היא- האם דבריו של אבודרהם הִנם דעת תורה?
האמנם כך התורה חושבת או אולי לפנינו דעה אישית המבוססת על רוח התקופה בה חיי כבוד הרב?
שאלה שאלתית.

אוי ווי שוביניזם, הבטן הרכה. נו... אם כבר אז כבר.
אחד ה'דו-שיחים' היותר לא צפויים בתנ"ך תופס בסך הכל שני פסוקים בנביאים.
"ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך. ותאמר (דבורה) הלֹך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה" (שופטים ד',ח'-ט').
דבורה חותכת חד וחלק – "פדיחות". הייתכן? השוביניסטית התנ"כית הראשונה?
קשה לשמוע את דבריה של דבורה, לאו דווקא בגלל שהיא אישה אלא מפאת מעמדה.
הפשט, כבר בהיכרות המזורזת עם דבורה, נותן לה את הכבוד הראוי. בדילוג ארבעה פסוקים לאחור אנו זוכים להפגש. "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות, היא שֹפְטַה את ישראל בעת ההיא... ויעלו אליה בני ישראל למשפט".
לא אשה מן המניין כי אם אשה-נביאה. לא נביאה בלבד אלא גם שופטת. לא רק שהיא שופטת, בני ישראל באמת עולים אליה למשפט.
דבורה, דמות מעט חריגה בסצינה המסוקסת של ספר שופטים, מוגדרת כאישה-נביאה. כן, כן, לא התבלבלת – אשה.

האם מדובר בדעתה של התורה או בדעה של מישהו שלמד הרבה תורה ומביע את דעתו, ומשום שאנו מעריכים את דעתו כמי שמושפעת מהלך רוחה של התורה אנו מכנים את הדברים דעת תורה.

עקב היכרות זו, תמוהים דבריה אל ברק. היינו מצפים מהעם לדעת לעכל שדבורה היא מזן אחר וברק לא נתמך ע"י גברת מעודנת ושברירית. לאן נעלם הקרדיט שהפשט הואיל לה?
רעיון הבזיק, משלים את התמונה. עדיין מעט בוסרי אבל לפחות, למעני, הוא עושה את העבודה.
דבורה מבשרת לברק דבר פשוט ביותר, העובדות אינן משנות. זו רוח התקופה, וכך הדברים יתפרשו בפי העם.
רוח התקופה.

לרוח התקופה יש גורם מרכזי בפרשנות לאירועים ורעיונות.
ישנו מלאי גמרות ודרשות להן יפה השתיקה בפני האישה, ממליצים הרבנים בהגיעם לקטע מעט "..." בשעת לימוד בפורום גברי. קטעים אשר לא יִמַצְאוּ נידונים בשיעורי נשים.
שוב השאלה המנדנדת בראשי, האם אותם קטעים הם דעתה האישית של התורה או דעה המבוססת על רוח התקופה.
שמא נתקלקלה דעתי במערביות, וחטאתי קמעא בפמיניזם?

האם ייתכן ורב חוצה את גבולות ההלכה ומביע את דעתו, כאדם בעל השקפה אישית? כיצד אני אמור להתייחס לנאמר?
אני חושש להכתיר את השאלה כ-"חמורה" אך אם דעה אישית של רב מוגדרת כדעת תורה - האם יש לי האופציה להביע דעה משלי או לא?
ואם דעת תורה ספציפית חורה לי? נכון יהיה לשחק את משחק הכיסאות עם 'הרב נח' ולברור לי דעות תורה שיתאימו להלך רוחי?