"זה הסוף שלי כנראה...האם הגעתי לשמיים כבר? האם אנו מוקפים בלהקת חזירי בר אימתניים פוערי לסתות ושיניים חדות לעברינו? האם גרמתי נזקים בצרחה שיצאה מפי ללא שליטה??"
אני טרמפיסטית נוראית!

פשוט נוראית!

בבקשה אל תעלו אותי לרכבכם כשאתם רואים אותי עומדת בתחנה וידי מושטת קדימה,

אחיי המתנחלים!

אני מתחננת בפניכם!

זה יהיה אסון!

אתם תקללו את הרגע הזה, אבל אז כבר יהיה מאוחר מידי, אני תקועה לצידכם כל הדרך עד לירושלים, שזה כאמור כמחצית השעה עד שנגיע למחסום חיזמה.

הרי מה תוכלו לעשות מסכנים שכמותכם?

להוריד אותי באמצע הדרך אחרי שקלטתם את מעשה הביש אשר ביצעתם בעודכם מקיימים עוד מצווה יומיומית כיתר אחיכם המתנחלים?

העוצרים את רכבם ברוחב לב וביד נדיבה אל עבר אותם טרמפיסטים אומללים אשר אין ידם משגת לכדי קניית רכב שייקח אותם למחוז חפצם?

ואילו אני עבדכם האומלל, או במקרה הזה המאמלל, ניחנתי ברכב חינני אשר כמו שאני מפקידה עצמי מפעם לפעם אצל הקוסמטיקאית לטיפול מורט עצבים, גבות ושפם , כך הוא מפקיד עצמו לפינוקים מפוקפקים אלו ואחרים- במוסך!

או אז זה קורה, הרגע ממנו הוזהרתם!

אני- עולה לרכבכם במראה מתעתע של חיוך מאוזן לאוזן ותודה עמוקה מכל הלב, על שהואלתם בטובכם לעצור לי.

אתם -  דורכים את רגל ימין על הגז ,ממלמלים תפילת הדרך קצרה,סוגרים חלונות, ויחדיו אנו על הכביש המהיר בואכה ירושלים.

ואז העסק מתחיל... במבט ראשון זה נראה לכם הנהגים כבדיחה מצחיקה, אבל עד שנופל לכם האסימון, כבר מאוחר מידי..

שלא תגידו שלא היזהרתי אתכם!

כל נהג שמהירותו עולה על 30 קמ"ש  מעלה את מפלס חרדתי .

כל נסיעה בה לא אני השולטת בחוטים, או יותר נכון בבלמים, הופכת לרכבת הרים דמיונית, כזו שהעזתי לעלות עליה רק פעם אחת בחיים בגיל 10, לונה פארק תל-אביב 1986, קרעתי אז בצרחותיי את עור התוף של כל מי שישב מימיני ומשמאלי..

אני מחפשת דרכים אלטרנטיביות להתגבר על הפגם הגנטי הזה, במיוחד מהפחד שהנהג יגשים את חלומו וישליך אותי לכל הרוחות בשולי הדרך של "תורמוס עיא".

כי אחרת איך עוד ניתן להתמודד מול טרמפיסטית נוירוטית שממלמלת במשך כל הנסיעה "שמע ישראל",

פולטת צווחות אימה חלושות ומוחנקות, צועקת "הצילו!" "תיזהר!!" ו"סע לאט!!"

על כל נסיעה בנתיב השמאלי,  עקיפת משאית מזדחלת בקו מקווקוו ומעבר להילוך שלישי??

לא מזמן, בעוד כרסי בין שיניי, הייתי צריכה להגיע להשתלמות מטעם העבודה אשר התקיימה בישוב מרוחק.

מרוחק אם נוסעים דרך ירושלים, אבל יש לו כביש מקצר בדרך-לא-דרך מתפתלת, ללא קליטה, מאוכלסת 99% בידי כלי רכב של בני

דודינו היקרים, כשמידי פעם מקפצים משולי הכביש חזירי בר ענקיים אשר לא למדו בבית ספרם את כללי "זהירות בדרכים"...

