רב נולד

נתנאל קראוס, ג' בתמוז תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אמרו לי שאני במשבר. שמותו של הרב שפירא זצ"ל ומחלתו של הרב אליהו שליט"א התירו אותי בלי הנהגה ובלי יורש לסמכותם הרוחנית. כתבו שמועמדים לא חסרים אבל הפיצול בציונות הדתית, ש"הועמק עקב ההתנתקות", יקשה על בחירת מנהיג רוחני. המומחים צופים פיצול לחצרות קטנות, קטטות ומחלוקות. מה צופן העתיד?
איזה בגדים ילבשו המתמודדים?
אילו מאמרים יבחרו לכתוב?
למי יצביעו חבר השְפוּטים?
מי יקבל יותר אס.אמ.אס?
מי יהיה הרב-נולד הבא?

פדיחות שאמוראים בעלי הסמכה ותארים יִלמדו ממישהו שמעולם לא קיבל סמיכה, אז הצמידו את ה"רבינו" המוכר. אולי, לך תדע.

נחמד מידי פעם לקרוא כתבות תחקיר מטעם העיתונות הכללית על הציבור שלנו. מִספר תמונות יפות, מחמיאות או לא. כותרות ענק צבעוניות. דעות מומחים. דמות מעורפלת שאמורה לייצג את המגזר.
טוב לראות את עצמנו דרך עין חיצונית אבל מעבר לחשיבות כיף לראות כיצד עולם המינוחים שלנו מתורגם לז'רגון של ציבור אחר.
דווקא הגיוני כל הסיפור הזה. פעם ראשונה בהיסטוריה היהודית שרב גדול נפטר ומשאיר אחריו ציבור מפולג. בלי הנהגה. בלי יורש. פול מועמדים. קטטות ומחלוקות. בחיי איזה אקשן. לפחות עשו לנו טובה ואיגדו אותנו איכשהו תחת מטרייתם של שני רבנים. בכל זאת, לכל השמצה קודם חיוך סימפטי כמו שכל שקר נתמך בקצת אמת.


עד כמה שיצא לי לפגוש בגווני מגזרינו אני חושב שבכל הקשור להנהגה רבנית כלשהי ניתן לחלק בגסות את חברי הציונות הדתית לשלושה.
1. אדם ולו רב אחד, יחיד ומיוחד, כאשר כל השאר קיבלו הסמכה בטעות.
2. אדם ולו כמה רבנים שדעותיהם חשובות לו ומנסה למצוא דרכם את דעתו.
3. אדם ללא רבנים מוגדרים של ממש. הוא אשר מסווג דעות תורה מתחדשות כמתקבלות אם לאו לפי הגיונו.
בנוגע לעניין החצרות אפשר לעצור את הגננים ולהחזיר את הבגוניות לעציצים, הן כבר כאן. לחצרות דאז קוראים בימינו ישיבות או, לעיתים, קהילות. הדבר היחיד שאיבדנו בשינוע מן החצר אל הישיבה הוא הליצן. וזה קצת חבל כי הלכה בדיחה טובה.

הרב, כבוד הרב, הרב שליט"א, הרבי מ...
מה היה כשלא היו רבנים? כלומר מבחינת התואר. מה היה אז?
משה רבינו. משהו מוזר בצמד המילים הללו, לא?
כשחושבים על זה, מהיכן צץ ה"רבינו"? חיפשתיו בתנ"ך ורבינו אַין. 'משה' יש אבל 'רבינו', עם י' חסר י' איך שתרצו, לא נמצא. במשנה עדיין לא גיליתיוְ אבל בגמרא ה'רבינו' מככב.
טוב, פדיחות שאמוראים בעלי הסמכה ותארים יִלמדו ממישהו שמעולם לא קיבל סמיכה, אז הצמידו את ה"רבינו" המוכר. אולי, לך תדע.
אבל לפני איך קראו לו? הרב משה? מר משה? מנהיגינו משה? משה?
די מפתיע, כאנקדוטה ששווה להתייחס אליה, שלדמויות הגדולות קראו פשוט בשמן או בצורה אף יותר תמוהה - בכינויים. הלל היה הלל, שמאי היה שמאי, אביי היה אביי, שמואל היה שמואל, רבה נשאר רבה ורבא נשאר רבא, יוחנן הסנדלר נשאר יוחנן הסנדלר וריש לקיש קיבל את ריש לקיש. הם כנראה לא עמדו בקריטריונים בשביל לקבל (תחזיקו חזק) את "הרב, הגאון, הגדול, הצדיק, החסיד, מורה הוראה מובהק, המפורסם, המקובל, מזכה הרבים, בנן של קדושים, שליט"א ושות'...".


