מצוות שבין אדם למגזרו

נתנאל קראוס, כ"ג בסיון תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

פרשת הגיורים והרב דרוקמן שוככת לאיטה. כבר נדמה שהחלו לפנות את השברים מן ההתנגשות החזיתית שבין הציבורים הדתיים, הסרוגים והקטיפתיים, אך כנראה שישנם אלו המעדיפים לגרד את הפצעים ולהמשיך לפרסם בתקשורת כל קריאת שנאה שבנמצא.
שיטוט סתמי בוואי-נט יהדות. "לא לתרום למוסדות תורה חרדיים" ציינה הכותרת.
חרדיים או לא אני אישית כבר מזמן סולד מלתרום למוסדות. יודע שתרומה שכזו תתחלק לכיסם של מנכ"לים ודומיהם, גם כאלו המעלים לעצמם את המשכורת מעת לעת.
צדקה, בינתיים, אני נותן לאנשים ברחוב.

כמובן שחלילה לא אעליב מארח שיציע לי הכשר בד"ץ, אך בעיקרון אעדיף רבנות

זמן פנוי היה, מגובה גם בקורטוב שעמום, הקלקתי. והרי בכתבה רב, יחסית צעיר, העלה שני רעיונות. 
ראשית הציע שכשם שקרובים חרדיים מודיעים שלא יוכלו להשתתף בשמחתינו אם לא יוגש להם מֵהַדְרִינְס, כן גם אנו צריכים לבקש שיוגש לנו הכשר רבנות וירקות מהיתר מכירה. למען האמת, לא פעם אני "צוחק" עם חברים למראה שמיטה לחומרה, מבקש להדר אחר היתר מכירה. כמובן שחלילה לא אעליב מארח שיציע לי הכשר בד"ץ, אך בעיקרון אעדיף רבנות. ויש לסמוך על גדולים שהורו ונוהגים אף בעצמם לעשות כן.

הרעיון השני היה הוא אשר קיבל את הכותרת. לא לתרום למוסדות תורה חרדיים. אודה ואעזוב בתקווה שארוּחַם, הרעיון דווקא החליק די בנוחות לד' אמות האתיקה שלי. תכל'ס, למה לא? להראות להם מה זה. אנחנו לא פראיירים. תפגעו ברבנים מהציבור שלנו ואנחנו עוד נתן לחבר'ה שלכם כסף?
אירוני איך שניסיונות מתגלגלים.
מנחה בבית הכנסת הסתיימה ואדון מבוגר מבקש מהציבור עזרה. מבט הצידה מאשר, חרדי. תורם או לא?
אידיוט. כעסתי על עצמי. יהודי מבקש עזרה ואתה מתחיל לעסוק בפוליטיקה.
"בבקשה אדון".

אין צורך לכסות על שוני אדיאולוגי אך גם אין עניין לחדד אותו מכפי שהוא

הרב אמנם דייק בדבריו. מוסדות, דאג לציין. אבל אותן פסקאות לא הריחו טוב, ובמיוחד הפסקה האחרונה. מה שגרם לתהות אם גם רבנים מבוגרים ושקולים יותר, היו מרשים לעצמם לצאת בהצהרה כזו.
אין צורך לכסות על שוני אדיאולוגי אך גם אין עניין לחדד אותו מכפי שהוא. במקום לנסות לתפור את הקרע אז מושכים יותר?
מה יש לעשות. מידה כנגד מידה אל מול נעלבים ואינם עולבים. קשה.
אחד הטוקבקים המאוחרים באותו דף לא האריך. "שנאת אחים", כתב.
צודק, חתיכת שנאת אחים.
החלטתי על "תיקון". בעבר הייתי מתפלל ערבית במניין מאוחר עם החסידים, בבית הכנסת וויז'ניץ שבנתניה. כבר למעלה משנה שכמעט ולא התפללתי שם, ועל כן החלטתי לחדש ימינו כקדם. מתיישב בין החסידים שבבקצ'יהם ומגבעותיהם ומתפלל עמם ערבית. טיפה לחדש את הקשר שהתנתק, ולו במעט.
רש"י נתן משקלו בהחלטה, דוחק בי בביאורו את חומרת המחלוקת דרך פרשת קורח ועדתו. 

                                                   ***

סרטון הסברתי רץ בימים אלו בקצב מסחרר ברשת. מרצה למזרחנות מאחת האוניברסיטאות שבארצנו הקטנטונת והיפה רוּאַיין לרשת אלג'זירה, שם הוא, בלשון המעטה, נכנס בשדרן. אך למי שקצרה נפשו עקרונם של דברים כדלהלן. השיח התחמם לויכוח היסטורי והשדרן אמר שלא ניתן להכחיש את הקשר שבין הקוראן לירושלים. או אז המרצה שליט"א אמר בפשטות שירושלים לא מוזכרת כלל בקוראן.

 
חבורה מגוונת בחדר, הראיון הועלה ביוטיוב. כולם הכריזו בהתלהבות שכבר ראו ו"שיואו זה חבל"ז".
אבל...
מידה כנגד מידה אל מול נעלבים ואינם עולבים. קשה

ישב לו תומר, איש יקר וראסטות לראשו, ואמר שגם בתורה ירושלים לא מוזכרת. מזכיר בחיוך את חבריו, הגרים במקומות המאפיינים ימניסטים, אשר נהנים לצקצק באותה הוכחה בה המרצה השתמש.
לא היינו פראיירים, אחוזי אינסטינקט התנפלנו עליו. "אין מצב", זעקנו.
ישבנו, גיגלנו, בפרוייקט שית"טנו. קוראים פסוקים ומאמרים. ו-'וואלה יה חביבי, שוּ הַדַה? שוּ?!' ירושלים לא מוזכרת בתורה. מקסימום המקום אשר אראךָּ או עירו של מלכיצדק. מה?! איך לא שמנו לב לזה?
מרא דראסטא חזר מעיסוקיו וצחק למראה החבורה המפלפלת. "הכל דמגוגיה", סיים אומר.
התורה, כמובן, מתייחסת לירושלים אך לא רחוק יהיה להניח שגם הקוראן עושה כן.
מעניין כיצד היה מסתיים הויכוח באם השדרן היה משכיל דיו לענות שגם בתורה ירושלים, כ-"ירושלים", אינה מוזכרת.
על כל פנים לא עקב השם "ירושלים" יבלם הויכוח. לפחות הכניס לו קצת :)