לצורך התרגיל מומלץ לקחת מספר דקות.
בשל חיסרון של תרגיל כתוב, אני מציעה לקרוא פעם אחת, ואז לעצום עיניים ולדמיין את הכל שוב מהתחלה , הפעם כפי שעושים בדרך כלל בדמיון מודרך - בעיניים עצומות.
לנוחיתכם חילקתי את הטקסט לשניים - תרגיל למבוגרים, ותרגיל לנוער.

למבוגרים:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, לאחר יום עבודה ארוך ומעייף. הבית שלו, כל הילדים כבר שכבו לישון, והמיטה נוחה, והשמיכה רכה. אח... איזו שלווה, איזו נחת, יש לכם בית יפה, השקעתם היטב לפי מאמר חז"ל שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. יש לך חצי דקה לעוף מכאן מודיע לך המפקד, ומנפנף בידו בדף כלשהו. הילדים מתעוררים בבעתה, בוכים. אתם נגשים להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע את התינוק מידכם, ומנחית עליכם אלה, ואתם מוכים באכזריות, בעוד מזווית עיניכם אתם רואים כיצד ילדיכם נגררים באכזריות רבה.
ואז, ואז אתם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. וכל שנותר לכם הוא לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, ולנסות להרגיע את הילדים ולהבטיח נקמה.

נוער:
דמיינו את עצמכם שוכבים בשלווה במיטה שלכם, המיטה הנוחה והרכה שאתם רגילים אליה מילדות, עם השמיכה הרכה, ואולי אפילו הדובי שלכם עוד שם. הבית שלו, כולם כבר שכבו לישון. אח... כמה שאתם אוהבים את הבית הזה בו גדלתם, את החדר. כל חלומות הנעורים שלכם נמצאים פה בחדר, משתקפים מן הקירות. אתם שוקעים אט אט אל תוך שינה מרגיעה.
לפתע, דפיקות בדלת, ואז הדלת נפרצת בכוח, חלונות נשברים בכל הבית ואל הדירה מכל כיוון פורצים יסמני"קים מגודלים, שחורי מדים, נושאים בידיהם אלות. אתם יוצאים מתוך החדר, ורואים מפקד יס"מ עומד מול אביכם ומנפנף בידו בדף כלשהו. אימא שלכם נגשת להרים את התינוק, להרגיע, אותו, אבל תוך רגע אחד מן היסמני"קים קורע ממנה את התינוק. ואז אתם רואים אלה מונחתת עליה, בעוד כאב אז מגלה לכם שאלה נוספת הונחתה עליכם מגבכם, ואתם נגררים באכזריות רבה אל עבר היציאה. 
כולם מוצאים את עצמכם, לפני שהספקתם להבין בכלל מה קורה אתם מחוץ לבית, לאחר שהוכיתם באכזריות, בעוד דחפורים מתחילים בהרס הבית על תכולתו. ולכם נותר לעמוד בחוץ, יחפים, בקור הנורא, להבטיח נקמה ולנסות להרגיע את האחים הקטנים.

נו דמיינתם? ואני מתכוונת לממש דמיינתם? את עצמכם, הורים/ילדים, אחים, את הבית שלכם? מרגיש רע, נכון? חושבים אולי שאתם מבינים טיפ-טיפה יותר טוב את הגודל של הפשע הנורא הזה? את הזוועה שהלכה שם?
אז בלי להתייפף, התגובה האנושית ההגיונית והבסיסית ביותר לדבר שכזה היא לצעוק, למחות ולקלל. וכל אותם אנשים שרואים את הפשע הזה ולא צועקים, שמגנים את שמואל בן ישי על דבריו, ובכן.... האנשים אלו הם כמו אומות העולם ששתקו בזמן השואה. ורגע לפני שאתם מתקוממים אני לא מנסה להשוות את מה שהולך כאן לשואה, אלא רק להביא דוגמא קיצונית לשתיקה שלא במקומה.

ושמואל בן ישי? הוא כמו הילד מהמשל הידוע שצעק "המלך הוא עירום"  ותחשבו על זה, בסדר?

כתבתי את הדברים אחרי שנמאס לי לראות את גינוי, ועוד דרישה לגינוי, ועוד הוצאה של 'נוער הגבעות' מן הכלל, והכל מאנשי ימין. אולי במקום לגנות אותנו תגנו את ההרס?!

נ.ב
לכל מי ששאל וביקש, מאז שפתחתי את הבלוג הזה הספקתי להתחתן וגם נולד לי ילד מקסים שחייב שאימא תרים אותו כל פעם שאני מתיישבת לכתוב בבלוג, ולכן אני בוקשי מוצאת זמן לעדכן. אבל לאור הבקשות אני אשתדל לעדכן לעיתים קרובות יותר