המשחק

נתנאל קראוס, כ"א בתשרי תש"ע,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

תל אביב...
עיר כאחת הערים? לא ממש. מה שמעורר מחשבה לפשרם של דברים.
נתחיל בכך שאין לי מושג, לפחות לא כזה הנאחז בקרקע איתנה. רק תיאוריות, שזה, אם נהיה נדיבים, גם דבר כלשהו. נפתח בהכללה, מוקצנת אף, במחילה.

תל אביב, אומרים, חברה שאין לה שום בסיס אידיאולוגי. יש טרנד. ולמרות שהוא הספיק להזדקן מזה פעמים מספר "מישהו" דואג להחליף את המנוע. כך שזה אם כבר טרנד רפרדביש.
בסיס אידיאולוגי ניחא, לא זאת ועוד והיה אם תפתח/י בשיחה קלילה עם אנשי השבט מתגלה ספק בגדר הייתכן. תל אביב אינה חברה גרעינית (יש מושג כזה?) כי אם תרכובת מהגרים פריפריים. כן כן, מצפון ומדרום צעירי הכפר מפלסים דרכם בחתחתים לטובת החיים ב-ה-עיר הגדולה.
כלומר שלא תבינו לא נכון, תלוי באיזה אזור, כמה ואיך. אבל, וסורי שאני מתעקש, כשאני אומר תל אביבי, בנינו ככה בשקט עם קריצה בצד, אתם יודעים...
אין שום אידיאלים. ריק אמיתי שאנחנו נוכל למלא.
איזו התלהבות!
אם ככה אזי..!
הו הו הו.

אבל...
נדמה שפרובינציית תל אביב, ובשונה מבועות אחרות, מכתיבה את הקצב על אף שלמעשה מדובר בקהילה אנושית לא גדולה. למשל היומון "ידיעייס עכרויינס" – רוב רובו מתרכז סביב תל אביב. אירועים, הגות, מוזיקות וכאלו מן ספרים מייבשי כינרת. הכי רחוק הרצלייה, ויש עוד 'עיר פה עיר שם' עם ייחוס כקיסריה. וכמובן איך אפשר בלא פילנתרופיה לטובת ערים עממיות חוצה לה, דרומיות וצפוניות, שגם שם העיתון צריך להימכר.
איך זה קורה? למה בכלל? המצב הזה, ודווקא הם.
אקסיומות הוטמעו בצל החינוך. אידיאולוגיות, התיפייפות נפש, מוסר וכאלו מן הדוניסטים.
יש ברירה? שפתינו אנו מדברים. ימנים, שמאלנים ושאר התנסחויות ומִתְארים אותם שואבים אנו ממקורות לאומניים [שזה נשמע טיפין רע ולכן מעלמים את ה-"נ" בכדי לרכך], ובוודאי זו אינה קוסובו או איזה מן אביב עמים. ארצנו זו, תו לא.

רעיון שכזה. חשבתי, וייתכן ואני מנצל את היוצא מן הכלל, אך מבעוד נאמר, ומפי גדולים, שאת הטוב ניתן להעריך לאחר שחווים את הרע. מוסכמה המממשת עצמה מידי יום, איש איש לגופו וקולקטיבים באשר הנם. אם כן, ובזוית שונה, הכיצד נעריך את הפרובנציאלים אם לא נתפרבצל. אה הא?
אולם, לפני שננסה להתמחות באחרים או/ו לשערך כיצד ההמה רואים אותנו ננסה, ולחילופין, לבחון עצמנו.
להתיישר בכסא, מספר שאלות יועלו ועליך לענות אסוציאטיבית (סטיגמטית למביני דבר) – היכון צא!
1.תאר/י אדם/ה ימני/ת?...
2.תאר/י אדם/ה שמאלני/ת?... 
משום מה, ותקנו אם אני טועה. לא היה קשה לדמות פנים ותיאור תחת מעטה ההגדרה. והנה המורכבות האנושית מפנה מקומה לטובת סטיגמה נרכשת. זה בסיידר, מה לעשות, צריך דמויות ברורות במיוחד כאשר כלי המשחק הם צעירי המגזר.

כך נוצרה לה שפה אשר אמנם מקלה על התנועה בלוח אך מנגד ולטווח הארוך עושה עוול לא קטן, אולי קולוסאלי, ויוצרת את הריחוק שלעיתים מתורגם לכתבות נרעשות בשל הפתעתו הרבה של כתבנו למעשיו של אדם שאין לו כרטיס חבר בבית הכנסת. דבר שעשוי להיות נחמד אם היה מספק כתבות בלבד. שכן אם להודות על האמת המצב אינו ברור.
עם כל ההגדרות והעמדות של זה מול זה מול זה, עדיין, אין לנו מושג היכן הטעות. האובדן הפוליטי שלא באמת נחלץ ורק מצייץ כותרות. חוסר ההשפעה. תחרות משיכת חבל כאשר הצד השני קשר את קצהו לבולדר. 