במחילה. מפאת הנוחות להבחין בבעיות שלנו דרך בעיותיהם של שכנינו, אביא דוגמא מן הנוצרים.
עד 1640 לערך ישנה כנסייה אחת בלבד – הקתולית. לאחר שחיתות במגזר, קמו הפרוטסטנטים במחאה (כשמם הם) ונוצר פלג חדש. ההבדל המרכזי ביניהם הוא הגדרת תפקידו של הכומר. הקתולים העמידו בראש הפירמידה את אלוהים, בתחתית את המאמין והציבו את הכנסייה באמצע. כך שהמאמין חייב את הכנסייה בכדי להגיע לאלוהים. "חייב" אומר שהוא לא יכול מבלעדיהם עד כדי כך שהאפיפיור זכה להֵחַשב כמעט-קדוש. אצל הפרוטסטנטים התפתח משהו מעניין, בפירמידה הוצבו שניים בלבד. אלוהים והמאמין. כּמַרים היו גם היו אך הם תיפקדו כמורי דרך. ערכו את התפילה, סידרו את הכנסייה ונחשבו, שלא כחבריהם הקתולים, כבני אדם גרידא. בעסה להם.
להבדיל מיליון מיליוני הבדלות, האם רב הוא מורה דרך או יותר מכך?


ה' לכשעצמו לא מותיר הרבה מקום לסְפִינִים פרשניים ובאופן ברור מחווה את דעתו על בקשתם של זקני ישראל. אותי מאסו ממלוך עליהם

אם נשאל את חברי מגזרינו אנו - "מיהו המנהיג שלך?" נקבל מספר תשובות. חלק יציינו שמות רבנים, חלק יגלשו לעולם הפוליטי. את התשובה האמיתית ננפנף ואחר נבקש להחליף בתשובה רצינית יותר. בעיקר בגלל שלרוב יהיו אלו חסידים קופצניים שיקראו בחדווה ש"אלוקים!" הוא הוא המנהיג שלהם.

"ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל יהוה. ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אֹתך מאסו כי אֹתי מאסו ממלך עליהם" (שמואל-א. ח',ה'-ז').
לא רק שהנביא מציין את רחשי ליבו של שמואל, שאין אלו בניו עליהם מצר אלא הבקשה למלך, ה' עצמו מודיע לו ש"אותי מאסו ממלך עליהם".
עם ישראל רוצה פנים. משהו מוחש שהוא מבין, שיכול לראות, שיכול להעריץ. הם רצו מישהו אחד.
שמואל לא זורם עם הטרנד החדש. לא ממש מבין את הטעם לרפורמה, הרי יש כבר מישהו אחד.
ה' לכשעצמו לא מותיר הרבה מקום לסְפִינִים פרשניים ובאופן ברור מחווה את דעתו על בקשתם של זקני ישראל. אותי מאסו ממלוך עליהם.
נו באמת. מה ההבדל בין משה, שמואל או מלך? אם שמואל עד עכשיו תיווך אז מעתה יהיה זה "מלך".
מה הביג דיל?
המעמד.

מורה דרך ומפקד. נביא ומלך. רב.
זכיתי להתוודע לקהילה קטנה שהגיל הממוצע בה נסב את ה-70. יומא חדא הגיע רב צעיר, 30+, לתפקד כרב קהילה. באחת משיחותי עם יהודי יקר דיברנו על הקושי במציאות בה ניצב רב בן 30 מול קהילה של בני 70. הוא צריך לדעת איך לדבר אליהם.
מלך הוא לא. מפקד בטוח לא. הוא רב, ואת חובתו צריך למלא.
זה מה שעשה, בצורה מדהימה. ארגן תפילות, העביר שיעורים, קירב אנשים. נפח חיים בקהילה.

לרוב יהיו אלו חסידים קופצניים שיקראו בחדווה ש"אלוקים!" הוא הוא המנהיג שלהם


לי אין הנהגה?
לי אין סמכות רוחנית?
לי יש פול מועמדים?
נחמד שככה רואים אותנו מבחוץ. חבל שלא השאירו מספר טלפון בשביל האס.אמ.אסים.