מי חי בסרט

נתנאל קראוס, כ"ט בכסלו תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


חסיד אחד שאל: מה זה חסיד?: אחד שיכול לצום בעודו אוכל. אחד שיכול לעשות גלגולי שלג במיטה חמה
ההוא שעולה חזן לאחרונה, חיוב כנראה, יושב עם בחור נוסף לחברותא של בוקר. גולשים לאחת מאותם שיחות שמעל ללימוד. בצד השני של החדר, גם אני תופס קרש מתודי ועולה אחריהם על הגל.
"אנשים חיים בסרט". סוג פתיח המזכיר שאלות המתחילות ב"חבר שלי ביקש ממני לשאול אותך... מ'פתאום אני?! חבר שלי".
על כל פנים, ולעניינם, דובר באדם אבסטרקטי כלשהו שחי בסרט.
"אם לא יכול לקנות בגד כמו בסרט אז זה עושה לו רע?!".
"זו החברה גורמת".
כמובן.

הרגל שקונים בלימוד משותף, כנראה. סכינים המשחיזות זו את זו כפי שהגמרא מתארת. דווקא כששומעים מאחרים את התשובות שאתה אפילו עונה לעצמך, משהו קופץ בפנים, רוצה לסתור. אחד משבעה בגולם. לא משנה מה, פשוט –"טא דא!", להפתיע באיזה חידוש גאוני ולצאת מהר בגבות מורמות פלוס מבט מנצח. הו הו, אני ואני ואני, עד אין קץ.
טוב, למען האמת איכשהו לא זינקתי מהכסא, אולי היית זו העפיצות של הבוקר. מפלבל עם עצמי ואנוכי (ל-'אני' כבר נמאס שתי שורות קודם).


אבל...
אותו אדם באמת היה מסתפק בדברים הפשוטים, וכי למה לא. באמת למה לא?
קחו כפר. עם אנשים והכל, כמה פרות, ערמות חציר. טוב נו, נוסיף גם כמה סבתות על כסאות נדנדה מעץ שייסרגו ביחד, שיהיה קצת פלפל, רכילס. עכשיו תבחרו נקודה על הגלובוס, משהו רנדומלי לחלוטין. לא פאריז או ברסלונה, תשכחו מניו יורק. משהו בכיוון של וְיֵינְטְיַאן שבלאוס או נְיאַמְי שבניז'ר. נתרחק מהעיר וננחית את הכפר שלנו בפינה נידחת.
בנוסף נאמר שעשינו זאת לפני כ-700 שנה.
לארוז מזוודה. לא צריך יותר מידי, בסך הכל נסיעה קצרה. מה שכן, תשאירו מקום לגנרטור, מסך פלזמה, דיוידי וסרט מבלוק-באסטר.
נסיעה טובה.
חתיכת דרך אבל הגעתם. צועדים למרכז הכפר, לא מביטים לאף אחד בעניים. רק שמישהו לא ינקור איזה חנית לאוויר בטעות. פותחים את המזוודה ומחברים את הכל. כשזה מוכן תגידו למתרגם ששכרתם שיקרא לכולם ותלחצו "פליי".
אחרי שהמתרגם התייבש משעתיים של דיבוב סימולטני באמצע המדבר קפלו הערכה. לא לשכוח לעבור אחד אחד ולהרים את הסנטרים של יושבי הכפר.
טיסה נעימה.

אבל...!
על שום מה המהומה. מה הם כבר ייראו. אותך עם השפה הזרה. חולצת טי שירט מבד עדין ומעובד. נעליים. שעון. גנרטור מקרקש. מסך ובו אנשים. איזה אנשים?! וחפצים?! מימיהם עוד לא שזפו אישוניהם.
למעשה, תן להם להאזין לשיחת החברותא. לשמוע על הפשטות מפרי עטם של יושבי בית המדרש. עוד דקה האחד ירים קופסא שתצלצל בכלֵי נגינה בלתי נראים וידבר עם נוסף הנמצא במרחק עשרות קליקים ממנו.
פשטות?
עושר ופאר!
היינו בוחרים מי מבין תושבי הכפר. גבר צעיר. מביאים אותו עמנו אל העיר. מציגים בפניו את כל המוכר לנו. מכוניות, תכשיטים, בגדים, סופר מרקט שיספק לך עבור דפי נייר מכל טוב.
"שמע", עוצרים לרגע ופונים אליו בנימה תהומית. "הברירה בידך. תרצה לחזור אל הכפר, אל החיים המוכרים או לקחת את העולם הזה עמך אליהם. אותך אל העולם."
מעניין מה יאמר.

