בין יום השואה לחלקה הצבאית

נתנאל קראוס, ד' באייר תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
נעמדים בחוץ, היא נשענת על מעקה האבן. אפשר להריח מכאן את הים.
השמש נוטה לקראת שקיעה. נחילי נמלים נעים על החול, נקודות שחורות זריזות. חבורת ילדים מתקרבת. יידיש על השפתיים, פאות ארוכות וחלקות של בלונד, שאטן וחום כהה. מסתכלים על שנינו. אני חריג בנוף המסוגר של אותו קילומטר מרובע, עליה בגלל הגיל.
אם תשאלו אותה היא עכשיו באושוויץ. שואלת אם אני זוכר. כן אני זוכר.
אני זוכר איך עברתי בין גדרות התיל לבד, מתחת לשמיים אפורים ושלג שכיסה לסרוגין אדמה חומה, רטובה. אני זוכר את עמוד השיש השחור, אות ומספר, שהוצב לצד ההריסות. שברי רצפת בטון גסה, שתי ארובות לבנים אדומות, מה שנשאר.
היא רק עוצמת עיניים לאט ומהנהנת, חוזרת על המילה "לאגר". אות. מספר.
זוכרת משהו אחר לגמרי.
מה. 


בטלפון היא אומרת שרואים שאנשים שוכחים איך זה היה אז, בשואה. זה יפה מידי, מה שהם אומרים


  
 
מכינים את הטקס באריאל. קוליסות עטופות בבד שחור נושאות כותרות על גבורה ואומץ. ילד שהבריח לחם, גם הוא.
טקסים. שירים איטיים, תאורה נוגה, תפאורה. אנשים עולים לאט לבמה ומספרים סיפור אישי.
בטלפון היא אומרת שרואים שאנשים שוכחים איך זה היה אז, בשואה. זה יפה מידי, מה שהם אומרים, מציגים. מה שמספרים לי.
היא תהתה פעם כיצד שרדה. רשמה על פתק קטן ובקשה שיעבירו אותו לעיתונאי שבא לאסוף עדויות.
"אני שואלת את עצמי איך נשארתי בריאה בנפש ובגוף? שעה שהייתי מיועדת להיות חלק מהפרמידות של המתים, לשם נזרקו יותר זריזים, יותר חזקים, יותר חכמים ממני. התשובה שלי על שתי השאלות היא: בזכות ההשגחה העליונה- שרדתי".


יום הזיכרון.
עומד בחלקה אקראית בבית הקברות הצבאי, לא הספקתי להגיע לזו שרציתי. צפירה. רחשי התנועה והדיבורים נאלמים. ציפורים מפירות את השקט, שיעול מרוחק. נמוגה בשלבים, היא מסתיימת. רב נושא תפילה. אל מלא רחמים. דום, נח. נציג הכנסת, השר אלי ישי עולה לדבר.
יום הזיכרון, שם, בצמוד לאבל של יום השואה מכניס לפרופורציות.
מילים שמנסות להשתתף בצער. קברים. חם. שמש. שום תפאורה. ללא אורות רכים, עמומים. סיפורים טריים שהזמן עוד לא הספיק לעבד.
חברים שתיארו לך מה שקרה בלבנון. מה זו לחימה, פחד.
רגע אחד וחברים שאינם.


אתה חוזר אל השלט ההוא, הילד שהבריח לחם. מנסה לדמיין איך הוא נראה, מנסה לחשוב מה עבר לו בראש. איך הרגיש החייל. אומץ? גבורה?
סצינות עוברות בראש. כיצד סיפורים נבחרו לשקף מציאות הזויה. אותם דמויות שנבררו, אמיצות ובעלות מטרה, מבין אלו שנשברו, שלא יכלו. 
מעדיפים לזכור זאת כך.