בס"ד

מרגרט אטווד פרסמה מאמר בארץ בו היא מציעה שבע אפשרויות עתידיות למדינת ישראל. איני מתיימר להיות אפילו מהמר מוצלח, אולם אני רוצה להביע את דעתי על האפשרויות שלה, ולהציע גם משלי.

האופציות של אטווד:

•      אין ישראל – מדינות ערב הצליחו לבסוף לחסל את "הישות הציונית" במלחמה
•       אין פלסטין – ישראל סיפחה את יש"ע, גירשה או טבחה בערבים.
•       מדינת ישראל בולעת את ערביי יש"ע – אך שוקעת במלחמת אזרחים עקובה.
•       דמוקרטיה חילונית – לכולם זכויות שוות, ולא ברור מה עתידה של מדינה זו.
•       פצצות גרעיניות מוחקות את המקום
•       האקלים משתנה, נהיה חם מידי, אז עוזבים.
•      קיימות שתי מדינות, פלסטין וישראל, שתיהן משגשגות וחיות בהרמוניה של שלום ועזרה הדדית.

הכלל הראשון שבו אטווד חטאה, היה בכך שבשביל להגיע לפיתרון השביעי הרצוי עליה, היה עליה להמציא שישה פתרונות הזויים ולא סבירים בעליל בכדי שכולנו נגיע "לבד" להברקה הגאונית של האופציה השביעית שלה.

1.      נתחיל מהתחלה, האם האופציה של השמדת ישראל באה בחשבון? בפירוש לא. זה לא אומר שלא נסבול מטרור, או שלא יהיו התלקחויות עם המדינות השכנות, אולם אין מדינה אחת שמהווה איום קיומי על מדינת ישראל (למעט איראן- אבל זה שייך לסעיף 5). אנחנו המדינה החזקה במזרח התיכון, והוכחנו את עצמנו פעם אחר פעם, הבעיה שלנו, שאיננו רגילים לתפקידי כוח, ואנחנו מתנהגים כאילו שאנחנו המפסידים.

אחרי כל מלחמה אנחנו מחזירים לצד המפסיד שטחים, ומאז ומעולם כל רעיון השלום נסב סביב הרעיון שמדינת ישראל צריכה לשלם מחיר אם היא רוצה במוצר הנקרא שלום... רוח של לוזרים.

2.      הרעיון שישראל תטבח בערביי יש"ע גובל באנטישמיות ועלילת דם, וזה הזוי בכלל להעלות את זה כאופציה לעתידה של המדינה.

לעומת זה, הרעיון של גירוש אוכלוסין, מהווה לדעתי רעיון מבריק אם כי לא מקורי. אחרי שהפולנים וצ'כסלובקים חוו על בשרם גיס חמישי במלחמת העולם השניים, הם גירשו 12 מליון גרמנים בחזרה לגרמניה, כך גם נהגו פקיסטן והודו, וכך גם נהגה מדינת ישראל עם תושבי גוש קטיף וימית, אז שאף אחד לא יטען שזה לא מוסרי לגרש. אם עושים את זה מהסיבות הנכונות ובצורה הנכונה – זה מוסרי וצודק. אני אדם מוסרי- ולכן שלא כמו ההודים או הפולנים, אני טוען שיש לעשות את זה בצורה מתאימה – מדינת ישראל תפצה, תלווה ותעזור לכל ערבי שיחפץ לעזוב מרצון, וכאשר הערבים יבינו שמדינת ישראל רצינית – הם גם יעזבו, כפי שקרה במלחמת ששת הימים, וכאשר בגין עלה לשלטון. דווקא הגירוש מגוש קטיף יכול ללמד אותנו רבות על המקצוע המתקרא "התנתקות".

3.       ישראל מספחת את יש"ע- ובתגובה ערביי ישראל ואחיהם מיש"ע פותחים באינתיפאדה בפעם המיליון. לטווח הקצר, במידה והשב"כ נכשל בזיהוי מוקדם, המדינה סובלת מפיגועים, מזריקות אבנים ספונטניות, והפגנות אלימות. המשטרה מזכירה לאזרחים שתפקידה לשמור על הסדר, והצבא נקרא להגן על ביטחון המדינה. טיפול מקצועי, ועונשים מתאימים, ופעילות מודיעינית יורידו את הטרור לרמה נסבלת. אין כאן אשליות, ערביי יש"ע היו מוציאים לפועל פיגועים קשים ואיומים ללא הפעילות האינטנסיבית של צה"ל והשב"כ. אולם אני מסכים, 5 מליון ערבים במדינה שלי – זה לא יכול להיות טוב לאף אחד.

4.      דמוקרטיה חילונית – בטווח הזמן לפני ההשתלטות הערבית וסופה של הציונות והמדינה היהודית, נוכל לגלות כמה מקרי שחיתות אחרונים של פוליטיקאים... ומי אמר שהתבוללות אינה התשובה לאנטישמיות...

5.      פצצה גרעינית – איראן מהווה איום אמיתי ומוחשי על מדינת ישראל – איני יודע להגיד מה ימים יביאו, אולם אני נוטה לשאול, באיזה שלב לפני שיגור הפצצה תתחיל העזיבה הגדולה, "היציאת ישראל" הבא.

6.      אקלים – זו תיאוריה יצירתית, באמת החום שפקד אותנו בחודשים האחרונים הזוי, מאידך, עלולים להמציא עד אז מכשיר טכנולוגי חדיש הנקרא "מזגן".

