בחיק השמאל

נתנאל קראוס, י"ט בשבט תש"ע,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

גשם לא ירד, רוחות לא סערו. הים קרוב, בלתי נשמע מבעד לקירות הדקים ומסכת המכוניות. לא רגע פואטי. ספה ומספר כסאות עץ ישנים. כורסא כחולת עור מעוטרת סביב משענות היד בניטים מוזהבים. רגלי עץ מהגוני-אולי דקות התעקלו אל הרצפה. אחת קצרה נתמכת בפיסת גרניט.
ושוב זה קורה. זה מה שהוא רוצה, חומר טוב לאגור על הפס המגנטי והנורה שמהבהבת באדום. זה תמיד צריך להגיע לשם. כמובן. למה לא.
כן, לא, ברר... גרר... שמרר...
מעמד לא שווה. מכבדים מן הרגיל, ממש אירופה.

ויכוחים פוליטיים. בובוליטיקה. ולמה? שיגידו לי למה! למה חייבים להגיע לשם. למה כל אחד חייב להסביר את עצמו. כשברור כמעט ש... ש... ש...
למה אי אפשר לפעמים, רק מידי פעם, לעיתים, אפילו רחוקות, להשאיר את הדברים פתוחים. שיגיד מה שרוצה, שיבטא את עצמו, שיבאר, שיתאר, שירעים בקולו ויסחף, הו-הו-הו.
למה לקחת את זה כל כך קשה?!

יודעים את הסוף. ויש הפי אנד. יש לנו את הנשק הסודי. "נשק" צורם קמעא, ברברי נשמע, אם כן יש לנו את ה-דבר. ה-כפתור ה-אדום, ה-איך שלא תקרא לזה. הטופ שבטופ מן הסוגה העילית. סופרמן אבסטרקטי. אזי לשם מה לקחת קשה?
כן, צריך לדעת שצריך לקחת קשה אבל לא צריך לקחת קשה באמת. להיות מוכן. דקת קריאה. לא לקפוץ תמיד. לא מול כל אחד. פעמים שיש להקשיב. להטות אוזן-וחצי ולתור אחר אותן הנקודות. הללו, הנדירות.

ואמת, סכנה בחוב השאננות. כי גם היום, לעת זו, אפשר לאכול אותה. וחבל, כי יש כאלו שממש השתדלו, כמה שעמלו, וככה עכשיו עוד הפעם להיבעט לגולה. שוב בלי תוכנית ב'. לנד-לס.
אפעס. כי גם אם מנצחים כך מתנהלים, בצורה זו לא תנצח. הוא לא ייתן לך. שאלה טובה. תחפש את תִשבּי. מידת ההשתדלות או משו. על כל פנים.
לנשום עמוק, להירגע. בסוף אנחנו ננצח. לא משנה כמה זמן זה ייקח, וגם אם אתה מתכוון לעשות לנו חיים קשים, ואתה טוב בזה, אין מה לומר, אז שתדע שגם אצלנו יש כמה שיודעים לשחק את המשחק. וכמה שמתאמנים לקראת הסיבוב הבא.