באותו בוקר שמעתי מחבר של שכן של בן דוד של גיסה שישנו צדיק אשר נוסע באותו בוקר לאותו ישוב מרוחק בו מתקיימת

ההשתלמות מטעם העבודה שלי!!

רצתי במהירות, תופסת את כרסי שמא תיפול, הישר אל עבר הרכב המחכה לי.

תודה, חגורה, תפילת הדרך,פול גז-נהג, עצימת עיניים-אני...

באותו בוקר, החלטתי לשמור על רוח חיובית וגישה בריאה ועל כן חדלתי מלהישיר מבטי לכביש רווי הסכנות

ולהתמקד כל כולי בנהג הצדיק .

מידי פעם פזלתי ללא שליטה על מד המהירות שהורה על 150 קמ"ש, אולם מיד הזכרתי לעצמי את המטרה:

הנהג! להסתכל רק על הנהג!  לא להסתכל על הכביש!

ניסיתי גם לא להסתכל על הפיתה עם הסלטים שהוא אחז ביד ימין, ורק בחנתי בחרדה כיצד הוא מחליף הילוכים באותה יד בדיוק וגם

נוגס בה מידי פעם ביסים עסיסיים...

שניה לפני שכמעט התעלפתי עוד הספקתי לספר לו איך בדיוק שבוע קודם באותו כביש בדיוק דהר לעברינו חזיר בר רב מימדים

במהירות 190 קמ"ש ובגלל שהנהגת סטתה לנתיב הנגדי, הוא התנגש בגלגל הימני ואיזה נס ששום רכב לא היה בנתיב אליו סטתה

בחדות אותה נהגת אמיצה.

אבל אז כבר כנראה התעלפתי, או ילדתי, או חזרתי לימי ילדותי ברכבת הרים,

או שנגמרה לו הפיתה ביד ....

מה שאיפשר לו להגביר את מירוץ המכוניות שלו, אני משערת שזה היה משהו כמו 350 קמ"ש..

לפתע, ללא כל התרעה מראש, הוא בלם את נסיעתו המטורפת!

לא העזתי לפקוח את עיניי!

זה הסוף שלי כנראה... האם הגעתי לשמיים כבר?

האם הוא עומד להשליך אותי  ממכוניתו?

האם אנו מוקפים בלהקת חזירי בר אימתניים פוערי לסתות ושיניים חדות לעברנו??

האם גרמתי נזקים בצרחה שיצאה מפי חסרת שליטה?

אולי שברתי חלון? כמו שרואים בסרטים המצויירים- צרחה מפלחת אוזניים ומיד אחריה חלונות נסדקים?

אולי גרמתי לפנצ'ר בגלגל? זה לא אני ,זה סוף ההריון! עליתי 20 ק"ג!!

אני אשלם על כל הנזקים רק אל תעצור כאן!!

"הגענו" שמעתי אותו אומר בחיוך רחב מפיתה אל פיתה "שיהיה לך יום טוב!".

"תודה רבה על הטרמפ, הגענו ממש מהר!" אכשהו הצלחתי לשרבב את עצמי ואת הבטן מהמושב ולהזדקף באיטיות מחוץ לרכב.

הוא פתח בנסיעה בוטחת של 130 קמ"ש  בעוד אני עומדת ברחוב ומודה לריבון העולם על כי אני מיחוץ לרכבת ההרים הזו, אה,

סליחה, לטרמפ הסיוטי שתרם לי למס' צירים סדירים,

כשלפתע אני קולטת  אותו חוזר אליי ברוורס!!

הוא עומד להתנגש בי! לפרוע את חובו! להתנקם!!

"שמע ישראל"!!!

בעצירת פתע חורקת הוא נעצר מילימטר מכפות רגליי, הוציא ראשו מהחלון ושאל: "רוצה לנסוע איתי גם בחזור??".