ל-3[משה, ק.גת] ותודה על הדאגה אדוני

נתנאל קראוס, י"ז בשבט תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בפסוק מעניין נתקלתי לא מזמן. "כי מקטנם ועד גדולם כולו בוצע בצע, ומנביא ועד כהן כולו עושה שקר" [ירמיה ו',י"ג]. הנביא ירמיה לא כותב 'נביא שקר' שעושה שקר, או 'כהן מושחת/שקר'. לא. הוא כותב נביא. כהן. ובמילים אלו הוא חותם מעיין טיעון סופי מצד אלוקים, שם בפרק ו', החל מפסוק ט'.
במגוון דרכים מופיעה אותה האשמה בנביאי הזעם- משום שלא הלכתם בדרכי.
האם מדובר בלימוד תורה? האם בקורבנות? שילוח הקן? מצוות זכר למקדש? מה זאת אומרת שלא הלכנו בדרכו? על מה נפלנו?
ישעיה הנביא מדבר על זה. גם ירמיה, ממש לפני אותו פסוק. "...דין לא דנו דין יתום ויצליחו, ומשפט אביונים לא שפטו. העל אלה לא אפקוד נאם ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי"[ה',כ"ח]. דרך ה'.
וכשמתואר תיקון ירמיה מתאר זאת כך: "כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו. גר יתום ואלמנה לא תעשוקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, ואחרי אלוקים אחרים לא תלכו לרע לכם"[ז',ה'].

וזה מביא אותנו לעניין אחר. האם יש טעם למצוות אם אין. מחלוקת. צד אחד אומר שכן, לכל מצווה יש כוונה/השפעה. למשל- שילוח הקן, כדי לעשות אותך רחמן יותר וכדומה. הצד השני אומר שאין שום טעם. זה הוא הציווי האלוקי ובכך שמקיימים את המצוות אנו עושים דבר ה'. אין משמעות לנענועי לולב, אין משמעות לצדקה, אין משמעות לאף אחת מן המצוות .אלו סתם מעשים ריקים שדרכם אנו מראים את נאמנותינו.
אנו לא אלוקים והבנתו נשגבת מאיתנו אבל בצלם ה' נבראנו ואולי בשיטת האלימינציה נוכל לגעת בַאמת, לפי השיטה השניה, אולי. והשאלה היא פשוטה. האם אין שום טעם למצוות? ה' פשוט בחר במעשים רנדומאליים לחלוטין, חסרי פשר וריקים. או שבאמת אין טעם לכל מצווה כגוף נפרד אך כלל המצוות נועד לכוון למטרה מסוימת?
מוסר.

הכל שאלה של מוסר. לא גודל הלולב או כמה עלה, זהו כלי. לא כמה זמן אתה מתפלל שמונה עשרה, זהו כלי. ציצית, כלי. חגים, כלי. קורבנות, כלי. לימוד תורה, כלי. כל מצווה מזכירה לך משהו, גורמת לך לעצור ולחשוב על..., להתייחס ל..., לעזור ל...
אבל מה אם אתה מקריב קורבן ולא מתחרט. לומד תורה ומשקר (באופן כללי, נניח לש"ס לרגע, אני מדבר על עקרון)?
אתה יכול להיות נביא!! אתה יכול להיות כהן!! אתה יכול גם ללמוד תורה!! אז מה?! זהו, סמנת וי? אתה בסדר?

אין לי בעיה עם אלו הלומדים תורה. עילויים אמיתיים ותלמידים שדואגים להמשך מורשת עם ישראל. לועג? מה פתאום. אשרינו. אבל ממתי התורה היא תירוץ? ממתי אלוקים הופך לאמתלה להתחמקות ממטלות ציבוריות?
שילמד, שיתגייס, ושימשיך ללמוד אחרי שישתחרר. היום יש לו את הנחל החרדי ואפילו כשהוא בצבא הוא יכול ללמוד. אבל הוא לא רוצה. מה קרה? יש אוירה סטרילית! סביבה תורנית. ההורה החרדי לא צריך לדאוג שילדו יתקלקל.

בחור חרדי רץ לישיבה. הוא קם מוקדם והביא את הילדים לגן, סידר מה שצריך. עכשיו הוא רץ. יודע למה? אני שאלתי למה. והיא, אשה מבוגרת ענתה לי. כי הוא צריך להחתים כרטיס בשביל שהצבא ידע שהוא בישיבה. היה לי קשה להאמין כששמעתי על זה, ואני מקווה שזה לא נכון.
העלו הצעת חוק לפטור את החרדים משירות צבאי, פטור מלא. יוכלו ללכת לעבוד, לא צריך טובות. לא עבר. הם יודעים, ראשי הציבור, שכך הישיבות פשוט יתרוקנו. האם כל אותם תלמידים יישארו בישיבה? או שאולי חלק... (ראה ארה"ב ושאר קהילות חרדיות בעולם).

אז להתנצל? הם ממיתים עצמם באהלה של תורה? כן, יש גם כאלו.
אבל אמא שלהם ישנה בשקט נכון? הם לא מסתובבים ביזומות. הם לא מוקפצים בכוננות ושומעים צרחות של חיילים שנפצעו. לחברים שלהם לא עבר כדור של צלף ליד הראש.
אדרבא, בזכות כל אותם שמתחמקים כדור הארץ עומד על תלו. אלמלי הם ונחרב העולם.
נכון, אינני יודע חשבונותיו של מקום. אולי התורה שלהם שווה מיני ים, אולי היא שווה לאפס. אני לא יודע.
גם הם לא.


אני לא מסוגל להתנצל. מצטער.

ולגבי העולם הבא. כתוב שמחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים. אני בונה על זה, בנתיים.