בסיעתא דשמיא
המנוע והיישום של רעיונות ואידיאולוגיות מתבסס בראש ובראשונה על גשמיות, על חומר. על אותה עגלה ששווה כסף, זמן, ולפעמים אף בני אדם. זו נקודת ההנחה שלי.
הדוגמאות מהמציאות הסובבת הן רבות, ומספיק שנבחן כל מערכת בחירות או מסע שיווק ופרסום יחצנ"י למוצרים, בכדי להבין את מקום "הבמה" שהכסף קונה.
לא מספיק להביא בשורה, לא מספיק לחשוב על רעיון או אידיאל נעלה, יש צורך להלביש אותו על כלי מעשי, יש לתרגם אותו למושגים אנושיים, כמו תועלת ורווחיות, ולהשתמש באותם הכלים ממש שמשרתים את האויב או מקובלים בחברה.
יש אנשים תמימים שחושבים שאם מדובר ברעיון קדוש, באידיאל, אז לא פועלים לפי החוקים המקובלים, אז הכול בהתנדבות, הכול בתרומות, ולא צריך לפרסם או להעסיק אנשי מכירות ושיווק ופרסום, כי הרי זה עניין קדוש.. תמימות, ותמימות מצערת.
ההבדל בין העיתון בשבע לעיתון הארץ הינו הבדל רוחני, באמירה שלהם, אולם ברור לכול שהצד הגשמי שלהם שווה. שניהם משיגים מימון ע"י פרסומות, שניהם פונים אל אנשי מקצוע שמבינים בתחום, וכך נוצרת לה עיתונאות מקצועית שדוגלת בקו אחר. ככל שישכילו להתחבר לצד הגשמי של "עיתון" כך רמת העיתון והצלחתו רק תגדל, דבר שיביא את בשורתו ליותר אנשים, וישיג את מטרת הקמתו.
בסוגריים אני רוצה להוסיף, שאומנם עיתון ממומן מפרסומות, אולם זכותו גם לבחור את אופי הפרסומות. ולפעמים הדבר מקבל אבסורד טראגי, כאשר תוכניות טלוויזיה יכולים לשדר פיגוע ואז לעבור לפרסומת שבו משכנעים אותנו לקפוץ לקניון הקרוב לקנות סבון כאילו דבר לא קרה, ואז לחזור לפיגוע, העיקר לנצל את הרייטינג...
לאטמה
האתר לאטמה הוכיח את עצמו, הוא הוכיח שיש לו מה להגיד, והוא גם יודע איך להגיד את זה. הוא השכיל לנצל את האינטרנט, והיצירתיות לצד ההומור שלו בהחלט שובים. אולם, הוא לא השכיל להשתמש במנוע הכלכלי, הוא לא פעל כמו כל אתר אחר שרוצה לגדול ולהביא את בשורתו, ולכן נראה לי שהוא הגיע לשיא שלו, הוא מיצה את עצמו. כאשר אני חושב על עוד שנה של לאטמה במתכונתו הנוכחי אני משתעמם. בשנה הראשונה אני מוכן לקבל אותו כפי שהוא, ואף לעקוב בדריכות אחר ההתקדמות, השכלול והשדרוג שניתן לראות בו בבירור. אולם עתה הגיע הזמן עבור לאטמה להתחיל להתנהג כמו שחקן מקצועי בתקשורת המקומית ולנסות לממש את החזון של מקימיה.
שמעתי את אנשי לאטמה מתלוננים תכופות שאין להם מימון להרחבת הפעילות, ושאילו היה להם הם היו יכולים לכל כך הרבה. אף שמעתי אותם משווים את תקציבם הזעום לזו של "ארץ נהדרת" בטוענם שלאטמה עובדת על תקציב שנתי שמשתווה לתקציב של פרק אחד של ארץ נהדרת.
קרולין גליק, דיווחה שמימון לאטמה נעשה ע"י תורמים פרטיים ותרומות שמגיעות מהמרכז למדיניות ביטחון בארה"ב בה גליק מכהנת כעמיתה בכירה.
אני שואל, האם כך הם חושבים להצליח? האם ללא מנוע כלכלי, ללא מימון אמיתי, ללא חמור של משיח, האם כך הם חושבים להצליח לגדול ולהפוך לשחקן בשוק?
לדעתי, כשלב ראשוני עליהם להתחיל "לחיות" מפרסומות, הם טוענים שהם ארגון ללא רווח, ואני אומר שזו שטות להיות ארגון ללא רווח, ארגון ללא רווח זה מתכונת לכישלון, זה מקל בגלגלים, זה אומר לחיות מזוטות, מקיבוץ נדבות, ולעולם לא להצליח. במקום זאת, תהפכו לארגון למטרות רווח, וכל עוד הבשורה תהיה אמיתית, והרווח מופנה לשדרוג וגדילה ולא לכיסה הפרטי של גליק, אז הציבור ימשיך לאהוב אתכם.
חברה תקינה, היא לא חברה שחיה מנדבות ותרומות. חברה תקינה היא חברה שמרוויחה את שכרה ביושר, בעמל כפיים, ושדואגת לחלשים שבה. יתר על כן, בסופו של דבר מישהו משלם, אין ארוחות חינם, ועדיף שמישהו ישלם תמורת דבר שהוא חפץ בו (נגיד חברה שמעוניינת בפרסום מוצריה) מאשר לעבור עם צלוחית ולאסוף מטבעות.
כמה פעמים אנחנו שומעים על יזמות ופרויקטים של אנשי רוח, לאנשים רבים יש רעיונות מעולים איך לשפר את החברה האנושית, איך לתקן את העולם ולעזור לבני האדם. אולם הם אינם משכילים להשיג את הכלי, את הגוף הגשמי שעליו הרוחני יוכל להתממש.
אידיאולוגיה שמורכבת על כלכלה היא אידיאולוגיה צודקת, ואידיאולוגיה שתתקיים. יש לנצל את הצד "הגשמי" שהעולם פועל בו בשביל לקדם את האידיאלים היהודיים ואנושיים.
בדיוק כמו שצה"ל צריך להיות צבא מקצועי, ולא צבא חובבני עם רעיונות יפים, בסופו של יום הצד הגשמי של צה"ל יעמוד למבחן, איכות חייליו ונשקיו, ולא רק צדקת דרכו. ניתן להיות צודקים בכביש אך משם לבית הקברות הדרך קצרה.
איני בא פה להמעיט מצדקת הדרך, ומטיב ורוממות האידיאל, אולם אני בא להזכיר שללא גוף גשמי, ללא ניצול של הכלים הגשמיים, וביניהם המנוע הכלכלי, לא ניתן יהיה לממש את החזון היהודי.
מתי שישכיל היהודי להפנים שקולו קול יעקב, וקול יעקב באמת, וידיו ידי עשו, אז יזכה בכל הברכות, ויפעל טובה לעמו ויעבוד את אלוקיו.
עיקרון זה שימש לשחרור יהודי רוסיה, והעדר עיקרון זה רעם בשתיקת יהודי ארה"ב בזמן השואה. עיקרון זה צריך להיות מנוצל לשחרור יהונתן פולארד, להתנחלות בכל ארץ ישראל, ולכל רעיון ואידיאל יהודי אחר.
