מחלוקת לשם עצמם

נתנאל קראוס, כ"א באלול תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
יוצאים מן המשרד אל ההפסקה, מעבירים יחד עם התלמידים את הדקות שמחוץ לכיתה.
בית ספר שלם מתפרש במעגלים על מגרש הכדורגל, מנקד את הירוק של הדשא בכחול ולבן של מדי בית הספר.
אנחנו תופסים את החבר'ה שלנו מן המחנה, חלק מצליחים לתפוס גם כמה פנים חדשות.

פעם, באופן שונה מהרגיל, אחת ההפסקות התחילה ונגמרה סביב אותו ילד. אנרגיות משתלחות, אש ותמרות עשן. דעות מתנגשות ומעלות ניצוצות, עוד רגע פיצוץ. כמעט אבל לא. הוא בחור רגוע והיא, עם כל הכעס, מודעת לסכנה.
מתווכחים. לא פשוט, לא נושא שפשוט להתווכח עליו, גם לא ממש ויכוח.
עומדים בהפסקה ומתדברים. ואני, יותר צופה מן הצד מאשר משתתף. 


משמעות המחלוקת, יוצא לתהות.
שני צדדים, שתי דעות. כל אחד חושב שהוא צודק ורוב הסיכויים שגם בסוף הויכוח הסטטוס ישאר. סטטוס או לא, מישהו טועה או לכל הפחות צד אחד צודק יותר מן השני.
אני.
כמובן.

ומודה על האמת (אבות ה',ו')
מחלוקת לשם שמיים. מחלוקת בה הצדדים מעוניינים באמת מוחלטת. מתייצבים ללא מטענים אישיים, חסרי מחסומים רגשיים, נטולי אינטרסים.
מחלוקת בתהליך. כל אחד שומע, כל אחד מקשיב. איש בצידו יודע את המעט שלמד והולמד, מאמין במה שמאמין ולמרות הקבעון מתאמץ. מנסה לחבר את הנקודות בדבריו של השני.
אולי, מה אם.

מנגד, ישנם אלו אשר בהבזק שניה מתנגדים.
לא מוכנים, לא מקשיבים.
לא!
חלילה!
לא הגיוני!
משרטטים בראשם את התשובה עמה יגיחו ברגע בו ישתוק. ששש... נו שכבר ישתוק.

חתירה לאמת. לפעמים המים קרים מידי.
עומד בצד ומביט. בראש שאלה מנקרת- מניין נובעת הבהלה להשיב?
ייתכן והאפשרויות שתיים הן:
א. הוא חושב שהוא יודע/צודק.
ב. היא חוששת.

מה אם.
מה אם הוא לא מוכן לשלם את המחיר.
מה אם היא פוחדת ממה שתגלה לכשתחפור עמוק מידי.
מה אם יגלו שטעו.
האם יהיו הם מסוגלים לעמוד בכך. לעכל את העובדה אשר תנפץ לרסיסים את האידיאלים בהם נתמכו. לקבל בהבנה את עצם הרעיון שהדרך בה פעלו הינה בסך הכל טעות, לא יותר רק פחות.


כמעט על הדשא, עדיין מתווכחים. אף אחד לא זז, הכי הרבה תוהה, לרגע. סה טו.
מחלוקת לשם עצמם, כי אם הם יפסדו הם יאבדו הרבה יותר ממה שהם מוכנים להרשות לעצמם.