על יצירה, תרבות וכלכלה

משה למפרט, א' בשבט תש"ע,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מי לא מכיר את המוצרים השונים הכשרים לפסח. הללו מחולקים בחלוקה גסה לשני סוגים: מוצרים שרכיביהם כשרים לפסח ממילא (לרוב לאוכלי קטניות) וצריכים רק הדפס מתאים, ומוצרים שיוצרו במיוחד לחג. רובם של המוצרים מהסוג השני יוצרו מתוך כוונה לתפוס קהל כמה שיותר גדול, ומכיוון שכך - רובם יעקבו אחרי החומרות הרבות ביותר האפשריות, כמו "לא שרויה" ואחרים. ההתפתחות הטכנולוגית בענף הכימיה והנדסת המזון מאפשרת לעשות את זה, ואם כבר משקיעים - אז עד הסוף1.
 
ומה הקשר לעולם היצירה? מכיוון שחוקי הכלכלה עובדים גם שם.
יש בהחלט יצירה יהודית - אבל בענף המוסיקה היא מבוססת בעיקר על המגזר החרדי, ובענפים אחרים - על מוסדות וגורמי חוץ.
 
בענף הקולנוע (למשל בוגרי "מעלה") ניתן לראות כי המממן העיקרי הם ערוצי הטלוויזיה. אמן דתי שינסה לעבוד במקצוע יגלה זאת מהר מאוד וכך ניתן לראות סדרות בסגנון של "סרוגים" שמוציאות עולמות בעייתיים בלשון המעטה. בתחום הקולנוע הטהור ניתן לראות את הגופים המקצים את התקציב לסרטים, ושם ניתקל ב"מדורת השבט" וסרטים דומים אחרים.
יש חריגים פה ושם, אבל הכיוון העיקרי ברור.2
 
ענף התאטרון הוא מרתק במיוחד, בעיקר בגלל נושא הופעת נשים. חלק מהמגזר (ובהם מארגני התאטרונים האלה) מתנגדים להופעת נשים על הבמה (אבל הם לא מסוג האנשים שבאמת ישלמו וילכו לתאטרון), ואלו שכן רוצים נשים על הבמה, ובאמת מסוגלים ללכת לתאטרון - הם אחוז קטן מדי מכדי להחזיק את העולם הזה כלכלית. אם תשאלו את מנהלי ואמרגני התאטרונים הדתיים הם יספרו לכם מי הלקוח העיקרי שלהם - מוסדות חינוך ואחרים, ובעיקר - ילדים ונוער3.
 
הציבור הדתי לאומי הוא צרכן תרבות יהודית לא קטן בכלל, ובתנאי אחד - שהיא תהיה בחינם או בזול. כך ניתן לראות עשרות אלפי גולשים משקיעים שעה ולעיתים יותר מזמנם כדי לצפות בסרטי השמיניסטים ו"תורת החיים" שפורסמו בחינם בערוץ 7, ושולחים את ילדיהם לצפות באסי וטוביה של ערוץ מאיר, בחינם4.
 
 
 
___________________________
בשולי הדברים:
1. עולם הכשרות הוא עולם מרתק והתאור לא מושלם, אבל הוא לא הנושא כאן.
 
2. היו נסיונות רבים להפיק סרטים על בסיס חומר מהמקורות או עם רקע דתי, במגזר החרדי (שם הייתה פריחה של התחום לפני שנים מספר) כמו גם במגזר הציוני, אולם 95% מהסרטים הללו יועדו על ידי הלקוחות כסרטי ילדים, וממילא מדובר ב"בייביסיטר" כשר ולאו דווקא "תרבות".לא תמצאו נערים או ילדים מעל גיל 10-11 שצופים בסרטים כאלה.
 
3. בדומה לסרטים. התרבות היהודית הופכת בעיני הציבור ל"משחק ילדים". אחד מעובדי "תאטרון תאיר" העיד שרוב מוחץ ומוחלט מההופעות הם למוסדות חינוך ומיועדות לנוער.
מי שכן מודע לתאטרון ויש לו תקציב מתאים, בדרך כלל ילך לתאטרון חילוני ולא הוכנס בכלל ל"משוואה".
 
4. האינטרנט אינו חינם, אבל הוא הוכנס הביתה לצרכי עבודה ולימודים, וממילא אינו יורד מ"תקציב" התרבות המשפחתי. משהוכנס הביתה - הוכנס, ומשמש גם לבילוי.