רִגשֵי נחיתות

נתנאל קראוס, ז' באדר ב תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הם פִספסו את העובדה שיש דברים אשר קודמים בסדר העדיפויות לתורה. עם כל הכבוד לתורה.
יום חמישי ובהפסקת הצהריים בית המדרש מתרוקן לטובת צחצוח ד' אמות התורה. המתמידים אשר גולשים בלימודם להפסקה מתמקמים זמנית בסככה, בסמוך לבית המדרש. שטייגן.
אדהכי והכי עליזה, הטבחית, זועקת מן המטבח לידיים נוספות. התנדבות למספר דקות, לסחוב במעלה המדרגות את האספקה אשר הוסעה על כנפי נשרים מן הסופר.
אף לא ניע ולו זיע, הביינישי"ם בחוסר נוחות מסתדרים על הספסל. עמל או תורה.
"שהוא ילך לעזור. אני לומד תורה והוא סתם מסתובב" נימק והצביע מתמיד על אחד מחבריו ללימודים אשר נפש בהפסקה. מצטט את הנאמר "העוסק במצווה פטור מן המצווה".
הוא הצליח להרגיז לא מעט מהמתמידים סביבותיו ותוך שניות התפתח מאבק תוֹרַנִילוֹגִי. גלגלי שניים התעופפו באוויר עת דשנו במימרה המדוברת – "העוסק במצווה פטור מן המצווה".

***


מחלקה מעורבת, ביינישי"ם ושאר עם ישראל. אחד הביינישי"ם, שקדן מעיין כמוהו, ככולם סובב מצויד במיטב ספרי לכתך בדרך. חומק בשעת רצון לפינה בה יוכל לשקוע בלימוד.
ישנם אומנם סינג'ורים וחבריו, ביינישי"ם אם לאו, אכן מתמנים לצורך הדקה. לעומתם, הוא מנמיך פרופיל ושוקע בתורה. אם מדובר היה "בפעם ב..." ניחא, אך הדבר הפך לדפוס קבע.
העניים ראו, הפיות לחששו.

עובר במעבר החצייה עם אימי כאשר סטיישן כסופה חתכה אותנו במהירות. נבהלנו קמעא. כיפה שחורה לראשו, זקן ללסתו וחולצה לבנה לעורו.
"אולי הוא הזדרז לשיעור תורה" אמרתי בצחוק, כאילו שזה היה משנה משהו.

נוסע באוטובוס ומנצל את הזמן בלימוד. לאחת מהנוסעים, גברת מבוגרת, נפלו השקיות. הוא שם לב למאורע אבל בחר להתמיד בספר, ישנם אחרים שיעזרו. שניים צעירים אכן אצו לעזרת הגברת.
אולי הניחו עינם בו ואם כן גם כך הוא לא היה מבחין במבטם, שכן הוא לא סט ולו לרגע מן הספר.


***
הם בסדר. הם חושבים שהם בסדר. הם כל כך בסדר, לדעתם, שהם מצוינים.
אבל הם לא.
חבר'ה אלו, ודמויות כדוגמתם, פִספסו את העובדה שיש דברים אשר קודמים בסדר העדיפויות לתורה. עם כל הכבוד לתורה.


נשאלתי, במן האשמה מרומזת, אם ההלכה היא היא הנר לרגליי או חלילה- איך אראה בעיני שכניי הכופרים, אחיי החילונים.
להאשמה רטורית שכמותה התשובה האינסטנקטיבית הינה - "חס ושלום, ברור שההלכה היא הנר לרגליי. אם כך התורה אומרת אז למי בכלל אכפת מה הם חושבים".
למי אכפת?
לי.
היום ה"מילה האחרונה" זה תורה. זה מדליק, זה קאצ'י, זה ה-דבר. לתפוס את העולם, לטבוע בתובנות, לעשות טראקים על הררי תוספות. מהות החיים אחי! תתנתק מהעולם. כל הגשמיות הזאתי, האנושיות, למה לך? תברח מהצרות. רק אתה וזה שמעל. טאטע!!!

את התגובה קראתי מספר פעמים והתחושה אכן גאתי בי, אכפת לי.
המצפון צקצק בלשונו, אולי אני לא בסדר?
הנחתי לרעיון להתנדנד בראש, להתבשל.

