תודות וסליחות

נתנאל קראוס, ד' בתשרי תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שולחן ארוך, הכי ארוך שאי פעם ישבתי לצידו לארוחה. צלחת זהב (מפלסטיק, לא להסחף), סכו"ם מוזהב ומשפחה באמת זהב. ערב ראשון, מתיישבים לארוחת החג. פתקים עם שמות מציינים את מקומות הישיבה. משפחה, חברים וארבעה ישראלים.
אוכלים ושובעים ממעדני המטבח הדרום-אפריקאי ומטבלים בדבר תורה מענייני דיומא.
ראש השנה, ושנה בשנה אותו הסיפור. אותה זוית צורמת, שלילית. מתמקדים בעתיד, חרדים מן העבר. זה הזמן לבקש סליחה, רגע אחרון להתחרט. לחזור בתשובה. עוד שניה והחוזה לשנה הבאה נחתם.


סליחה משונה, ועדיין, במקום להעלות גיחוך הוא הזכיר מחלוקת מטרידה שיצא לנו להתקע עליה

בשליחות בארה"ב, לאחר טיול בשמורת הטבע יוסמיטי, קינחנו בשבת בעיר סנטה קרוז. שישי בערב על שולחנו של הרב. משפחה, אורחים ושלושה ישראלים. אותו הזמן נחגג החג האמריקאי - ת'נקס גיבן, חג ההודיה. אוכלים ושובעים משולחנו של מקום, הפעם מענייני דיומם של העם האמריקני. מודים אנחנו לך.
תודה, אמר הרב, זוהי הברכה היחידה עליה לא אומרים אמן בשמונה עשרה כבשאר הברכות. כל אחד צריך לומר בעצמו.

תודה.
ראש השנה, סופה של שנה. מדוע לא להיישיר מבט לאחור, אל השנה שחלפה ולהודות. למה בכל פעם אותו מבע חושש לקראת השנה הבאה, למה לא למבט המסופק. מודה אני לך. סגרתי עוד שנה. מה שעברתי, מה שעבר עליי והנה אני פה.

הרב נחמן מברסלב אומר שכאשר שואלים אדם איך הוא מרגיש עליו לענות- טוב.
"טוב?", ה' יתהה. "אני אראה לך מה זה טוב!".
ואם חלילה יענה- רע.
"רע? אני אראה לך מה זה רע!"


שוב ראש השנה, תופס אותי בקצה עולם.
עוד שנה. חששות ופחדים, מה יהיה ואיך, חלילה לא, חלילה כן. אותה האוירה אבל הפעם מוסיף זוית חדשה. מסתובב לאחור ובמקום לפשפש אחר עבירות בלבד, פשוט מסתכל ונהנה. המסלול שהוכתב. הטוב, הקשיים שהתלוו. הדרכים. עברת כל כך הרבה. ראית, שמעת, עשית, מה לא.  
לפתע החג משנה צורתו, מוריד הילוך. מתפלל בלב שקט, מנסה להניח את החרדות בצד.
מה בכלל עשיתי? בסך הכל אומר תודה.
היה טוב. 

                                                   ***

נכנסים למסעדה. אנחנו כבר אחרי ארוחת הערב, מצטרפים לשולחן של הבנות עם פחית קולה ושתי כוסות. פעם שלישית במסעדה, פעם שניה שפוגשים את הבעלים. בחור מזוקן, נושק את השלושים לחייו. בין לבין הוא יוצא אל הקליינטים. ממליץ על מנות, מתעניין באנשים. סמול טוק של מסעדות.
הקבוצה שלנו גודלת עם שתי שביעיסטיות ובחור נוסף שהכרנו בשבתון בעיר השכנה, פרטוריה.

תורנו הגיע והבעלים לקח דקות מנוחה לצידנו, תופס כיסא. בדרך לא דרך הבנות הגיעו לכך שצריכות לזוז בקרוב לומר "סורי". סליחות.
"אתה יכול לבוא גם".
"פשש... הפעם האחרונה שהייתי בבית כנסת".
שומעים סיפור של בן אדם. איפה למד, מה עובר, איך שחי.
"יש לי באמת הרבה דברים לבקש עליהם סליחה".
אמר ועשה. הוא הרים ידיים לאויר וביקש- "סליחה ה' שעשית אותי ככה".
סליחה משונה, ועדיין, במקום להעלות גיחוך הוא הזכיר מחלוקת מטרידה שיצא לנו להתקע עליה.


-"והלוא כתוב בתורה "ועבדום, ועינו אותם" (בראשית טו,יג), הרי גזר על המצריים לעשות רע; וכתוב "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" (דברים לא,טז), הרי גזר על ישראל לעבוד עבודה זרה. ולמה נפרע מהן: לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע, שיהיה הוא הזונה; אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים שעבדו עבודה זרה--אילו לא רצה לעבוד, לא היה עובד. ולא הודיעו הבורא, אלא מנהגו של עולם. הא למה זה דומה--לאומר העם הזה, יהיה בהן צדיקים ורשעים. לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה שיהיה רשעים בישראל, כעניין שנאמר "כי לא יחדל אביון, מקרב הארץ" (דברים טו,יא)
הרב נחמן מברסלב אומר שכאשר שואלים אדם איך הוא מרגיש עליו לענות- טוב. "זה טוב?", ה' יתהה. "אני אראה לך מה זה טוב!"
.
-וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם, הרשות בידו--שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו, שאין כוח באדם לידע היאך יידע הקדוש ברוך הוא דברים שעתידין להיות".
(משנה תורה, הלכות תשובה. ו', י"א-י"ב)

בחירה חופשית. באדם יחיד הרמב"ם מציין חטאים המונעים תשובה אך כאשר הוא מגיע לרבים הראב"ד כבר משפשף ידיים והעסק מתחיל להתחמם.
על המצרים, מביא הרמב"ם כדוגמא, ה' גזר שירעו לישראל אבל לא ציין מי בפרט יעשה זאת וכך אלו שבחרו להרע נענשו.
בנקודה זו הראב"ד פוער עיניו בתימהון ויוצא חוצץ. אף מגדיל לעשות ומגדיר את דברי הרמב"ם כדברי נערות, לא פחות.
הכיצד, תוהה, שכן אם ה' גזר והאדם עשה, יאמר אותו אדם - עלי גזרת. הרי אם לא עליי גזרת, על מי כן גזרת? על ההוא שלא עשה?

עוצרים לרגע, מעכלים את המחלוקת. תכל'ס, נקודה טובה. הראב"ד אמנם המשיך ויישב את העניין בתשובה משלו אבל...
אבל הסתירה של הראב"ד היא באותה המידה דיוק בדבריו של הרמב"ם.

"סליחה שעשית אותי ככה".
לא בדיוק סליחה. גם לא בדיוק לא-סליחה.
רק דיוק.