העולם האחר

נתנאל קראוס, י"ג בסיון תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


מפ'תאום, סתכל כמה מתגרשים שם, איזה 50 אחוז, הלוואי על הנסדא"ק ככה, זה חיים זה?!
שיעור סדנא. עוד מינוח חביב שנכנס לז'רגון המרצים שמשמעו, יעני, אתה עם מסכך. אז אנחנו עובדים, עשרות קליקי עכברים נוקשים במרחב, מזגן זקן מטרטר ברקע, מרצה או שניים מסתובבים בין לבין עם ביקורת בונה או "בונה". בכללי יש אוירה טובה, מידי פעם שמים שירי ילדות ברקע, מפטפטים, מתייעצים. מול המסך, איכשהו, נדמה שהשעון מתקתק קצת יותר מהר.
עמלק. פתאום הזכירו את עמלק.
אחת הבנות מהכיתה שואלת "מה זה עמלק?". ואם זה בכלל בעברית, הרי היא יודעת רק עברית. צוחקת. ומה זה הדבר הזה.
עמלק...
סנסציה. עוברת לי מחשבה בראש, סימנים ראשונים לכך שהצלחנו למחות את זכר עמלק! לרגע נבהלתי שאחת הבנות תתחיל להסביר לה שעמלק זה ההוא שביציאת מצרים..., והרעיון שמוביל... ושאנחנו מצווים למחות את זכרו.
"אויש אז למה סיפרת לי עליו?".
טוב זה לא קרה. ההסבר לא הגיע. אמנם זכור לי גל מלמולים ומספר דל של צחקוקים בזעיר אנפין. דבר שהוביל לסנסציה טרנסצנדנטלית נוספת – או יותר נכון פרדוכס. אנחנו מצווים לזכור למחות. משהו פה לא מסתדר.
בכל אופן, איזה קטע. לא לדעת מי זה עמלק?


העולם האחר.
יש עולם נוסף, ממש לידנו, ברחובות בהם אנו פוסעים מידי יום, בסמטאות הקטנות. רב-תרבות ענפה הנסתרת מעינינו, ביודעין או בלא.
מרחב אינסופי של חוויות. תרבויות. קסם. אווירה עשירה. מקום בו ליצירתיות אין גבולות. החשיבה פורצת אותם.
עולם השופע מותרות חברתיות. בו אנשים מתלבשים לרוחם. פונים לאשר ליבם חפץ. קוטפים מכל המוצע. מריחים, טועמים. מתנסים. אלפי דרכים ומורי דרך לפסוע לצדם, להכיר. לחשוב. לשמוע. לקרוא. לראות. לגעת. לטעום. לעשות.
כמה שתרצה. מתי והיכן.
עולם הנקי ממצפון.
איך זה בתור העולם החילוני?



יש עולם נוסף, ממש לידנו, ברחובות בהם אנו פוסעים מידי יום, בסמטאות הקטנות. רב-תרבות ענפה הנסתרת מעינינו, ביודעין או בלא
נכון. כשהייתי בתיכון קיבלנו תיאור מעט שונה.
אז תואר הוא כמפתה ואפל. עולם נגוע היבריס, מושחת ומזוהם. אוי גוואלד, טפו.
ברם, רוב הציבור החילוני לא חי את חיי הבליין התל אביבי אם כי חיי משפחה מסודרים.
תגידו, "מפ'תאום, סתכל כמה מתגרשים שם, איזה 50 אחוז, הלוואי על הנסדא"ק ככה, זה חיים זה?!". ובכן, לצערנו גם במגזרנו החביב הנתון עולה. אך אם כבר מדברים בזה, ראוי לגנוז את השימוש בהוכחה זו רק בשל שאין הרבה בין גירושין לאיכות החברה. במיוחד כאשר האשם האמיתי לגירושין הגואים היא כמובן – האישה. אין זה המחסור באמונה אלא אותה המצאה בשם פמיניזם. כיום אישה לא חייבת להשפיל ראש ו"להסתדר" עם הבעיות שלה בשקט בעצמה. היא מפרנסת, הרבה פעמים מרוויחה יותר (אבל גם מבזבזת יותר, כן..). עצמאית. מעניין, על כל פנים, לצפות בהיררכיה החדשה הנוצרת במשפחות כיום.
נגלוש חזרה לעניינינו.