המשחק.
תיאוריות ישנם בנוגע למבנים חברתיים כפי שנכונו במאות האחרונות, והמתוקשרות. הרקע כשלעצמו ברובם מוכר. אחת, מעניינת, מתארת תהליך מִיכור כאשר האליטה, באשר היא, ממכרת את הציבור למשחק שלה ומקנה את הקודים הרצויים לה למשתרכים ממנה ומטה. ובכך נשמרת החברה מפני תמורות לא רצויות כמו ששש... מהפיכה חברתית. לחם תאכלו עוגות, גיליוטינות, קלאצ'ים, חרם צרכנים קיצוני כמו לא לדבר בפלאפון למשך חודש או לכבות ולהדליק את האור ארבעה פעמים, כנגד ארבעה וולט, אם  מחירי החשמל לא יוזלו ב50 אחוז.
מתקבל מן משחק מונופול שבו נהנה, כמובן, השחקן בעל המלונות שבסטריפ היוקרתי, סיבוב אחר סיבוב. השאר, מנגד, מוקסמים על ידי סיפורי הפאר, מוצלחי האינסטנס והזדמנויות חמקמקות היוצרות מן אשליה שגם להם סיכוי ליאכטה במרינה, אר-8 במוסך והערכה גדושה מצד העם.
תיאוריה אמרנו, שמא בצידה טמון סוד. 

שכבת קרח דק מרמזים גדולי מנהיגינו, אין להם בסיס אידיאולוגי ממשי. רוח.
ואנחנו אוהבים את זה. אידיאולוגיה, אידיאלים. מילה לועזית מקסימה, מעלה סומק בלחיינו הורדרדים.
מעוורת.
לא רק שיש בסיס, יש להם את הבסיס הכי עדכני, השבע של הבסיסים בעוד אנו מתנשפים עם הויסטה. וכמו שאנחנו חובבי אידיאולוגיות, הם מעריצים שרופים של המשחק, ובו הסלב הוא האליטה.
מתלבשים היטב, יש הגות, גם ספרות, אירועי תרבות. מרגישים חופשי ואפילו את ה' יש להם. צמים ביום כיפור ואין להם שום בעיה להריץ שיחות באמונה ותנ"ך בינם לבין עצמם.   

שוב לא מבינים, למה ואיך, ושולפים את הניצוצות שבעצמם אחרי גפרור או שניים מסלסלים עשן. וההשלכות הפוליטיות. תורם של סיפורים והסברים. שוב למה ואיך. כוכב חדש מן הימין ולו פתרונות. נכשל. ראיונות מספר על כמה שניסה ושות'. וחוזר חלילה. 

ניראה לי שהבנתי. נשמע קצת שווצי, אמת. ובכל זאת, הרי העסק די מטריד. אז הנה.
אידיאולוגיה זה פאסה.
סה-טו.
למי אכפת.
סתם שטות.
בוקי סריקי.
היום העניין זה רווחיות. כסף. מעמד. אבל בעיקר רווחיות.
מי מנהיג את המדינה? הממשלה? לא. המשקיעים. לאן הכסף יזרום. אצל מי לאחר הקדנציה נלך לעבוד.
האליטה.

המשחק ב"פוליטית".
השמאלן שלנו הוא פציפיסט שחיף שלא רוצה לגעת בנשק והולך בכל שני וחמישי להפגין בגדר. והימני הוא גבר גבר שעומד על הגגות ומתכונן לגיבושים. זו כמובן טעות (נוספת), במיוחד כשראש השמאל דהיום הוא מטכ"ליסט בדיוק כמו, לא תאמינו – ראש הימין.
יאמרו מה שאמרו, אג'נדות ואידיאלים. הצגה. מדברים דיבורים, כסף טוב שזורם לכותבי נאומים. לא יותר. למעשה גם לא הבדל קטן. אז הצבעת ליכוד, אופס בטעות שמת פתק של עבודה. ביג דיל.
באם הכול סובב רווחיות שאלה כך צריכה להתנסח, לדוגמא: האם התנחלויות זה... ריווחי?
לא? אז את מי זה מעניין.
מפסידים מזה? תמכור! תמכור!!

 נקודות נלוות.
1.אידיאליסטים, על אף ארכיאותם, עשויים לשמש כפראיירים ליישוב הנגב וכהנה, הכול משיקולים כלכליים כמובן.
2.גם אנחנו אוהבים את המשחק שכן ראו זה פלא וכמה קולות ניתנו מקרבנו לאליטה.
3.זו רק תיאוריה ושמא היא נראית-בלבד קרובה למציאות.
4.אם כך פני הדברים אין לי מושג מה עושים. אולי יש"ע צריכה לעשות הסכם בעצמה עם הישובים הערבים, להביא לשקט ולהפוך את האזור לריווחי. נשמע רקע טוב לספר מדע בדיוני, משהו באזור 2067.
והיה אם, עוד יופתע אמציה כשמחלון הקרוואן יסובב המנוף לקראת שלישיית גורדי שחקים.