7.      שתי מדינות לשני עמים – בטווח הקצר מדינה פלסטינית עלולה להתפתח למדינה דמוית ירדן מחד או דמוית סוריה מאידך. ולטווח הארוך, נתכונן למלחמה גם איתם. טרור? מתישהו יהיה, גם החברים הטובים שלנו ממצריים מהווים את הבסיס לחמאס ושאר הטרור הדרומי. אולם קשה להתעלם מההסיטוריה הארוכה שלנו ביחד (לפני 67), ומהרצונות הערביים לקבל את כל ארץ ישראל. אילו הם היו מוכנים באמת ובתמים לפשרה, אולי היה מקום לדון בעניין. ומעבר לכך, יש לי אינטרס יהודי בכל ארץ ישראל - ואני גם לא מוכן לפשרה.   

ועכשיו בואו נרצין...

אני מאמין שארץ ישראל שייכת לי, ואני לא מוכן לוותר על מטר מהארץ שלי. מנגד הערבי חושב שכל ארץ ישראל, "פלסטין" בלעז – שייכת לו. הוא מבין אותי ואני מבין אותו.  וכמובן ששנינו לא מוכנים להתפשר.

אבל יש ערבים חכמים ויהודים טיפשים – יש ערבים שמוכנים לשים חליפה, להיראות משכילים ומתקדמים, ולשוות מראה של מתונים, ויש יהודים שמוכנים לשקר לעצמם ולקבל את המסכות שלהם.

אסור שתהיה לנו שום אשליה, הערבי רוצה את כל ארץ ישראל, הוא חושב שעכו, יפו ורמלה הם לא פחות ערביים מאשר רמאללה וטול כרם, בדיוק כמו שאני חושב שחברון יריחו ושכם הם ערים יהודיות. הערבים טבחו יהודים ב1928, וב1936-39 וב48, לא בגלל הקו הירוק שלא היה קיים אז וכל שכן לא בגלל הכיבוש של 67.      

כל הדיבורים על פיתרון של שתי מדינות, מזכירים לי אדם הוזה, שכבר לא מחובר למציאות, וצריך להיזהר עם אדם הוזה, הוא עלול לפגוע בעצמו ובאחרים..

הבוץ 

אולם, אני מסכים שאנחנו שקועים בבוץ העמוק של בעיה.

רצח וטרור, הנטל האדיר של ביטחון, חוסר היכולת לבנות את מדינתנו, וההשפעה המוסרית השלילית על אזרחים שנאלצים לוותר על חירותם, לבוא במגע עם אזרחים, ועוד. גם הערבים לא חיים בגן עדן, מחסומים ואיכות חיים ירודה, חוסר בזכויות יסוד, וחיים תחת כיבוש צבאי.

בהתעלמות מופגנת מהסיבות שהובילו למצב הזה, צריך להבין שהמצב הזה לא טוב לא לעם היהודי, ולא פחות גם לא לערבים- וחובה לשקוד על פיתרון מתאים.

הפיתרון

 יש כאלו שאומרים צריך לפנות את היהודים, יש כאלו שאומרים שצריך לפנות את הערבים – ההבדל ביניהם הוא בהכרה של הזכות לארץ – לא לטעות, שניהם מוסריים. ויש כאלו שחושבים שאין בכלל בעיה, חלקם חושבים שהערבים מתקוממים כי אין להם מים זורמים ועבודה, וחושבים שניתן לקנות את הכבוד העצמי של הערבים בכסף, וחלקם חושבים שאם מדינת ישראל הייתה מתנהגת כמו פיל בחנות חרסינה, הערבים היו פוחדים להרים את האף.

אני לא רואה מצב ששני עמים ששואפים לאותה פיסת אדמה ממניעים דתיים ולאומיים, יגיעו לפשרה. ואחרי כל המלחמות וההתגוששות התמידית שנמשכות כאן 90 שנה, אולי נבין שאין לדבר סוף ללא חשיבה מדינית. חשיבה ביטחונית היא יקרה, לא מוסרית, ויכולה להוריד את כמות הפיגועים למינימום נסבל, ומידי כמה שנים מלחמה.

פיתרון אמיתי יגיע כאשר צד אחד לא יהיה פה – וכיהודי אני מעדיף להישאר, אין פשוט מזה.  

תכלס, תחזית לעתיד

לדעתי ישנם שלוש אפשרויות סבירות לעתידה של המדינה:

1. מדינת ישראל ממשיכה בדיוק כמו בעשור האחרון וכל עשור אחר. מידי כמה שנים מיני מלחמה. ישנם שנים טובות יותר, ושנים קשות יותר. ובסה"כ נסבל. פה אינתפאדה, שם פיגוע, ומעצרים כל לילה ביו"ש. יש אזרחים משני הצדדים שממורמרים, והרוב בכלל לא שם לב שיש בעיה - הוא עסוק מידי בעצמו.  
2. מדינת ישראל משאירה את הגושים הגדולים של ההתנחלויות, ומפנה את השאר ומוקמת מדינה פלסטינית. סביר להניח שהיא לא תהיה שונה מסוריה בצפון או מצרים בדרום ואולי אפילו ירדן במזרח. בכל מקרה, זה לא משנה יותר מידי את המצב במזרח התיכון. שלום לא יהיה, וסביר להניח שגם לא מלחמה.
3. איראן - איני יודע מה לעשות איתה במשוואה.