עשה לך רב

נתנאל קראוס, ט' בניסן תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"היעד הוא בתוך עשור להכשיר ולהדריך למעלה מ- 400 רבנים בקהילות השונות בארץ!"
מה צריך לעשות בשביל להיות רב, מנהיג קהילה, כריזמטי וסוחף, אדם המאגד אחריו ציבור שלם הרואה בו סמכות. מגדל אור של צדק והגינות המאיר גם בימים קדורניים.
לכאורה לא הרבה. באופן כללי צריך לעבור כמה מבחנים, מקבלים סמיכה ועוברים מעיין סטאז' בקהילה קטנה. אינני מכיר אישית את התהליך אך כן זכיתי להכיר "חבר'ה", נקרא להם, המחזיקים בסמיכה או למדו חלקים ממנה. אחדים שומרים על כך בשקט, שניים מפריחים פרט זה באוויר כ-"נו אז יש לי הסמכה". ושלישיים הנם אלו שכן מתגאים בכך מעת לעת אבל אתה בחיים לא היית מסוגל אפילו לקרוא להם רף.

בתמוז שעבר עלינו לטובה קיימתי הבטחה בת שנה וסיימתי לכתוב מדריך קצר לשליחי בני עקיבא. לא מחדש דבר לשליחים בגמלאות, גם לא כותב את הגלגל. עבודת ליטוש במשך מספר חודשים בניסיון ליצור כללי מפתח תמציתיים, עד כמה שניתן, לשליחים העתידים לבוא.
אחד מן העיקרים שהודגש היה נושא שהובהר בפנינו כבעל חשיבות מרובה.
עקרון החפיפה.
וכך נכתב.

"אם יהיה לכם מזל ברגע שתנחתו יוצמד לכם מדריך אשר ילווה אתכם בימים הראשונים עד לרמת הפעלת המיקרוגל. גם אם לא תזכו לכך תהיו בטוחים שאתם תסתדרו, אין לכם ברירה. תוך שבועיים תִסַגרו על כל החנויות באזור, אחרי חודש לא תצטרכו מפה ועד סוף השנה תדעו את כל השטיקים של המקומיים. חודש לסיום השליחות לא ממש תבינו למה לכל הרוחות דווקא עכשיו, עד שאתם כבר מבינים הכל, אתם חוזרים? אם רק היו מספרים לכם, מכינים אתכם, מסבירים.
חפיפה היא מצנח שיבטיח נחיתה רכה. אין לזלזל בניסיון של שליח קודם, רק מועיל לקבל טיפים לתחילת הדרך. זה חוסך המון זמן יקר ולא מוריד מהכבוד של אף אחד.
הרגע בו אתה יודע לאן אתה טס הוא הרגע בו אתה רק מתחיל להתכונן, עד עתה היו אלו משחקי יחצנ"ות. כעת, כאשר הנך עם רגל אחת שם, מומלץ "באופן חובתי" למצות את הנושאים החשובים (לכם ובכלל) ולאסוף מידע אשר יקל עליכם. תרגישו חופשי לנדנד. אי מיילים, טלפונים, איסיקיו, סקייפ, יונות דואר.
להלן מספר דגשים הראויים לבירור: ..."

על אותו המשקל.
אשרינו ומה טוב, יין בן יין סיים זה עתה סמיכה ומתחיל את תפקידו. בחיל, רעדה וכוונה מלאה עושה את תפקידו. השנים עוברות, צובר ניסיון. רוכש מיומנויות מול קהל, לומד אנשים, מכיר שאלות ועיסוקים. במלוא ימיו מביט אחורה ויודע שהנה עכשיו הוא כשיר להתחיל את תפקידו. למד את כל הטריקים, מדבר שוטף פוליטקלי-קורקט. מבין דבר מתוך דבר מתוך דבר. כמה לומר, מתי להגיד ומי יישמע.
דווקא אז, באותה הנקודה ממש, הוא יקלוט את הפספוס האדיר. עד שכבר מבין הכל. חוזר? אם רק היו מספרים לו, מכינים אותו, מסבירים.


עשה לך רב. תשקיע בו, תעניק לו את כל הכלים, תתמוך בו.

הרבנים של היום זה לא הרבנים של פעם. משהו בתא הקהילתי השתנה. הרב, ביותר מידי קהילות, הפך, איך לומר זאת, לדמות מינורית. הוא יענה לך על שאלות, יעביר שיעורים, אבל (ואולי זו רק הילה שנוצרה בסיפורי מעשיות), נדמה כאילו הרב, כסטטוס, מאבד את סמכות הוטו הנושנה.
ואולי זו הקהילה. מן התנהלות כוללת שמעדיפים להסוות תחת מאמרים כגון 'ירידת הדורות' או 'פני הדור כפני הכלב'.

