גדול הדור הבא

נתנאל קראוס, ד' בניסן תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אברהם אבינו. יצא למלחמות.  יעקב אבינו. 20 שנה מאחורי מחרשות.  אליהו הנביא. מפגין סְפְּרִינְטִים לצד מרכבת אחאב.      מספיק רוחניים, לא כן?
ישנה תהייה מליצית נושנה על חשבון בודהא:
"אם הוא היה כזה רוחני, אז איך זה שהוא היה כזה שמן?"
מצד שני גם בחור חטוב ומסוקס לא במהרה יחשב לרוחני משהו.

היאך נראה אדם רוחני?
מן הסתם רוב האנשים יתארו לעצמם אדם האוכל כמו ציפור ושוקל כך שגם יעוף כמותה באם יתקל במשב רוח של 100 קמ"ש. למדן המוצמד באפוקסי אל הכסא, עיניו המותשות מוצרות בריכוז אל דפי הקרם.
מיעוט שינה, פת במלח, מים במשורה, חיי פרישות חומרית על גבול הסגפנות.
תכ'לס. זה רוחני דֵלוּקְס זה.

בוקר באריאל. מחוץ לבית הכנסת מניין התקבץ למען ברכת האילנות, תופסים אותי עם הקפה של ארוחת הבוקר. שבע וייגע לאחר סנדוויץ' אבוקדו זריז הסתדרתי ופניתי לצאת אל שיעור שירטוט שהחל לפני עשר דקות. מאט לצד לוח המודעות, עובר מתוך הרגל על הכתוב. מבט חולף נוסף מפשפש בתאים אחר עלון חדש.
"עולם קטן", בודד ומקומט, ניצב זקוף מאחורי עלון ירקרק שהוציאה המכללה. כדרכי בעלון דפדפתי אחר השו"ת הסלולארי, מסוקרן לגבי הנושאים הביזאריים אשר נידונו.
שמירת נגיעה.
גזל שינה.
טיפ כצדקה?
סבונים ממלונות.
תענית שובבי"ם.
גיוס נשוי.
-- רגע, רגע --
תענית שובבי"ם, הממ...
השאלה התייחסה לרב אבינר : "הרב כתב לפני שבוע שבמקום תענית שובבי"ם עדיף לפי מרן הרב קוק לחזק את הגוף ואת הנפש, מהו המקור וכיצד מתקנים גוף ונפש?..."
וואלה? הרב קוק אמר את זה?

בהפסקה חזרתי לבית המדרש, שולף שוב את העלון ומחפש את המקור שהרב ציין – אורות הקודש ג', עמוד ע"ח.
יאמר לזכות הסטודנטים, אשר להם יד בדבר, בית הכנסת באריאל מצויד באופן שלא היה מבייש ישיבונת. סורק את המדפים וניגש לַמדף שכולו לבן.
"אורות הקודש ג'... אורות הקודש ג', או הנה".
'פרנק ריל' על גבי 80 גרם של 5A, שם זה היה.


"תור חיזוק הרצון והגוף
ביסום העולם בכלל, וביסומה של כנסת ישראל בפרט, הוא גורם, שבא הזמן של חיזוק הרצון בעולם , ועמו התור של חיזוק הגוף למטרות נעלות, והוא שקול כנגד סדרי תעניות וסיגופים בדורות הראשונים.
ואף על פי שעדיין לא יצא מן הכח אל הפועל הביסום הגמור, מכל מקום הדבר הולך ואור. ועל ידי התאחדות גמורה של כל פלוגות האומה בישראל, וחיבור כל המחשבות והרגשות העליונות והנמוכות בהם ובעולם, והופעת אור סתרי תורה ברבים בלבושים מתוקנים, יוכן העולם לאורו העליון של הביסום הגמור של אור הרצון הטוב בתועפות עוזו, עד כדי השליטה העליונה של ותגזר אמר ויקם לך.
לפעמים הרצון חלוש מפני חולשת הגוף, והצד הרוחני אינו מוכשר להתבסס יפה מפני חוסר אחיזה חמרית מבונה, והעזיבה החמרית מוסיפה מכאוב בזה, במקום שהבראת הגוף בסדר היא מעלה את האור הרוחני מחזקתו.
וכלל זה נוהג גם בעם כולו, ובישראל הוא מתגלה ביחוד בעיקבא דמשיחא, בתור תביעה של חיזוק חומרי, שמכל מקום מגמתה הפנימית היא עילוי הנשמה , והארתה המבהקת."

