פתאום תל-אביבי

נתנאל קראוס, כ"ט באלול תשס"ט,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

פשש.. איך שהתמלא פה.
זמן עבר אמנם אך יש לי כמה תירוצים לא רעים בכלל, אני חושב, כל כך שחלק אולי ייכנסו למאגר הקבוע. בדיוק אני מסיים לימודים (כן זה הגיע), עבודת הגמר לקראת סיום והשבוע שיחררו קצת את החבל עם הארכה. מסתבר שהבוחן לא קיבל את כל הספרים בזמן והחליט לפנק בג'סטה את המאחרים שבינינו, ואני בכללם [כמה צפוי]. עומד להתחיל שוב לימודים, לחתור למגע לקראת התואר ככה שאם ימהמהו בעקבות הגרפיקה "אעאעה? זה תואר?", אומר בנונשלאנט "לא, אהמ אהמ, אבל חוץ מזה יש לי גם תואר ראשון ב..." ואחשב למשכיל בין משכילנים. אומרים שזה חשוב, ואם כולם אומרים שזה חשוב אז זה חשוב, גם אם זה לא חשוב. ככה זה, ואין להקשות על המתקשה.
בנתיים עובר תקופה, לא קלה-לא קשה, ובכל זאת מתקופות בעלות אופי דומה ראיתי שצומחים דברים, לאו בהכרח לטובה, משהו.
יש למה לצפות.


פתאום תל אביבי


מצאתי עבודה. לגמרי במקרה, טוב לא בדיוק מקרה, הלכתי לראיון והכל, אף המטרתי חצי עולם בקורות חיים, מה שרק הופך את "מקרה" למושג מעניין יותר. ואפילו אם הופכים את האותיות יוצא מן "הר-קמ" ואז בפנים יש "רק"  ובחוץ "המ" - שזה לא כשר. ואם, פעם אחרונה ודי, הופכים את ה-"המ" ל-"מה" מקבלים "רק מה'!". אתם רואים...
פותח כל בוקר עם היונים בכיכר דיזינגוף שלפעמים מצטרפות לסנדוויץ' ולפעמים כלא היו, אולי מאחרות קום מפאת מסיבה בשובך שנמשכה עד מאוחר.
אולי.

אף פעם לא חשבתי על זה ממש, כלומר על העבודה, על השיקול ההוא שמגיע פתאום כשאתה מתעתד לבחור לעצמך סביבת עבודה. דתית או חילונית, או... תל אביבית?
האם זה יפריע לי? האם זה אמור? החלטה לא בהכרח מודעת או מבוססת במאת האחוז. בין לבין עדיין בוחשים אבל ת'אמת עבר כבר חודש, אפילו מתנות לחג קיבלתי.

אִמרו דיזינגוף ואומר משקפי וינטאג'. בוגרשוב, פרישמן ושער לעולם החיצון בשם ארלוזורוב שם כל הפשושים מתפזרים בערב למאיפה שהגיעו. פרישמן הוא ממש כוכב פה. כל היום "פגוש'תי על פינת פרישמן", "בפרישמן תפנה ל...", "'תה רואה ת'פרישמן?– אז לא שם" וכהנה עד בלי די. ממש בבראנז'יה פה, כאילו מהשווים. אין סף קבלה גבוה, סך הכל צריך לרוקן את רוב המשכורת על השכירות, לשתות הרבה קפה, -והמקלים לוקחים טייק-אווי, וכמובן להתלבש כיאה למקום.
ובמקום ערטילאי משהו ייתכן והדבר ישווה לת"אביבי שיפעם במחזות התנחלותיים מעוטרים בכיפאות ופאות ארוכות מסתלסלות, כיסויי ראש וחצאיות דהויות המטאטאות את רגבי, הו, אדמתנו הקדושה. האם ישיג הוא את החום האנושי והדבקות? שמא יתלה בחינוכו פרי המסך, יביט בעולם זר לא לו ויצקצק על אותם מבולבלים שעינם לא שזפה אמת, כפי הוא. כפי הם. כפי הננו.
ואתה בן אדם, תקשורת מן כזו, חד צדדית ומאיימת, כל אימת תאמר, תציג לאזניך ולאזניך בלבד.

עדיין זר עדיין שם והדברים מתחילים להיראות אחרת.
סידור ותהילים במטבחון.
מסילת ישרים שמציץ בין ברכונים במסעדה.
שנות טובות וחג שמייח, ובחור ששואל אחר אם הוא גם צם ביוה"כ? דווקא לא קשה, מעיד.
והזמן, גם אם חשדניים תחילה, מטשטש מסכות שנתלו זה על ראשו של זה. כן, יש לו שם ומאפיינים מעבר לז'רגון הדתיפוליטי. מי האמין, ולמי.

ראש השנה בא, אף הרמנו לחיים. הם קראו לכך שוט ואני נאמנתי ל"משקה" החסידי. "שנה טובה", "שנה טובה". היה לי משהו על ראש השנה. מן תואנה. אבל עכשיו כשכבר שעות ספורות נותרו, ואולי קצת מאוחר מידי להלימה נמתין לשעה נכונה יותר.
אם כן,
שנה טובה.