"מיכל, תנמיכי, זו מוסיקה לועזית, את לא רואה שהוא דוס? יש לו פאות!" "שיגיד תודה שהיא עצרה לו בכלל! מיכל, תמשיכי עם הביטלס!"
לא תמיד קל לנו, לנהגות המתנחלות בלבבות, האוחזות בהגה, להעמיס את רכבינו בטרמפיסטים לנסיעה ארוכה.אנו, האימהות ,המגיחות בעת הצורך בלבד לעיר הגדולה ,יוצאות מפתח הבית לא אחרי שהיפקדנו לכמה שעות את הילדים בידי השמרטפית האומללה. אנחנו תוקעות את הילדים מול הדיווידי ומנסות לחמוק בחשאי מהבית, אבל תמיד אחד מהם תופס אותנו בקלונינו, נעמד מול הדלת ומתחיל לייבב, ותוך שניה מצטרפת אליו שאר המקהלה :

"אמא אל תלכי!!!!",

"אמא תקני לי ממתק!"

"אמא תביאי בחזור מגש פיצה!",

"אמא תקני לי ברבי, ביצת הפתעה, שמלה לשבת, ריבוק!!",

"אמא אנחנו לא רוצים להישאר עם הבייביסיטר!!!",

"למה את לא לוקחת אותנו??"

"אני רוצה לבוא איתך!!!!".

פרידה רומנטית..

קיצור, איפה היינו? אה, כן, אנחנו מתיישבות במהירות במושב הנהג, מסדירות את הנשימה, מכוונות את המראה, מדביקות את הכיסא ואת עצמינו להגה, עוצמות לרגע קט את עיניים ופולטות אנחת רווחה.

עשינו זאת. הצלחנו לצאת מהבית.

המשימה הושלמה בהצלחה.

ועכשיו פול גז ולהסתער על העיר הגדולה.

אני אישית לא יכולה לנהוג מרחקים ארוכים בלי לשמוע מוסיקה.

רועשת, קיצבית, טרנאס, חסידי, קאנטרי, ישראלי, שנות השמונים, שנות השישים, ביטלס, הכל הולך.

העיקר שיהיה רועש ומשחרר.

כשאני במצב רוח עליז במיוחד, אני מוסיפה למוסיקה המתנגנת את קולי הע(ו)רב ושרה יחד איתה בקולי קולות.

זו חווית אקסטרים שאין דומה לה, מומלץ!

האקסטרים הזה נקטע באחת כשעיניי מבחינות עוד מרחוק בטרמפיסט המצוי, מושיט ידו ותחינה בעיניו..

אני עוצרת בהיסוס קל את רכבי ומעלה אותו.

ואז, האנשים הקטנים בתוך הקופסא בראשי, אלו שמתווכחים ביניהם כל הזמן בלי הפסקה,

מתחילים לנהל ביניהם וויכוח קולני:

"מיכל, תנמיכי, זה לא יפה, זו מוסיקה לועזית, את לא רואה שהוא דוס? יש לו פאות!"

"שיגיד תודה שהיא עצרה לו בכלל! זכותה לשמוע מה שהיא רוצה! מיכל, תמשיכי עם הביטלס!"

"לפחות היא לא שרה עם המוסיקה.."

"עדיין.."

"בסדר, בסדר, אז את מוכנה להנמיך לפחות?? מיכל? אני לא שומע את עצמי אפילו!"

"אולי באמת תתחשבי קצת בבחורצ'יק הזה, שימי לו איזה דיסק חסידי, הנה, אני רואה כאן את האוסף של "שלהבת"!"

"היא תמשיך לשמוע ביטלס, תעזבו אותה בשקט! אה, סליחה, ברעש..!"

"היא מקלקלת את הרושם עליה, הם מאותו ישוב, מה הוא יחשוב עליה אחר-כך? כולה נסיעה של חצי שעה, מה יש? תעבירי כבר ל"שלהבת"!"

אני לא נכנעת לקולות, וממשיכה לשמוע מוסיקה לועזית כופרת, אבוי לבושה...

רק כדי לנקות קצת את המצפון, אני מנמיכה, שלא ילעיז עליי בליבו הטרמפיסט התורני.

אוף! זו השעה שלי, שלי! שעה של ניקוי ראש מהמולת הבית , שעה של שקט בו אני לא רוצה לדבר ולשמוע אף אחד, לא לנסות להיות נחמדה לאף אחד, ולא להתעניין באף אחד ... מצד שני ,מחר זו יכולה להיות אני שם בטרמפיאדה, משוועת לנהג שיעצור את ריכבו ויעמיס אותי עליו, ואני אדבר איתו על הכל! אייעץ ואתעניין ואשתוק כשצריך, רק שייקח אותי, שיקדם אותי למחוז חפצי..

טוב נו, ביי ביי ביטלס...

נחליף לדיסק של "שלהבת"..

רק תעשו מצווה טרמפיסטים, אל תדברו בפלאפון עם חבר\ה שלכם, גם לא בשקט, שימו דאורדורנט ואל תנשנשו שיני שום לפני שאתם עולים על טרמפ!  וגם, כשאתם עולים בצמד, תהיו בשקט מאחור! ואל תנסו לדובב אותי, ולהתעניין, ולהיות נחמדים, אני צריכה שקט, אני זקוקה לשקט, עזבתי בית רועש עם חמישה ילדים היפר אקטיבים!

אז שקט!!!

היי, אתה שם מאחור, תפסיק לנשום, זה עושה רעש!!

יאללה, על מי אני שמה? רוצים להצטרף אליי?

"she loves you ye ye ye",

אין עליהם, אה?