מודעות.
שבת? נוסעים לים.
עמלק? מה זה.
כשרות? עזוב'תך, תן ביס.
יום כיפור? אופניים, בלוקבאסטר.
כל פעם מחדש אני נופל בזה, לא מאמין איך יהודי לא מכיר, לא מבין. אבל למה שיבין מה שלא מכיר. מודעות. כאן הכל משתלב. המלחמה האמיתית, לה ההתבוללות היא בסך הכל "פועל יוצא".
הם חיים שם. מוקפים בעולם מספק, גם מבחינה רוחנית. ואילו היהדות זה עוד משהו. משעמם, "מוכר". שחור לבן. תן להם גלימות כתומות בתאי. מדיטאציות למרגלות הגנגס. מוזיאונים פוסט מודרניים בברלין. תעיף אותם על איזה מנזר  בטיבט. לפסוע בגינת חצץ יפנית. לשתות תה ירוק בכפר סיני.
יהדות? ראיתי, שמעתי, מטר מהבית שלי בית כנסת. אני עכשיו בטרקים בלאוס בלי פלאפון לחודש, נרים טלפון כשנגיע לבית חב"ד.
בית חב"ד, הממ...

אז תסביר! אומרים.
לך תסביר. מה זאת אומרת?!
ואנוכי קמעא משתומם. כי נכון. מצד שני, אפילו אני כבר הספקתי לראות שהסבר מינורי יכול לעשות יותר נזק מאשר שתיקה, פי כמה. לא עוד אלא שיותר מ"איך להסביר" יש לדעת "מתי". ואם זה לא מספיק אז בכלל תנסה להבחין מתי הסבר הופך להערה חלילה. אז אתה מוצא פישרים/יות מהמסגרת הסרוגה מרצים עד אין קץ לבחורים/ות עם פי עשר ניסיון חיים.
ולמי אכפת שמפי רבך אתה מדבר, מה את מבינה? אני קרעתי חצי אסיה.
פעמיים!


בכלל לא מדברים על אותה הסקאלה. שתי תפיסות שונות, כל אחד בעולם שלו
תסביר...
היא נוגעת. תגיד לה שאסור.
הוא אוכל אל-תשאלו-מה. תגיד לו שאסור.
הוא מדליק אור בשבת. תגיד לו שאסור.
בכלל לא מדברים על אותה הסקאלה. שתי תפיסות שונות, כל אחד בעולם שלו.
אז בוא ואני-החכם-מכל-אדם אסביר לך, מתוקי. אתה לא מבין. אתה לא מודע. אתה לא משהו. אז תן לי שתי דקות מזמנך, אפשר לחשוב מה כבר יש לך לעשות.
אני ואני ואני.
היי רגע לאן אתה הולך?
נזכרת שחבר מחכה לך?
אז אולי דקה? אפילו חצי!
לאן למהר.
אז אולי מחר אם תעבור? הדוכן שלנו פק"ל כאן! 
חבל... ממש הרגשתי את הניצוץ שלו בהתחלה. ראיתי לו בעניים. כנראה שמשהו כיבה אותו.
בפעם הבאה אני אסביר לו.

כן, ציניות.
אבל ציניות לשם שמיים. רק בשביל להבהיר נקודה.
בפעם הבאה, בלי נדר, רשימת קריאה למי המוכן להרחיב ידיעותיו למען מודעות.
שיעורי בית:
1. להרהר במושג צניעות.
2. כיצד ניתן להפוך מידה סבילה זו לאקטיבית?
3. לכתוב ולמחוק בשתי שכבות טיפקס כותרת בשם "שיווק יהדות".