עושר של אסתטיקה. חכמה. יופי. תחושות וטעמים לא מוכרים. ניחוחות משכרים. חוויות עוצרות נשימה. עולמות זרים. עוצמה. שלווה

האדם הפשוט יכול להסתדר בדברים שבעלמא. אך הנה מגלה עולם ומלואו הנמצא ממש מעבר לפינת עולמו הדל. עולם בו רק מתי סגולה זוכים ליהנות. חשיפה. עושר של אסתטיקה. חכמה. יופי. תחושות וטעמים לא מוכרים. ניחוחות משכרים. חוויות עוצרות נשימה. עולמות זרים. עוצמה. שלווה. לא פלא שישאף אליו. ירצה לגעת בו.
תמרור אדום. אין כניסה. לך אחורה. אין לך את האמצעים, היכולת. בשבילך זה לא יותר מחלון הראווה.
האכזבה. הכאב. קנאה מאכלת.
למה לא?
למה לא אני.


ימים אחרי. רב סיפר באווירת י"ט כסלו.
"חסיד אחד שאל: מה זה חסיד?".
"אחד שיכול לצום בעודו אוכל. אחד שיכול לעשות גלגולי שלג במיטה חמה".

סגפנות ביהדות ניתן למצוא ללא קושי. רעיונות של צניעות קיצונית למען דביקות בתורה. מידות כגון שפלות. ולעומת זאת, אם ננבור אחר דמויות אומתנו, מן האבות ועד לימינו אנו, נגלה מנהיגים בעלי נכסים, קהילות עצומות ומעל לכל קו מנחה כללי המכוון להצטיינות באשר היא.
עניין העיסוק ביופי עולה כבר בביקורת על יוסף. במיוחד חביב עליי סיפור במסכת תענית (ז.) שבסופו מכריז ר' יהושע בן חנניה, קבל עם ועדה, שאם 'חכמים יפים' היו מכוערים הם היו חכמים יותר.
בל נשכח את המשנה באבות (ב',ז'): "הוא היה אומר, מרבה בשר, מרבה רמה. מרבה נכסים, מרבה דאגה. מרבה נשים, מרבה כשפים...".
מנגד קיימות אמירות כגון זו המדברת בעשיר שנפל מנכסיו וצדקה תחשב לנו באם נעניק לו אאודי אר8. בכל זאת פיאט אונו לאדם (שהיה) במעמדו תעליב אותו.
שלמה המלך והעושר המתואר בחיוביות רגעים לפני תחילת בניית בית המקדש (מלכים א פר' ה'). ובכלל כל העושר והיופי הגשמי המובטח בתורה כשכר להצמדות לקיום המצוות.
אהמ... מישהו אמר פשטות?
שמא נוח לנו לטעון כנגד תאוות הרכושנות בשל העובדה שהרכוש לרוב רחוק מאתנו. מן פיצוי פסיכולוגי כנגד האכזבה.

סוגיה.
ניתן לנסות וליישב את הדברים בעזרת הסיפור על התורם שהגיע אל הישיבה. רואה את האולם המפואר שנבנה מפרי עטו על הצ'ק ותמה.
"סליחה כבוד הרב...", החווה לפשר האולם. מטעים בהרמת גבה.
"תלמידי חכמים בני מלכים הם" ענה הרב.
"יסלח לי כבודו אך מה על מים במשורה ופת במלח?".
"או, זאת הם צריכים לדעת ואילו עליך לדעת שהם בני מלכים".


חנוכה. מציינים את מרד החשמונאים על הממלכה ההלניסטית שבאה לאחר תקופת יוון הקלאסית, זו אשר הכתיבה לעולם המערבי הקיים את המודל הראשון של האדם הנאור. קומבינציית הפילוסוף-האתלט. תרבות שהאדירה מדעים ואסתטיקה.
באופן לא מפתיע גם אצלנו (רמב"ם למשל) מוצאים דברים דומים. השאלה היא, כתמיד, מה אתה עושה עם זה. התפלאות מיופי, לדוגמא, יכולה להסית לדבר עבירה ובאותה המידה לשמש כעזר לזיכרון.


לא ידמה דף הגמרא הנלמד מול נווה מדבר בלב שממה אפריקאית לדף הגמרא מול הסטנדר.

חנוכה שמייח