עזוב תעזוב עמו. ואהבת לרעך כמוך. כו'.
יש לנו רעיון טוב. בפשטות. חיי קהילה בריאים, מוסריים, מה עוד צריך לבקש? (הרבה, אבל נעשה כאילו אנחנו במרחב התיאורטי כעת).
אין לי מושג מה התשובה אבל אומרים שלהבין את הבעיה זה צעד אחד לקראתה. מדוע אנחנו לא פורצים החוצה? כובשים בסערה והערכה כל חלקה נעדרת יהדות. אור לתינוקות שנשבו. פלורוסנט 36W לגויים.
זה לא שאנחנו לא מנסים, נכון?

קופסת שימורים.
חושבים שאם נלך עם ציצית שמגיעה לרצפה ונעביר זקנים את הכביש אז יתנו לנו קצת קרדיט. בדיעבד ישנם הרבה שאינם חובשים, ועושים. ובכלל, הטרנד דיומא הוא – "הרע". גם אם תעשה 60 טובות ורע אחד אזי ה-60 יהיה בטל לאחד. הרע הוא זה המושמע. מה שייקלט בתודעה.
והנה אנו מחנכים את ילדינו באמות מידה נעלות, אחלה, ועם זאת כאן קבור הפקינז. לא חינכת את ה-"ילדים" אלא את ילדיך. מהווים דוגמא לאנשי המחנה עם הצלחות מעטות בקשרי חוץ.
בור סוד. ממש לא מעיין המתגבר. משמר את הקהילה אבל לא מרחיב את המעגל שלה, לא מזמין. מתאזן ברגל בודדה על חוט דק של סטטיסטיקה. בין חוזרים בתשובה לאלו שמחפשים אותה.


יוזמה.
מסתבר שיש גם מי שלוקח את העניינים לידיים. שלב נוסף קדימה, ניסיון להגיע למקפצה שתעיף אותנו מעל למרומי הסטיגמה, לעולם שכולו פנים אל פנים. לא עוד פרוייקטים זמניים פרי תרבות הדקה ה-90.
פיילוטים שנוסו, לו"ז ויעדים מוסדרים.
המקצוענים מגיעים עם תוכנית לטווח ארוך.

נעים להכיר, פרוייקט "קהילות פתוחות". (לא ניראה לי שזה סקופ, אם כן אז מגניב...)
הסכיתו ושמעו.
ליוזמה החדשה חברו שני גופים: המרכז לעתיד היהדות בישיבה יוניברסיטי ו-עמותת צהר.
הפרוייקט משתרע מזכרון ועד ערד ומטרתו לחזק את הקהילות היהודיות בישראל באמצעות הפיכת בתי כנסת למרכזים קהילתיים.
עד כאן מילים יפות. בפועל הרצון הוא לגרום לרבנים לשוב ולהיות רלוונטים ונגישים לקהילה, הווה אומר, חילונים ואפילו, תאמינו או לא, דתיים.

בשנת 2008 התקיים פרויקט הרצה לעשר קהילות ובשבת שלפני שלושה שבועות התקיים השלב הראשון בתוכנית ההכשרה - סמינר ל-40 רבנים ומנהיגי קהילות מרחבי הארץ.
"בסמינר הזה הם השתתפו במגוון סדנאות עבודה, הרצאות ודיונים שעזרו להם להבין בצורה טובה יותר את הסוגיות העומדות בפני החברה הישראלית (למשל: חסרונם של ערכים יהודיים מהשיח הציבורי) והזדמנות לבטא את חזונם האישי לעתיד קהילותיהם," כך נמסר.

משמר את הקהילה אבל לא מרחיב את המעגל שלה, לא מזמין

עמותת צהר מקווה להגיע לכ-20 קהילות חדשות עד סוף שנת 2009.
סמינר נוסף מתוכנן להתקיים בחודש יוני.
וקבלו את המטרה:
"היעד הוא בתוך עשור להכשיר ולהדריך למעלה מ- 400 רבנים בקהילות השונות בארץ!"

הפרוייקט, כפי שנאמר, עניינו להכשיר רבנים להפוך למנהיגי קהילה, כאשר "ההנחה היא שלרבנים רבים חסרים זמן ומיומנויות של טיפול במצבי משבר ושל ארגון קהילה. מה גם שהרבה רבנים גדלו על התפיסה לפיה רב אמור לתת שיעור או לענות לשאלות בהלכה," מעניין איך זה הגיע לכך?
"בנוסף למיומנויות אלו, ישיבה יוניברסיטי וצהר מאמינים שיש לפתוח את בית הכנסת לציבור החילוני, ולעודד אותו לבוא. יש מקומות שזה כבר קורה בהצלחה גדולה, יש מקומות שפחות, ולשם כך צריך זמן כדי לבצע את השינוי."


עשה לך רב. תשקיע בו, תעניק לו את כל הכלים, תתמוך בו.