הצ'ק האמריקני והפצצה האירנית

נתנאל קראוס, ח' בסיון תש"ע,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הסיוע האמריקני. מחווה. תלות. פטרוניזם. סעד. תמיכה. צ'ק שמן וירוק.
שמות שונים, משונים, משומנים. עובדה. טוב או רע זה כבר נתון לפרשנות.
קשה לאתר את המספר המדויק, וכנראה שלא במקרה. על כל פנים, מליון לפה מליון לשם, מה זה כמה דולרים בין חברים. ומי סופר? באמת מי סופר?! כלומר לאן הכסף הזה הולך. ומה בדיוק אנחנו עושים איתו. אנחנו. ומי זה אנחנו? אם כבר שואלים.

בחוצה לנד, ארה"ב, מקור הקַאש והפְלוס, אין הדעות שוות וברוך ה' גם לא חסרים מתנגדים.
"לאובמה יש הכח לאלץ את נתניהו להקפיא את ההתנחלויות. בואו נסגור את פנקס הצ'קים שלנו ונראה מה יקרה". הממ...
ברשת אפשר לבחון מספר דעות הנוגעות לירוקת מן המערב, ועדיין, התמונה לא בהכרח מתבהרת.

ישנם כאלו שמצביעים על סיוע כספי גרידא, אחרים מדגישים את הסיוע במסחר לצד המרשרשים, ויש מבארים שהכסף הוא יותר קופון זיכוי לקניה חוזרת בחנות. דמוקרטיה, אמנם, ושקיפות אמורה להוות חלק משיטת הממשל, אבל תמיד יש אבל...
והאם זה משנה לך - האזרח, ממילא לא תראה גרוש מהכסף. הוא לא יכנס לחשבונך בבנק. הוא ילך לאן שאדם אחר, ובתקוה גם ישר, יחשוב שחסר או שצריך. כי הרי תמיד חסר ותמיד צריך, לקנות זה אין, לחסוך זה אאוט. מנכ"ל שמרוויח קצת פחות ממליון בחודש זה אין, אם הוא מרוויח את זה בשקלים הוא אאוט... כסף. כסף. כסף.

ומה כבר אפשר לעשות עם כל כך הרבה כסף?
שאלה רטורית, אך רק כביכול, רק כי כולנו צוחקים, כי זה כסף... כאילו.
אולם היום, כשקפיטליזם זה לא מילה גסה, וגבירי העיירה מעדיפים לדרוש על חכות מאשר על חלוקת דגים, השאלה כן עומדת בעינה. האם הכסף יאכיל נדכאים? האם כסף ייצור מקומות עבודה? מה באמת עושים עם כל כך הרבה כסף?
אולי משקיעים בתעשייה המיותרת – תעשיית הביטחון. זה לא שלא צריך כלים להרג המוני, חלילה. טילים ורובים ועוד כמה גאדג'טים שעושים טוב למיליטאנטים, מקומות עבודה, וזה לא שבטחון זה לא חשוב, בטח חשוב. פשוט מה ש(שווי)טיל או שניים יכולים לעשות לכמה בתי מחסה ותמחוי.
ואולי משקיעים בהיי-טק. או בחינוך?

ולמה קשה כל כך למצוא את הסכום המדוייק? שמא את המילים הנכונות לא הקשתי במנוע. ולמה לא מפרסמים את התקציב של המדינה כפי שהוא מחולק בפועל? שנוכל לראות בעיניים, כמה הולך לאן, עם איזה נימוק קצר. בלי להעליב את החכי"ם, באמת שזה לא משהו אישי, פשוט פעם, לפני המוווון זמן, כשהיו בחירות, אני חושב שהבנתי מהם שהם באים לעבוד בשבילנו.

מספר קישורים להרחבה:
קישור 1 - מכון ראות.
קישור 2 - יוסי ביילין.
קישור 3 - משה פייגליין.
קישור 4 - ויקיפדיה.


הפצצה האירנית
אף אחד לא אומר שהוא יודע את המספר האמיתי, על כל פנים ישנם הערכות זרים, מה שבהחלט נשמע אנונימי למדי. בטיימס הלונדוני (אפריל 19, 2010 – למניינם) פרסמו עפ"י "הפדרציה של המדענים האמריקאניים" - שלנו יש 80.
לרוסיה: 12,000.
ארה"ב עם: 9,400.
צרפת: 300.
סין: 240.
אנגליה: 185.
פקיסטן: 70-90.
הודו: 80-60.
צפון קוריאה: 0-10.
עולם בטוח, ובקיצור אפשר לנשום לרווחה. לא צריך להילחץ, ככלות הכול אלו רק הערכות, יכול להיות שיש הרבה יותר. ומה כבר ההבדל הגדול בין 100 ל-9,000 כשמדובר בפצצות גרעין? תשאלו את יפן.

האיום האיראני. עוד נחשוב שמנסים להפחיד אותנו פה, כמה לחץ בתקשורת, דישה ולישה, מבטים חמורי סבר ומבשרי רעה.
נו אעפס, ואם לאיראן יהיה גרעין..., אז שיתנו להם כמה ונגמור עם הכאב ראש הזה. הם ירו, מפֹה ירו, שישו ושמחו ואז כולם יהיו מאושרים. האם זה רק אני או שמתקבלת מן תחושה שמנסים להלחיץ אותנו, לא האירנים, החבר'ה שלנו, נדמה שרוצים שדעת הקהל המקומית תלטף בחיבה את רעיון הגרעין הישראלי, שילדים יתחפשו בפורים לראשי נפץ, במיוחד היום שפתאום במערב החליטו לשנע כמה גלגלי שיניים חלודים ברעיון השלום העולמי ולהתחיל לפרק את הצורה למרוץ החימוש, ולא רק בגלל שזה כזה המאה ה-20.
נדמה.

ונסיים במשנה דורשת שלום:
"לא ייצא האיש לא בסיף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואם יצא, חייב חטאת. רבי אליעזר אומר, תכשיטין הן לו; וחכמים אומרים, אינן לו אלא גנאי, שנאמר "וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו ב,ד)..."
[שבת ו',ד'].