האם זה משנה כיצד אנו נראים בעניי החילוני המצוי או אף הגוי? הרי זה ממש לא באופנה להיות פוצי מוצי ולהתחנף, כביכול.
תסביך שלם במגזר 'הכיפות המחוררות' החפץ בכל מאודו להיות בסדר עם כולם אך משום מה חושב שזה סותר את קיומו של ביטחון עצמי.
מה אין לך עמוד שדרה משלך?
מה אכפת לך מה הם חושבים?
הם לא רוצים? לא צריך.
אתה רואה את התורה? שלושים שניות אתה שם וחזרת ,זוז!

היום ה"מילה האחרונה" זה תורה. זה מדליק, זה קאצ'י, זה ה-דבר. לתפוס את העולם, לטבוע בתובנות, לעשות טראקים על הררי תוספות. מהות החיים אחי! תתנתק מהעולם. כל הגשמיות הזאתי, האנושיות, למה לך? תברח מהצרות. רק אתה וזה שמעל.
טאטע!!!
לא, זה לא ישראלי עם ראסטות שנזרק בדרום אמריקה. זה מה שחלקינו עשינו או עדיין עושים. הופכים לעוף מוזר, תלוש מהמציאות.
תורה.
תורה.
תורה.

"דרך ארץ קדמה לתורה".
עוד לא שמעתי מחלוקת בנושא. פתגם חמוד, לא פוגע באף אחד. מספיק כללי בכדי שכולם יהנהנו יחדיו לאות הסכמה.
מה יקרה אם אין "דרך ארץ"? האם יהיה זה חמור מ-"אם אין קמח אין תורה" בגלל שלכלל זה אין היפוך. ובכלל מהי דרך ארץ?
ארוחת צהריים קדמה לתורה. ה' ישמור?!
שמיעת בדיחה קדמה לתורה. רחמנא לישזבן?!
השכלה קדמה לתורה. גוואלד?!
דרך ארץ קדמה לתורה. מה?! אה כן, זה דווקא מוכר. תנא דבי אליהו או משהו, לא?

נו... אז איך אני אמור להביע את דעתי? לשחק עם כמה משלים מתקתקים, משפט חכם או אמירה שנונה? הרי זה לא יעזור.
"סתם חננה מצ'וקמק, עוד אחד שרוצה להיות איזה דוס מחמד". אם לא במילים האלו אז משהו אחר יחלוף בראש.
אני באמת חושב שזה משנה איך אנו נראים כלפי חוץ, מה הם חושבים עלינו. הביצועים של התורה, דרכינו.
אבות (ה', ט') – ברטנורא ד"ה חילול ה': "...אי נמי, שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו".
קהתי מוסיף מדברי רש"י, במסכת שבת, שנמצאו הקטנים (האנשים פשוטים) מזלזלים בתורה על ידו, שאומרים: זה מבין שאין ממש בתורה ובמצוות, ונמצא ה' מתחלל על ידו.
לטוב ולרע.

להתקרב, להתרחק.
אהרון לא שיחק כיסאות מוזיקליים, גם לא התנדנד. אם הוא ראה מישהו שעשה דבר לא בסדר הוא ניגש אליו באופן ידידותי. לא תקף או הוכיח, כי אם הראה לו פנים צהובות (דוס מחמד?).
לא היה לו נעים, לאותו איש. למעשה הוא פחד שמא אהרון יגלה את מעשיו הרעים ויתרחק ממנו. מנקודה זו, דווקא, היה אותו אחד חוזר למוטב (אבות א',י"ב - ד"ה מקרבן לתורה. ברטנורא וקהתי).
כמו עם אהרון, לא התנהל שום ויכוח, בסך הכל דיבורים בעלמא. להעביר משמרת, לשבת יחד בכיתה, לדבר. לא יותר מידי, לא פחות מידי. לא להגיד עשרים פעם תודה ליהודי שבסך הכל אמר לך מה השעה. לא להקצין לשום כיוון, פשוט להיות בן אדם.  


מוקדש לתגובה מעוררת המחשבה של רותי מאפרת.
[על הבלוג שהועלה ב- 6.2.08 למניינם]