ואוו, זה לא היה צפוי.
עד לאותו שיטוט תועה בעלון, כל אשר הכרתי בכל הנוגע לכושר הובע ע"י המינוח העקיף - בריאות. היה זה הר'-דוקטור-מב"ם עם 'נפש בריאה בגוף בריא'. סיפורו של החפץ חיים אשר שלח תלמיד לתפוס קצת צבע מחוץ לבית המדרש.
בריאות. לאכול נכון, להפעיל את הגוף. מקסים.
אבל חיזוק? זה כבר שלב מעבר. לא רק לאכול בריא ולנענע את השרירים אלא להתחזק.
משקולות, פקלי"ם וריצות אלפיים.
אם הניסוח היה במעט מעודן יותר לא היה קשה למסגר את הרעיון במציאות הקיימת, בה כושר אינו נתפס כשאיפה בפני עצמו, כי אם כהכנה לצבא או שמירה על כושר בסיסי לאחר השירות.
"תביעה" הדגיש הרב קוק, תביעה של חיזוק חומרי. לא כמטרה, חלילה, אלא ככלי.
עניין של אופנות בגישות שמרניות או שמא צורך השעה, הרב קוק לא ציין במפורש. רק מבהיר ש-"הוא שקול כנגד סדרי תעניות וסיגופים בדורות הראשונים".

ראשי ישיבות ורמי"ם מסוג שלא נראה מזה למעלה מאלפיים שנה צומחים מחדש בארץ

שרירי ורוחני, הייתכן?
ללא התעמקות בספרים או נבירה במדרשים, ניסיתי לחפש דמויות שיתאימו לפרופיל. הַפְלֵה ווַפְלֵה, לא היה צורך ללכת רחוק מידי.
אברהם אבינו. יצא למלחמות.
יעקב אבינו. 20 שנה מאחורי מחרשות.
משה רבינו.
דויד המלך.
אליהו הנביא. מפגין סְפְּרִינְטִים לצד מרכבת אחאב.
מספיק רוחניים, לא כן?
אני מסכים, זה לא פייר, הם קיבלו "קצת" עזרה מלמעלה. אבל תחשבו על זה - כיצד הם נראו?
רּוּחְנִיִים רפים ורחפניים או רוחניים כאלו ,ששריר לא קטן היה מתבלט, פה ושם, דרך החלוק.


דבר הוביל למשנהו. התחנה הבאה היית ישיבת ההסדר בה זכיתי לִלְמוֹד לִלְמוֹד.
יום אחד, רמ"י מוֹרִי נעלם.
"מה קרה? איפה הרב?"
"מילואים".
"מילואים?".
"תביעה" הדגיש הרב קוק, תביעה של חיזוק חומרי. לא כמטרה, חלילה, אלא ככלי

לפתע התברר שרבנים עם רזומה של מ"כ בגבעתי, גולנצ'יק או שריונר מלמדים אותי.
השיא היה בתחנת הרכבת 'תל אביב מרכז':
לַבוּש מדים, המתנתי ברציף לכיוון נתניה. פנים מוכרות הופיעו רציף ממול. הר"מ שלי, במדים גם הוא, חיכה לרכבת דרומה.
מנופפים, מנסים להחליף מילים מעבר לפסים.
איזה קטע.

ראשי ישיבות ורמי"ם מסוג שלא נראה מזה למעלה מאלפיים שנה צומחים מחדש בארץ.
[רק היום קראתי בספר "לא בחיל ולא בכח" את הקדשתו של מחבר הספר, בן ה-90, אל תלמידי ישיבת קרני שומרון. חותם בסוף ההקדשה "בברכה, המחבר סא"ל הרב יצחק מאיר. מ"מ הראשי לצה"ל".]
השנים יעברו ומתוכם יוּבְרֵרוּ אלו אשר יעמדו, גם הם, בראשינו.
גדולי הדור הבא.