בחירה חופשית

נתנאל קראוס, ז' בשבט תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


ולכן נצביע למפלגה שלנו, או למפלגה השניה שלנו, או שאולי השלישית... הממ
1.

בחירות בפתח.
כמעט ולא שמנו לב אבל הנה, שוב, מגיע יום בו לאזרח הקטן נותנים להרגיש כאילו הוא יכול, ממש ככה, להשפיע. עסק מעניין הבחירות, מדע של ממש. מעבר לסקרים ולפרסומות הענק, שכולם בטוחים שהם מעבר להם, צוותים מקצועניים יושבים אי שם, מנטרים ובונים תחזיות. היכן אתה גר. מי הרב/גורו/מורה שלך. הציבור אליו הנך משתייך. קיבוצניק או מתנחל, תל אביבי או נתנייתי, מזרחי או אשכנזי, דתי, חרדי, חילוני. אחוזי הצבעה מקומיים מבחירות שעברו. מה לא.

את, אתה, אני. הציבור הדתי-לאומי. ימים ספורים לסיבוב החוזר עם כוורת האותיות מאחורי הפרגוד.
כן, כן, כולם מדברים כל כך יפה עכשיו. הו, הו, הו. אנחנו יודעים הכל. שבעצם הם ככה וככה ואלו? בכלל אין מה לדבר. מה הם חושבים שפרסומת יפה תעבוד עלינו? אנו האידיאליסטיים! שאכפת להם!! שחושבים רק-ובלבד-ואך על טובת עם ישראל!!! ולכן אנחנו נצביע למפלגה שלנו, או למפלגה השניה שלנו, או שאולי כדאי להצביע למפלגה השלישית שלנו... הממ. אה כן ויש את אלו שהם כזה חצי-חצי שלנו. ורבע עוף. ושמינית בריסטול...

אידיאלים. לא אדבר באחרים כגון: עבודה, עלה ירוק, מפלגת הגברים (אחלה קונספט). אינני חלילה מבטל ומזלזל, לפחות לא בפומבי, פשוט חש אני שמפלגות מסוימות ולאו דווקא אלו שכתבתי, איך נאמר, לא אופציה של ממש. זה לא שאין שם עסקנים על רמה. תאבי תואר ח"כ. אפילו כמה אנשים שבאמת רוצים לעזור ובדרך לא דרך שרדו. יש ויש.
אני רוצה |אהמ, אהמ, כחכוח קל| לדבר עלינו.

בא אדם. עם זקן, בלי זקן, מה זה משנה. רבי, תלמיד חכם, שועל על, גם כן לא לעניין. זה כנסת לא בית כנסת, גם לא בית מדרש. אבל למה להתעסק בחיצוניות? שיהיה רבי, שלא יהיה, העיקר שיהיה בן אדם טוב [עם כיפה סרוגה יפה על הראש]. מישהו משלנו, נאמן. אחד שאכפת לו. בעל יכולת ורצון להוביל מהלכים. לשפר, לעשות, לדאוג. בקיצור מישהו אידיאליסט שופרא דמעליא. אין? בטח שיש.
אבל מה זה אחד? יותר מידי קרוב לאפס. צריך לפחות עשרה צדיקים אחרת הולך עלינו.
טוב ויפה, נגיד שהסתדרנו. עכשיו, שלם עם עצמי, ביום הבחירות אני הולך להצביע לו.

נצא כולנו באמירה חדה שלא מעניין אותנו שחלק כתומים של זריחה, וחלק כתום קלמנטינה. תסתדרו ביניכם

מה למה? סתכל איזה אדם ישר, אידיאליסט. החבורה המדהימה שלצִדו. מיץ ענבים בני מיץ ענבים. לראות אותם ולעשות קידוש. כי מיהו האידיאליסט? מישהו ששם את טובת הכלל לפניו. עזוב אותו הכבוד, המשכורת, התנאים, הפנסיה, וכסא העור המרופד. לא עוד אחד בעל רקורד משופץ דה לוקס או נואם בחסד - הוא רוצה לעזור. אם זה אומר לוותר במשחקי כבוד בכדי לא לסדוק את הציבור. להיות החמישי במספר במקום היו"ר. זאת יעשה. הכל למען המטרה.
לא טיפש, לא פראייר. יודע קרבות. ככה זה אידיאליסטים. זן נדיר אמנם, אבל אנחנו לא צריכים מיליונים (אנחנו כן, אבל ציפור ציפור).


תם ונשלם, עד כאן תיאוריה. במציאות, תרצה או לא, יש משחקי כבוד. ישנם פיצולים. לא מדובר בבלבול או חוסר וודאות, חלילה. אצלנו כל אחד יודע בדיוק כמה שהוא צודק ומדוע כולם צריכים לענות אמן וללכת אחריו. כולם חכמים, כולם נבונים אבל איכשהו בסוף לא יצא מזה כלום. למה? מהסיבה הפשוטה. אידיאלים.

