לא רק חיים רמון צריך להעניק יעוץ חינם לעריקאת אלא כולם נקראים למערכה. כל בני הציונות הדתית צריכים ליצור קשר עם הרשות הפלסטינית ולדרוש "אל תתיישבו בשולחן המשא ומתן, אל תלכו לשיחות ישירות". הרי אנחנו בכלל לא מעוניינים במשא ומתן ומעדיפים שאבו מאזן לא ידבר עם נתניהו על שום דבר שמא ידרשו הפלסטינים לקרוע חלקים מארץ ישראל, אולי עדיף שלא יהיה משא ומתן וכך לא נצטרך להתייצב בכיכר רבין להפגנת ענק ולהתגלגל בחולות כפר מימון.

אז זהו שלא, לא כך הם פני הדברים. מחובתנו כמצביעי המחנה-הימני להתנגד נחרצות למדינה פלסטינית ולקבל בעירבון מוגבל את קריאת הממשלה למשא ומתן ישיר, ההצגה שישראל מציגה לאובמה כאילו אנחנו 'רוצים שלום' ומוכנים לויתורים, היא הצגה נהדרת שעל המפלגות הציוניות לקחת בה חלק מעט פעיל אך מאחורי הקלעים בלבד.

מעשה החתרנות של חיים רמון לא נעשה מתוך תמימות וטוב שנקרעה המסכה מעל 'הפוליטיקה האחרת' של ציפי ליבני ומפלגת קדימה. יש מקום לשקול תמיכה ביוזמה להצגת אבו-מאזן כסרבן שלום אך אין מקום לשקול מדינת טרור לצד מדינת ישראל.

במעשהו של חיים רמון יצא המרצע מהשק. סוף כל סוף התגלתה כוונת ראש-הממשלה שאמר בוועדת החוץ והביטחון השבוע כי יש מי שמחבל באופן שיטתי בכניסה לשיחות ישירות, גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני, "לצערי, לא כל הגורמים האלה נמצאים מחוץ לישראל, ואני לא מתכוון לעמיתי ממפלגות הימין בקואליציה". הוא סירב להרחיב בנושא, אבל אמר כי "אם תזמינו אותי לוועדת המשנה, יהיה מעניין מאוד".

בתחילת 2004 חשף אריק שרון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת- פגישות חשאיות של שמעון פרס, שהיה אז יו"ר העבודה עם הבכיר הפלסטיני אחמד קריע (אבו-עלא). אנשי העבודה שאלו את שרון למה יש קיפאון מדיני, והוא גלגל את האחריות בחזרה אליהם. שמעון פרס רתח מזעם על החשיפה המבישה והאשים את שרון בחזרה כי הוא מגלה מידע מודיעיני. שרון הכחיש - הוא טען ששמע על הפגישות מאחד המשתתפים הישראלים. באחת הפגישות עם אבו-עלא, לפני כמעט שבע שנים, השתתף גם חיים רמון. רמון אמר אז שאין סיכוי לעסקה כזאת - בדיוק כפי שאמר לעריקאת, לפי הדיווח, שאין טעם לעבור לשיחות ישירות "כי נתניהו לא יסכים לכלום".

השר לשעבר, חיים רמון, עורר את זעמם של חברי כנסת מימין ומשמאל לאחר שאמר כי אין טעם למשא ומתן עם ישראל. רמון הספיק להכחיש את הדברים ולטעון שהוצאו מהקשרם, אבל הדברים – נאמרו או שלא – חוללו סערה פוליטית. מעשה החתרנות של חיים רמון לא נעשה מתוך תמימות. מטרתו הייתה לשכנע את בן שיחו שראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל אינו מסוגל להגיע להבנות עם הפלסטינים, וכי רק הוא יכול להיות פרטנר לשיחות כאלה. טוב שנקרעה המסכה מעל 'הפוליטיקה האחרת' של לבני וקדימה.

ובחזרה למשא ומתן: ממשלת הליכוד לא באמת מאמינה במדינה פלסטינית, כל-כך הרבה זמן הם יושבים ומדברים על שלום, עשרות שנים נשיא ארה"ב אומר ש"עד סוף השנה נגיע להסדר מדיני", שנים רבות יו"ר הרשות הפלסטינית יודע להציב יעדים אך בפועל אין לו שליטה ברשות של עצמו. אז מה כבר יכול לקרות משיחות ישירות? הרי ברגע שישראל תדרוש הכרה בישראל כמדינה יהודית אבו-מאזן יתגלה שוב כסרבן שלום, אז בואו נתרכז באיך להביע התנגדות למדינת טרור, תנו להם לדבר, מדינה פלסטינית לא תקום.