קטע שכתבתי באחד ממוצאי השבתות האחרונות בעת שהותי בישיבה. התקוממתי על סדר העדיפויות שיש לבחורים מסוימים. וזו התוצאה.

בחור נכנס בדרך כלל לישיבה כדי להבנות ולהתעלות, להכין את עצמו לצבא, ובקיצור, לנצל את הזמן. בחורים מגיעים ממגוון מקומות, יש שלמדו יותר ויש שלמדו פחות. המכנה המשותף של כולם הוא להתקדם באמונה ועבודת ה' ולהתקרב אליו.
אמנם יש בחורים שהספיקו לעשות הרבה שטויות, לכל אחד יש עבר של עשרות השנים שעבר, היסטוריה עשירה של מעשים ופעולות. הוא מגיע, ולאט לאט מתקדם קדימה, ומותיר את העבר מרחוק. זהו תהליך שמוכרח שיקרה, ולמטרה זאת הוקמה הישיבה.

עולם הספורט הוא עולם עצום, משחקי כדור, ריצות, עוצמה של אקשן, פרסום מאסיבי ואפילו התערבויות ומשחקי טוטו. מערכת שלמה שנועדה להכניס "תוכן" לחיים, ובדר"כ חיים ריקים מתורה ומצוות. ליצור דמויות של "גדולים" ו"כוכבים" שהנוער יוכל להעריץ, עריכת טורנירים, קבוצות משחק, ליגות, ממש היסטוריה שלמה של ידע שכל אוהד ממוצע צריך להכיר. הוא צריך לדעת את מי לשנוא ועל מי צריך "למסור את הנפש". זוהי מחלה מדבקת, נגיף מתפשט שלא מצריך חוכמה או מחשבה ומאפשר ריגושים מהירים. רק לאחרונה התפרסם דו"ח שבתקופת המוניאל הגירושין עולים ל50%.
עולם הספורט הוא עולם עצום שנועד להכניס "תוכן" לחיים

במחלה הזאת לא פסחה על אף חלק בעם. בחורי ישיבות מכל הסוגים מתעניינים בספורט ולאו דווקא במשחק עצמי בחניה, להוטים לדעת תוצאות משחקים ולצפות בהם. כמובן, שאי אפשר להיות בכל העולמות, לא יתכן לחיות בעולם התורה ולהעריץ "גדולי תורה"  כמו הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, ובאותה נשימה לסגוד לקבוצת כדורגל ו'גדוליה'. ובאופן טבעי ההנאה המידית של המשחק והאקשן יגבר על אהבת התורה ואם כן ברגע שתהיה סתירה בינהם, התוצאה כבר ידועה...

אם הלהיטות לראות את השחק גוררת את זה שמוציאים שבת מוקדם (2 ורבע כוכבים), שמוותרים על שיעורים בישיבה, ויש שאף נוסעים לביתם במיוחד כדי "לא" להפסיד משחק. אנשים שכל חיותם נובעת מכדורגל, אנשים כאלה צריכים לשאול את עצמם מה המטרה בחיים? על מה הם מבזבזים חודש מהחיים שלהם?

אינני שולל מעורבות בעולם הזה, מעורבות עם הבריות, ואני בעצמי נהנה לראות משחק כדורגל מידי פעם, אך צריך לדעת לשים את הגבול. בחור מבוגר שלא מצליח להגביל את עצמו, שמקריב את זמנו וכספו למען המטרה הרדודה הזאת?!

אין זילות יותר גדולה מלדבר "אחד בפה ואחד בלב". לצעוק "תורה, תורה, תורה" בזמן שהלב...הלב נמצא אי שם באצטדיון טדי.

מה עם קדושת השבת? מה עם קדושת הלימוד וההשקעה בו? נקודה למחשבה.

עד כאן הקטע. אני חושב שהקטע אולי קצת מוקצן יותר מהאמת, אך נכתב מתוך כאב. אין ספק שהמונדיאל עומד בראש כותרות העיתונים ובמבטא איזהו שיכרון חושים של גברים, אבל יש עניינים יותר חשובים לעשות בהם, ובמיוחד שאין לנו אפילו נציגות במונדיאל.