כולנו יודעים שזו לא חכמה לצעוק נתונים. גם לא להפיק פרוספקטים צחיחים או לעבור בין בתי כנסיות ולנאום בדברי תורה ופופוליטיקה. אם כך מה כן חכמה? מה יש לעשות?
כאן, בפינה זו, כשאין מצב שיקשיבו לי בכל מקרה, מרשה אני לעצמי להגות תוכנית פרועה – למחוק את הרשימות שלנו מעל המפה הפוליטית! ביום הפרגוד כולנו נצא ונצביע לירוקים או לנכים. איש איש כראות עיניו. נצא כולנו באמירה חדה שלא מעניין אותנו שחלק מתונים וחלק קיצונים. חלק כתומים של זריחה, וחלק כתום קלמנטינה. תסתדרו ביניכם. אנחנו רוצים מפלגה אחת ועד אז נצביע לירוקים או לכל מי שלפחות יפיק תועלת מן הקולות שלנו.

עכשיו אתם צוחקים. הא הא גיחי גיחי. נראה לך שמישהו שפוי יעשה את זה?!
לא.


2.
בעיה נוספת הכתה בי פגוש לאחרונה. עובדה מוכרת, מובנת מאליה. למה באמת.
אני יודע, דמוקרטיה זו לא תורה מסיני וכל עולל בן 18 רשאי להצביע כישר בעיניו או כעיני מי שהדיחו לדבר ההצבעה. אמת ויציב וסבבה. אולי זה רק אני, אבל נדמה כי השיקול העיקרי של צעירים, גם בציבורנו אנו, הוא מידת לוחמניות המפלגה. אם אני ימיני- אותי מעניין שיכניסו להם או "יבהירו" להם טוב טוב..., אם אני שמאלני אז אני ממש רוצה שנחיה כבר כולנו בשלום או שיתנו להם מה שהם רוצים כדי שאוכל לשבת בשנקין בסבבה שלי כאילו דה כאילו וואו כאילו מהבעיהשְלם.

אם אתה רוצה לשנות את העולם אז תתחיל לשנות את עצמך. אתם מכירים את התובנה הזו בטוח. היכן היא לא מופיעה. מהארות קוסמיות בתוכניות בישול ועד סיפורי חסידים.
חכו שניה, אל תגלגלו עיניים, אינני מתכוון להרצות על בלה בלה כמה עליכם לחייך לאנשים או לחשוב חיובי בלה בלה. גלוי וידוע לפניכם. גם חשוב.
הבעיה שלנו מתחילה מראשיתה. עצם החלוקה הפוליטית בקרבנו. אנחנו חפצים קודם כל לפתור את הבעיה שלנו איתם ואז, או אז, נתפנה לבעיות שלנו. וזו זו! היא היא! הפרובלמה מה.
הבא נבחן את ההגיון. אני אומה עם זהות שנחלשת מידי יום. היחידי שעוד מצליח לאחד אותנו, כמה אבסורד, הוא האויב. איבה בין קבוצות בינינו. ועם כל זה אנחנו חושבים לפתור בעיה, שרירה וקיימת, איתם וא---ז איתנו.

כפי שאמרתי, בפינה קטנטונת זו, ברצוני לחשוף מודל טרנסצנדנטי ומהפכני! שימו לב, עקבו טוב, לא לפספס אף פרט. מה דעתכם על – לטפל קודם בבעיות שלנו ואז, רק אז, וכאן שורש הטרנסצדנטיות – לטפל בבעיות שלנו עם אחרים.
מובן שהטיפול בשני המישורים הינו מקביל אך מדובר בכובד המשקל והמאמצים, או בשפתינו רייטינג, המופנים לטובת מי מהאישואים.

זה לא משנה כאשר מחליטים בשבילך

מלחמה, על אף היותה נוגעת לעצם סכנת קיומנו, אינה נושא עליון. היא לא מאכילה אנשים מתחת לקו העוני. לא מיישרת מדרגות למען נכים (הממ...). לא תורמת לאיכות הסביבה. לסל התרופות. לכלכלה. לחינוך. לתרבות. לבעלי החיים. לחקלאות. לפיתוח. למלחמה בפשע ובשחיתות. לזכויות הגבר!
לא מצביעים בגלל היחס לאויב. מצביעים קודם כל בשבילנו. ממילא, אם נטפל בעצמנו כנדרש, נרצה, גם נרצה, לשמור על מה שיש לנו. נוכל להתנהל מול אויב בצורה יעילה יותר. אולי אפילו נצליח לעשות שלום.

בוחרים. הולכים אל מאחורי הפרגוד, בלי לחץ חברתי, בלי מצלמה נסתרת. נותנים את קולנו לפי דעתנו האישית. יש שאומרים שזה לא משנה באמת אבל זה כן. זה לא משנה כאשר מחליטים בשבילך.
קח/י נושא קרוב ללבך ותן למפלגה ראויה (בקטע הזה יש קצת בעיות) את תמיכתך.

עד לסיבוב הבא.