אחד הדברים שהשתדלתי לעשות בשרותי הצבאי היה להתייחס יפה לחיילי וחיילות הש.ג של מחנה בית ליד. "בוקר טוב", שלום ו"מה נשמע". לא הרבה יותר מזה.

 

לפני כשנתיים, צעדתי בשעת בוקר מוקדמת לעבר מחנה בית ליד, ומי מופיע לי בכניסה? אימת כל חייל באשר הוא: 2 חיילות משטרה צבאית.

- יש לך דיסקית?

- כן (בלי הרבה מחשבה)

 

ואז אני ממשש את הצוואר, ומגלה ש...לא. בשלב הזה ראיתי את חיי שעברו לנגד עיניי ודמיינתי את העונש המצפה לי על היעדר חתיכת הפח הזו...

 

ופתאום מי מופיע? חיילת מהש.ג. "מה שלומך? למה אתה מחכה? כנס!".