תגיד גבינה

נתנאל קראוס, י' באלול תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


ציציות בפנים, כובע על הראש, התיק זרוק על הגב. לרגע לא שליח
מחנים את הגולף ונכנסים בשקט. חושך בפנים, אני פונה אחריו אל המטבח. מדליקים את האור וסוגרים את הדלת. מים מתחממים בקומקום. שני ספלים. אחד וחצי ותיון.
מפתחים מנהג קבוע. סוגרים את היום על כוס תה חם. רק אנחנו, לשם שינוי. יושבים חצי שעה ומדברים על מה שעבר, על מי שאמר, על מה לא...
עוד שש שעות צריך לקום אבל זה לא ממש מזיז. עד שיש, סוף כל סוף, כמה דקות לעצמנו.

סאנדיי, מתפצלים בקניון לשעתיים. חנות ספרים. אני נכנס, מחפש את המדפים של ספרי העיצוב. ציציות בפנים, כובע על הראש, התיק זרוק על הגב. לרגע לא שליח, לא מגלה את המבטא הזר. רק אני, הספרים והשעון שגונב את הדקות שנותרו.

ששש... הסרט מתחיל. שנים שלא הייתי בקולנוע, מנסה להזכר בפעם האחרונה. יושבים מול מסך איימקס עצום ומשתיקים פלאפונים.
לא לגזור או להדביק, אין צורך לשמור על התדמית ולחייך. נשענים לאחור בכיסא ונותנים לו להעיף אותך. כמה שיותר.

מרים את הטלפון ומתקשר הביתה. אח שלי עונה, שואלים מה חדש, מבקשים לדבר עם שאר המשפחה. שום דבר מיוחד אבל תמיד מוצאים משהו. המילים לא ממש משנות. זה הקולות המוכרים, המכירים. מתעלם מהסובב. רק אני, הטלפון והם.

שש שעות נסיעה בדרך לקרוגר פארק והראש שלנו בעננים. חלון של שלושה ימים בין מחנה מתיש ושבתון בקהילה לא מוכרת. מתרחקים לקצה המזרחי עם גלישה קלה צפונה. ששה ברכב עמוס ציוד הנוסעים משם לשם. תן להם פילים ואריות, אפילו טווס. אנשים הם חוו מספיק בימים האחרונים.


לשבת עם חבר'ה על בשר משובח ושתיה קרה. להתרכז. מעביר איתם את הערב, בסך הכל מתנהג כרגיל. זורק את הבדיחות המטופשות, אוהב להיות הבחור המצחיק שמדבר שטויות. מקשיב. מדבר. אוכל יותר מידי טוב, אבל למה להתלונן. ועדיין, כל אותה העת עם היד על הדופק. נשאר מפוקס, דואג לא לחצות את הגבול הדק שבין עשיה להרס.
לא לגזור או להדביק, אין צורך לשמור על התדמית ולחייך. נשענים לאחור בכיסא ונותנים לו להעיף אותך. כמה שיותר

נהנה? ודאי, רגוע? ממש לא. 
מה מותר להגיד וכיצד. 
איזו בדיחה תובן,  
מה לספר למי. 
האם לשאול.
מה יעליב. 
איך להשאר שפוי?

תן להם את האור שבקצה המנהרה. שיתפנקו על זמביה ומוזמביק. כרטיס פתוח שיחכה בסוף טיול. ימים חופשיים בהם יוכלו להסתובב עם עצמם. להתגלגל לתצפית עם פחיות קולה ועוגיות, להשכיב את המושבים לאחור ולנשום את השקט.
לברוח מהתפקיד ולטעון מצברים עד לפעולה הבאה.
לאכול בנחת בלי לנסות להיות מסמר המסיבה.
להתפלל שחרית עם זריחה בתחנת דלק על הדרך, ללא קהילה צופה.